האינטרקציה שלי איתכן, עם הקול גירלז, אלו שעוקבות אחר התוכן שלי ואחר המסרים שלי – לעתים שוברת לי את הלב. למה? כי בממוצע אחת ליום או יומיים, כשאחת מכן כותבת לי בפרטי – היא פותחת או מסיימת את הפנייה ב"טוב, חפרתי" או "סליחה על ההפרעה". אני משתדלת לתקן אתכן, כי אני יודעת שלנו אין מנגנון תיקון כזה בעצמנו (ואסביר בהמשך גם למה) ואומרת לכן: לא חפרת, את לא מפריעה. אחרי הכל, אם הפנייה נעשתה בפורום המיועד לכך, ברשת חברתית שאנחנו אמורות לתקשר בה – למה שתתנצלו בפניי על עצם הפנייה? או על אורך הפנייה?
אם תשימו לב, התוכן שלי לא בדיוק קצר וקולע: הפוסטים שלי ארוכים, כמות הסטוריז שלי משמעותית, אני מעלה המון תוכן, להרבה פלטפורמות – ואני עושה את זה שנים מבלי להתנצל. למה? כי אני מאמינה בתוכן שלי, אני עומדת מאחוריו. אני לא חושבת שזה תפקידי להתאים את עצמי לחוויית המשתמש ולסבלנות של כל אחת ואחת מהקוראות שלי. אני חושבת שהתוכן שלי קודם כל צריך להיות נאמן לי ולבטא אותי.
למה אנחנו מתנצלות?
מחקרים גילו שגברים ונשים מתנצלים באותם אחוזים עבור מקרים שלדעתם הם עשו טעות או היו לא בסדר, אלא שנשים בממוצע תופסות הרבה יותר מקרים כאלה ולכן בממוצע מתנצלות הרבה יותר. יש לכך כמה סיבות:
+ מלמדים אותנו מילדות באמצעות מסרים גלויים וסמויים שאנחנו יכולות להיות אסרטיביות אבל לא יותר מדי, העיקר שזה לא יעבור בצורה כועסת או תקיפה מדי. העולם מפחד מנשים כועסות, זוכרות?מה הכעס שלנו אומר עלינו?
+ באופן כללי, תמיד מלמדים אותנו להתאים את עצמנו לסביבה ולטפל באחרים. כשאנחנו מתנצלות כל הזמן על הדברים שאנחנו אומרות, גם כשאובייקטיבית אין על מה להתנצל, אנחנו מוודאות שאנחנו בסדר עם כולם ולא פוגעות באף אחד.
+ מלמדים אותנו לתפוס כמה שפחות מקום בעולם וזה מה שאנחנו מלמדות את עצמנו לעשות. אנחנו עושות את זה בפנייה לאחרים ("סליחה על האורך", "חפרתי"), לפעמים אנחנו עושות את זה גם במדיות ובפלטפורמות ששייכות לנו (כמה פעמים ראיתן אישה מתנצלת על אורך הפוסטים, הסטטוסים, הסטוריז, הטקסטים שלה על כך שהם ארוכים מדי?).
+ יש לנו מנגנון מפותח של ביקורתיות עצמית, שגורם לנו לבקר את הפעולות שלנו, את ההחלטות שלנו וגם את הרגשות שלנו. המנגנון הזה נועד לוודא שאנחנו לא עוברות כ"יותר מדי".
+ אנחנו מאמינות שהדרך שלנו להקרין אמפתיה היא על ידי כך שאנחנו כל הזמן מבטלות את עצמנו ולא מבטאות את עצמנו בצורה ישירה או בוטה יתר על המידה, כי אין לדעת במי זה יפגע.
+ בשורה התחתונה: יש הרבה יותר השלכות למילים ולמעשים שלנו מאשר גברים ולכן אנחנו כל הזמן נזהרות במילותנו כדי שלא יקרה מצב שייפרשו את זה בצורה לא נכונה וזה יפגע בנו.
אף אחת לא רוצה להיות בוסית
מילדות מדביקים לנו את המילה "בוסית" כגנאי, זה גורם לנו לוודא שאנחנו לא עוברות מסך או תקשורת פנים מול פנים בצורה נחרצת מדי. אנחנו מוסיפות מילים נחמדות וסובייקטיביות כדי להראות שהגישה שלנו לא ישירה מדי. "סליחה", "לדעתי", "לתחושתי", "הפרעה", "מצטערת" – אלה כולן מילים שנועדו להקטין את הטקסט, להוציא את האוויר מהמפרשים שלו, לנחמד אותו, לוודא שהוא לא אסרטיבי או חלילה אגרסיבי. אנחנו כל הזמן חושבות על האופן שבו אנחנו עוברות ומתקבלות אצל אחרים, גם במחיר שנגמד ונקטין את האמת ואת המקצועיות שלנו.
גם כשאנחנו לא מתנצלות בצורה ישירה, אנחנו מקפידות לעשות שימוש בשפה מעורפלת ולא ברורה. באנגלית קוראים לזה Hedging, כלומר לעשות שימוש במושגים שעשויים להסיר את האחריות שלנו, כדי שלא יוכח שאנחנו טועות. הכוונה למשפטים כמו "אני לא יודעת, אבל…" או "אולי אני טועה", "אני לא מומחית בתחום אבל…", "אני רק רוצה…", "אני בסך הכל…"
כשאנחנו מתנצלות, מקטינות, מגבילות את עצמנו – אנחנו משיגות את התוצאה ההפוכה ומעוררות חשדנות. כשמישהי כותבת לי "סליחה על החפירה", המוח שלי עשוי לסמן את התוכן הזה כארוך ולא רלוונטי, כך שלא יהיה לי חשק לקרוא אותו גם אם הוא רלוונטי וענייני להפליא. כשאנחנו מתנצלות כל הזמן, זה מסמן לצד השני שיש על מה להתנצל ועשינו משהו לא בסדר, גם אם בסך הכל התכוונו לזה כצורת דיבור ולא פשוטו כמשמעו.
הוציאו מילים מהססות מהלקסיקון
ייקח זמן עד שתוציאו את כל המילים המהססות והמגבילות מהלקסיקון, שהן כל כך מאפיינות את השפה שלנו כנשים אבל בתור התחלה, תוציאו את המילה "סליחה" ו"חפירה" מהלקסיקון וממש תקנו את עצמכן בכל פעם שאתן ניגשות אוטומטית לכתוב או לומר את המילים הללו. נסו לחשוב על מילים אלטרנטיביות שמעריכות את ההאזנה של הצד השני מבלי להתנצל, כמו למשל "תודה על תשומת הלב" או "תודה שהקשבת". תזכירו לעצמכן שאתן יודעות מה אתן עושות, אתן נשות מקצוע טובות, אתן נשים מעניינות. כל דבר שיש לכן לומר מביא ערך לשולחן ולכן אין לכן מה להסס.
יחד עם זאת, תהיו גם מוכנות לחילוקי דיעות. השפה המקטינה והמגבילה הזו בסופו של דבר נועדה להגן על עצמכן מפני חיכוכים ועימותים, למה? היו מוכנות לעמוד על שלכן ואם אכן התברר שטעיתן ועשיתן משהו לא בסדר – אז תתנצלו עם כוונה.
לסיכום, במקום לפזר סליחות בכל מקום גם כשזה ממש לא נדרש, דברו ותפעלו מתוך כוונה.