אמשיך לטעון, בעיקר בפני עצמי, שנועה מונרוב היא האמילי בפריז המקורית. נכון, היא לא גרה בפריז, גם לא באופן זמני אלא בצפון הישן. נכון, היא לא אמריקאית או צרפתיה לצורך העניין – אבל יש לה את השיק הכי פריזאי שיצא לי לפגוש כאן בארץ, בדירה עם ניחוח מינימליסטי ועם זאת מלא באישיות ועם מלתחה מהודקת שכוללת הרבה בדים טבעיים ורכים.
נועה היא עורכת דין ואמא לשניים, אחד מהם ילד והשניה פחזניה אנושית. כשביקרתי אצלה היא הייתה עדיין בחופשת לידה ודיברה לא מעט על כך שהיא אמנם טובה ביצירת ויז'ואלים יפים ונעימים, בניחוח צרפתי, אך היא לא מרגישה מחויבת להפוך את זה למקצוע ושמחה על הדיי ג'וב הקבוע שלה. נקודה למחשבה לכל מי שמרגישה שהיא מחויבת להפוך את התחביב שלה לעסק מכניס כפי שתרבות ה- Hustle הרעילה לעתים מכתיבה לנו.
כציידת סיילים ממולחת, היא ללא ספק מצליחה לתפוס את הפריטים החביבים עליי במחירים נוחים יותר. היא אוהבת לקנות אצל מעצבות מקומיות במחירי אמצע וסוף העונה, פריטים שהיא סימנה לעצמה מראש ולאו דווקא כאלה שהיא קונה לשם הסייל. באופן כללי, נועה מספרת שכבר לא מרגישה את הצורך לקנות בשביל לקנות, מה שאפיין במידה מסוימת את הרגלי הקניות שלה בעשור הקודם לחייה וכנראה גם את שלי.
מדי פעם היא משקיעה בפריטים בתקציב מושקע יותר מבדרך כלל, לדוגמה בזוג משקפי שמש טובים (לעומת הזוגות הרבים שהייתה קונה בעבר ולא מנצלת עד תום) או תיק קש של LOEWE שקנתה גם על תקן תיק החתלה כמתנת לידה לעצמה. מעבר לכך שיש לנו טעם דומה בכל מיני דברים, השם שלה היה לי מאוד מוכר ולא הצלחתי לפענח למה עד שהיא סיפרה לי – כשהייתי מנהלת באתר חתונות ניסיתי "להשיג" את הזכויות לפרסם את התמונות מהחתונה שלה ולבסוף הפסדתי לאתר המתחרה. מדהים כמה מידע לא שימושי המוח שלי מאחסן עד היום ומשעשע איך העסק הנוכחי שלי מביא אותי לפגוש כל מיני אנשים ולהכיר אותם מחדש.
נחזור לדירה עצמה: שילוב בין מזנון ושולחן ישן מבית סבתא, עם כיסאות מעוצבים של פיק-אפ, מנורה מאלי אקספרס עם גופי תאורה שבן זוגה בנה. מסגרות של תמונות שנמצאו בשוק הפשפשים ונרות של דיפטיק – כולם יוצרים יחד אווירה נעימה, חמה ולא גנרית. בהתאם לכך הבית של נועה מקבל לא מעט תגובות ושאלות בכל פעם שהיא מספקת אליו הצצה באינסטגרם.
אפרופו אינסטגרם, תודה רבה לנועה על האירוח, ממליצה לכן בחום לעקוב אחר החשבון נוטף השיק שלה ממש כאן.