לא למדתי שפה חדשה,
לא עשיתי ספורט,
אני לא מתלבשת ומתאפרת כל יום,
לא למדתי לאפות,
לא סידרתי שום דבר.
הייתי עם עצמי, עם בן הזוג שלי, עם חיות המחמד שלי. עם הצילומים שלי, עם המחשבות שלי, עם המילים שלי ואתן יודעות מה? זה מספיק טוב.
אני עובדת כשמתאפשר לי וזה מספיק טוב.
אני קוראת ספרים וזה מספיק טוב.
אני לובשת אותה פיג'מה כמה ימים וזה מספיק טוב.
אסקפיזם, עד מתי?
אני צופה ביוצרי תוכן שנאבקים באיזה סוג תכנים לייצר בתקופה הזו ואני לגמרי מבינה: זו תקופה חסרת תקדים בהיסטוריה האישית של כולנו, שתפסה את כולנו בנקודות שונות בחיים ומשפיעה על כולנו ללא הבדל ברקע, מעמד, מין ודת. מודה ומתוודה – אסקפיזם לא מעניין אותי. מעדיפה להתבונן במציאות המורכבת ישר בעיניים ולהתמודד איתה כמיטב יכולתי. לא רוצה לצרוך תוכן על בישולים, לא רוצה לצרוך תוכן על דברים שאפשר ללמוד, לא רוצה לצרוך תוכן על מוצרים, לא רוצה לצרוך תוכן על אימונים.
עם עצמי החלטתי שלא אציג כאן שום תוכן על מוצרים אלא אם כן אלה דברים חיוניים שאפשר לנצל אותם כאן ועכשיו. בעוד שבשגרה אני מאמינה שזכותו של כל אדם להוציא כסף על מה שהוא מוצא לנכון – אנחנו לא נמצאים במצב של שגרה, אלא במצב שבו קיימים כמעט מיליון מובטלים בישראל ועוד אינספור עסקים שאיש אינו סופר, לכן לדבר על מוצרים בעיניי זה לא אסקפיזם, אלא ניתוק מוחלט מהמציאות.
כל מה שאתן עושות הוא בסדר
אני כאן כדי להזכיר לכן שכל דרך שבה אתן מעבירות את הזמן היא בסדר. השגרה שלכן השתנתה וזה בסדר להרגיש קושי. אם ניתקתן את עצמכן מהבית שלכן ועברתן לגור כרגע עם המשפחה, זה בסדר להרגיש שחזרתן אחורה בזמן. אם אתן נמצאות לבד בבית ומרגישות בודדות – זה לא מוריד מהערך שלכן. אם הצטמצם לכן הזמן הפנוי בגלל הטיפול בילדים 24/7, זה בסדר להרגיש מתוסכלות. תזכירו לעצמכן שאתן לא המחשבות שלכן וכל מה שאתן חושבות כרגע זה בסדר.
שיתפתי באינסטגרם את הגישה שלי לגבי המצב הנוכחי ואשתף אותה כאן לטובת מי שזה יעזור לה: אני בונה את החוסן הנפשי שלי בכך שאני נמצאת במצב שימור אנרגיה נפשית. אני מכירה בכך שאני מודאגת ואני מכירה בכך שזה בסדר להרגיש מודאגת. אני מספקת מרחב לתחושות שלי אבל בו זמנית מכירה בכך שאין לי שליטה על המצב, אין לי שליטה מה יהיה בעתיד. אני מכירה בכך שאני יכולה לשלוט רק בגישה שלי ורק במה שנעשה כאן ועכשיו. אני עושה כל מה שאני יכולה במסגרת המשאבים שיש לי, כשמתאפשר לי. אני רכה עם עצמי.
אני אצא אדם שונה מהסיטואציה הזו כשהיא תסתיים, אבל אני עדיין לא יודעת איך בדיוק. אני אצא מהסיטואציה הזו שונה כי זו סיטואציה מאוד מאתגרת ואני לא חייבת להציב לעצמי כרגע שום יעד פרט לצורך הקריטי להישאר בריאה. אני לא חייבת לרדת במשקל, זה בסדר לעלות במשקל, אני לא חייבת להיות סופר פרודקטיבית, זה בסדר לא לעשות כלום, אני לא חייבת לבשל בריא, זה בסדר לנשנש חטיפים אם מתחשק לי. אני חייבת לעצמי ולסביבה שלי לבדוק שכולם בסדר, לשאול איך הם והאם אפשר לעזור. חוץ מזה, אינני חייבת שום דבר.
דברים לא פרודוקטיביים שאפשר לעשות
+ לישון
+ לאונן
+ לבהות בקיר
+ לעשות מרתון של סרטים מטופשים
+ לשחק במשחקי מחשב
+ ללטף כלבלבים וחתולים (אם יש)
+ לצחוק מממים מצחיקים שקשורים במצב
+ להתכתב בלי סוף עם חברות
+ לשמוע מוסיקה ולרקוד
+ או לא לרקוד, אלא סתם לרבוץ על הספה
+ לרבוץ באופן כללי זה נהדר
+ לגלול שעות באינסטגרם
+ לעשות מרתון סרטוני דיקלאטר ביוטיוב (אותי זה מרגיע)
+ לאכול חטיפים ולשתות יין
ספרו לי על הדברים הכיפיים והלא פרודוקטיביים בעליל שאתן עושות בזמן הזה בתגובות.
לפוסט הזה יש 16 תגובות
חייכתי ב״מרתון סרטוני דיקלאטר״ – יש המלצות? ? נהדרת שאת
אני מחפשת רנדומלית ביוטיוב ואז הוא כבר מציע לי בעצמו
תודה על השפיות!! הזוי שאפילו בתקופה כזו יש כל כך הרבה אנשים שמנסים לשדר שהחיים שלהם מושלמים, וגורמים למי שצורך את התוכן שלהם להרגיש שהוא לא בסדר שהוא לא מבשל, מתאמן, מנקה ופרודוקטיבי. למה אני צריכה להיות פרודוקטיבית כרגיל? זה לא מצב רגיל. בואו נניח את הדברים על השולחן. זה לא מצב רגיל, לא מצב נעים, קשה פיזית, כלכלית ובעיקר מנטלית. אני ארבוץ כמה שבא לי ולא אוכל זרעי צ'יה כדי לשדר שהכל בסדר. בימים אלו אני עושה סדר במחשבות שלי, שלי ובעיקר אוספת המון תובנות לעתיד, תוך כדי רביצה ואכילה מנחמת.
אני גם מבינה שכנראה במהלך החיים לא תהיה עוד תקופה כזו (בתקווה) שאני ובעלי יחד בבית כל כך הרבה זמן, וזו הזדמנות להכיר אחד את השניה, לישון מאוחר ולשתות יין
אופס נראה לי שבועות השבתי על תגובה של מישהי 😐
כל כך מסכימה איתך. באמת, מילה במילה. אני מנסה להישאר רגועה ולשחרר דברים שלא בשליטה שלי. למזלי אני עובדת מהבית אז זה "מעביר תי את הזמן" ואני לא מתעסקת בלהיות טרושה מהמצ כל הזמן. את הסופש אני לוקחת הכי רגוע שיש ולא ממהרת לשום מקום. תודה על פוסט מהמם ?
ריפוי בעיסוק בדמות חרוזי גיהוץ, עכשיו עובדת על סידרת ה"רעות" של דיסני, לא פרודוקטיבי בעליל, אבל כיף גדול
תודה על קול השפיות – באמת שההנאה מהאינסטגרם שלי נפגמת שאני רואה שחברות שלי חיות בלה לה לנד ומוציאות כספים על אסקפיזם ושטויות, כשאני מנסה לחשוב איך אשלם שכ״ד.. או פרסומות שנותנות לי הנחה על בגדים ליציאה/נעליים !
אני רובצת במרפסת כי ויטמין די זה חשוב ושותה קפה.
כן התחלתי לאפות, אבל זה יותר מרצון לעוגיות וחוסר רצון לצאת לקנות כאלה – מתכונים של 10 דק גג!
ושמה לעצמי לק כי זה משמח אבל לא פרודוקטיבי בעליל
רוקדת ומתעדת את זה, בלי סוף סוף לדפוק חשבון לאף אחד, אלא רק לעצמי… וזה משחרר
מאמי לאונן זה הכי פרודוקטיבי, זה לעשות אהבה עם עצמנו ולהכיר את דגדגני. כל השאר אףאתך, שכל אחד יעשה הטוב בעיניו והכי חשוב להרגיש טוב עם זה. פשוט הרגילו אותנו, בעיקר הנשים שלא לעשות כלום זה עצלנות או ירידה בערך. וזה הכי לא!
תודה שאמרת וכתבת את זה!
תודה רבה לך לובה על פוסט כל כך מדוייק ומשחרר
קריאת הפוסט הזה תופסת אותי כשאני קצת אבודה
ומרגישה הכי לא מאופסת על החיים שלי ואני מודה לך
על מילים של שפיות שהייתי מאוד צריכה לשמוע
אני מתה עליך. סוף כל סוף מישהי שמה את האמת על השולחן לגבי התקופה הזו❤ותודה שחיזקת בפוסט הזה את מה שבדיוק אני עושה ומרגישה
יש גיל או שלב שאתה עושה דברים לא פרודוקטיביים גם בשגרה הרגילה ולא בימי קורונה
ומרגיש עם זה הכי טוב בעולם!!!
ובטח בימים אלה!
סימס (המשחק) העביר לי שלושה ימים בלי שהרגשתי (אל תשפטו), שיחות עם חברים בזום משכיחות ממני את כל המחשבות הרעות ואתמול גיליתי את סרטוני הדיקלאטר ביוטיוב ומתכננת לסדר ולנקות בכל פעם משהו (למרות שהדירה שלי נקיה מסודרת בקטע מפחיד) 🙂
אנחנו לא שופטות. בשביל להיות שופטות צריך, כך מסתבר, לשכב עם כחלון ועם אפי נווה. מחיר גבוה מדי.
פוסט מושלם. אני ישנה מלא ורואה המון סרטים. אבל הדבר הכי לא פרודוקטיבי הוא אמבטיות. הכי הכי כיף לי ככה