כמה מכן מרגישות שיש לכן דחף מיני נמוך ומרגישות מודעות לגבי זה? אשמות? חושבות שזה הופך אתכן לנשים לא טובות מספיק לבני הזוג שלכן? מה אם הייתי מספרת לכן שאין דבר כזה דחף מיני, זה לא קיים? הפטריארכיה רוצה לגרום לנו לחשוב שזה קיים וספציפית – רוצה לגרום לנו לחשוב שלנו כנשים יש דחף מיני נמוך יותר מגברים אבל זה פשוט לא נכון, מיתוס, עוד נקודת מבט תרבותית שחלחלה לתוכנו לאורך השנים שאין לה בפועל שום גיבוי על ידי המדע.
כך הרגשתי כשקראתי על זה לראשונה בחיי לפני כמה שבועות בספר Come As You Are של ד"ר אמילי נגוסקי. המשכתי להרגיש כך כשקראתי את הספר Mind The Gap של ד"ר קארן גורני וכשצפיתי בסרטון של האנה וויטון, מחנכת מינית בבריטניה שעסקה בנושא הזה בדיוק – בזמן שהייתי בשיא של הפנמת ההבנה הזו. "אני חייבת להביא את המידע הזה לנשים אחרות", אמרתי לעצמי, כי אני יודעת עד כמה אשמה לגבי חיי המין שלנו מעסיקה ולעתים אפילו מנהלת את חייהן של נשים רבות, בייחוד כאלה הנמצאות בקשר מונוגמטי והטרוסקסואלי.
אין דבר כזה דחף מיני
הסיבה לכך שחשבנו שדחף מיני קיים, לא נובעת רק מהבניות חברתיות אלא גם כתוצאה ממחקרים לא מדויקים שבוצעו לפני כמה עשרות שנים. תחום החקר המיני הוא מרתק וממשיך להתפתח כל הזמן: חוקרים ובעיקר חוקרות (לא מפתיע אתכן, נכון?) הגיעו למסקנות פורצות דרך בעשרים השנים האחרונות, אך במחקרים שנעשו לפני כן, בשנות החמישים והשישים, נוצרה ההבנה המוטעית שסקס אכן מבוסס על דחף מיני. ההגדרה של סקס כ"דחף" הייתה משמעותית כי הקבילו את זה לכל מיני צרכים אחרים שיש לנו, כמו לאכול, לישון ולשתות. כשאנחנו צמאות נעשה הכל כדי להרוות את הצימאון שלנו, זה דחף הישרדותי וכך היה נהוג לחשוב גם לגבי סקס.
תוסיפו לזה גם את ההבנייה החברתית לפיה גבר שלא עושה סקס הרבה זמן או שמישהי מתחילה איתו אקט מיני אבל לא מסיימת – גורמת לו לקבל ביצים כחולות (הבהרה: יש גברים שחווים כאבים כתוצאה מגודש באשכים ובערמונית, ההתייחסות ל"ביצים כחולות" בפוסט היא תרבותית, כסלנג שמשתמשים בו לתיאור מצב שבו אקט מיני לא הגיע לסיומו ולא כמצב רפואי) וקיבלתן את הדחף המיני כמו תורה מסיני: צורך בסיסי ביותר, בעיקר אצל גברים, שאנחנו כנשים מוכרחות לדאוג לספק עבורם , אחרי הכל – זה עניין הישרדותי של ממש. מעניין אגב שנשים מעולם לא תוארו כבעלות "שחלות כחולות" כשלא קיבלו את מבוקשן, זאת למרות שרק 18% מנשים המקיימות מין הטרוסקסואלי מזדמן גומרות במהלכו, אבל זה הכל חלק מהנרטיב לפיו מין הטרוסקסואלי מותאם יותר לגברים ולכן הרבה יותר חשוב שגברים ייגמרו ממנו ולא נשים.
אנחנו סוטות כאן מהנושא ועוד נחזור אליו בהמשך, אבל מה שהתגלה זה שאין דבר כזה דחף מיני. זה לא דחף, זה לא צורך קיומי. אנשים מתים ממגיפות, מרעב, מתאונות – עוד לא קרה שדיווחו בחדשות על בן מנתניה שמת כי אשתו "לא נתנה לו" או אורי מצפון תל אביב עליו השלום, שהלך לעולמו כי במשך חודשים לא הצליח להשיג סקס דרך טינדר. סקס זו מערכת חיזוקים חיובית, כלומר ככל שנעים לנו, כך אנחנו רוצות יותר מזה.
אתן יכולות לשים לב לזה בעצמכן: אם אתן עושות סקס טוב, המוח שלכן מבין שזו חוויה מתגמלת ולכן הוא רוצה יותר ממנו, כלומר ככל שאתן עושות יותר סקס טוב – אתן רוצות יותר סקס טוב. בתקופות שבהן אני לא עושה סקס, אני מוצאת את עצמי לא חושבת על סקס בכלל, כי זה לא מעסיק אותי, כי אני יוצאת מה"לופ" של להתעסק בזה. זו מערכת תגמולים, במקום מערכת צרכים הישרדותית – יהיה תגמול חיובי, נרצה סקס. לא יהיה תגמול חיובי? (למשל סקס כואב, לא מספק, סקס שנועד לספק את הגבר בלבד) – לא נרצה סקס. תשוקה מציתה סקרנות לחקור ולקבל עוד, היא לא מציתה תחושה של חסך. זה נשמע די הגיוני, לא?
אין דבר כזה דחף מיני נמוך
אם אתן חושבות שיש בעיה בחיי המין שלכן שנובעת מכך שיש לכן דחף מיני נמוך, אז דעו שאתן מצמידות לעצמכן תוויות וגם זו לא אשמתכן, כי החברה הרגילה אותנו לחשוב במונחים כאלה. בפועל, אין דבר כזה דחף מיני נמוך, לא קיים. ייתכן שאתן רוצות מין בתדירות נמוכה יותר ובמקרים כאלה, יש לבחון מה זו תדירות נמוכה יותר? הרגילו אותנו גם לחשוב שתדירות הזהב לחיי מין טובים זה שלוש פעמים בשבוע, גם בקשר מונוגמי. אני קוראת לזה בולשיט, כי אני מעדיפה לעשות סקס פעם בשבוע או שבועיים שיהיה טוב ואגמור בו, מאשר לעשות שלוש פעמים בשבוע סקס שמבוסס על חדירה בלבד ויאללה גמרנו (כלומר הוא גמר, אני לא).
הדבר הנוסף שצריך להבין הוא שרק 20% מהנשים חוות תשוקה במין באופן ספונטני, זה הכל. זאת אומרת ששמונה מתוך עשר נשים לא חיות את חייהן כשתשוקה מופעלת אצלהן בפתאומיות בלי שום הכנה מוקדמת, זה קורה בעיקר בפנטזיות ובסרטי פורנו. אצל רובנו המוחלט תשוקה היא מנגנון תגובתי וככזה, הוא מנגנון שמצריך מודעות ועבודה.
המוח שלנו חכם: אם הוא יודע מראש שמצפה לנו סקס לא נעים, סקס כואב, סקס לא מתחשב, סקס שלא מביא להנאה, סקס שלא נוצרת בו אינטימיות – הוא לא יאפשר לגירוי הפיזי שאנחנו מרגישות להפוך לתשוקה של ממש שיכולה להוביל לסקס. מעבר לכך שנשים לא נוטות לחוות תשוקה ספונטנית אלא תשוקה שמגיעה כתגובה לגירוי, לא תמיד יש התאמה בין הגירוי שהגוף שלנו מרגיש לבין היכולת להפוך את זה לתשוקה במוח. גברים אגב, חווים יותר מקרים של תשוקה ספונטנית ויש להם גם יותר התאמה בין הגירוי בגוף לבין התשוקה במוח.
מה הסיבה שבגללה תחושת גירוי בגוף לא הופכת לבסוף לתשוקה במוח? יש אינספור סיבות וכדי להבין אותן לעומק, אנחנו צריכות להבין על מה אנחנו חושבות כשאנחנו חיות בתוך הראש שלנו. אולי אלה בעיות של דימוי גוף? אולי זה סטרס עם העבודה? עייפות כרונית? אולי זו העובדה שאנחנו לא מגדירות סקס בסדר העדיפויות שלנו ולכן מחשבות טורדניות ולא רצויות תמיד חודרות לראש כשאנחנו שוקלות אפילו את האופציה לקיים מין? גם גברים חשופים לבעיות דימוי גוף ולמחשבות איך הגוף שלהם נראה תוך כדי סקס, אבל לא באותה ממידה כמו נשים, לכן גם חוסר ההתאמה בין הגירוי הגופני לבין התשוקה שמופעלת במוח שלנו – היא מאוד נפוצה. גם שינויים הורמונליים שהגוף שלנו עובר כל חודש (זוכרות את שלבי המחזור שעליהם דיברנו?) ולאורך החיים, יכולים בהחלט להוות השפעה על כך.
למה אנחנו ממשיכות לשפוט את עצמנו?
רוזמרי בסון היא החוקרת שגרמה לנו להבין לעומק מה זו תשוקה ולמה דחף מיני לא קיים. היא פרסמה מחקר פורץ דרך ב-2002 אבל לא הרבה השתנה מאז: אותם מיתוסים עדיין קיימים ואנחנו ממשיכות לשפוט את עצמנו ולהרגיש אשמות בגללם, על אף שהתגלה שהם בכלל לא רלוונטיים מבחינה מדעית. למה? כי לא מדברים על זה. לא מדברים על מיניות, לא מדברים על סקס טוב, לא מדברים תשוקה. מצפים שתשוקה תהיה כמו כפתור שלוחצים עליו כדי שתפעל, למרות שבכל היבט אחר בחיים שלנו אנחנו מבינות שכדי להשיג מטרה – אנחנו צריכות להשקיע בה זמן, משאבים ועדיפויות. הרי אם נרצה לקיים אורח חיים בריא, לא נצפה שזה יקרה מעצמו, נכון? אז למה כולנו, נשים וגברים, מצפים שזה יקרה עם חיי המין שלנו?
למה קל לנו יותר לתייג את עצמנו כבעלת דחף מיני נמוך, כפריג'דריות, כנשים לא לוהטות מספיק במיטה במקום לנסות להבין את בסיס הסיבה שבגללה פשוט לא בא לנו סקס? אנחנו מעדיפות לחשוב על זה כחלק טבעי מ"דעיכת" החיים והקשר מונוגמי ארוך טווח אבל זה פשוט לא נכון, כי המוח יודע להגיב לדברים שעושים לו טוב גם אחרי שנתיים, חמש שנים, עשר שנים ועשרים שנות זוגיות.
דחף מיני והפטריארכיה
הו, הפטריארכיה. כמה אוהבים לספר לנו שגברים פשוט רוצים סקס יותר מנשים, נכון? מספרים לנו שהנאה נשית מורכבת יותר מהנאה גברית, שלהגיע לאורגזמה נשית זה ביג דיל בעוד להגיע לגמירה גברית זה מאוד ישיר ופשוט. ובכן, כל זה לא נכון. נשים רוצות סקס כמו גברים, אבל כבר למדנו שהן בדרך כלל לא רוצות סקס ספונטנית ולא תמיד יש התאמה בין מה שהגוף מזהה כרלוונטי מבחינה מינית לבין מה שהמוח מזהה כתשוקה שיכולה להפוך לסקס.
חשוב להבין את ההבדל הזה, כי זו הסיבה שלעתים המוח שלנו רוצה סקס אבל אנחנו לא רטובות (בשביל זה יש חומר סיכה) או הסיבה שבגללה לא בא לנו סקס אבל אנחנו מרגישות רטיבות – הגוף שלנו זיהה משהו רלוונטי מינית ואנחנו לא. לא תמיד בא לנו לממש את מה שהגוף שלנו זיהה כרלוונטי מבחינה מינית, לעתים זה לא רלוונטי לנו, לפעמים זה לא מתאים. לפעמים פנטזיות שעושות לנו גירוי בגוף הן בכלל לא פנטזיות שיש לנו רצון לממש. זו הסיבה שחשוב לתת את הדעת רק למילים שאנחנו אומרות ולא לאופן שבו הגוף שלנו מתנהג. גברים לא צריכים לדעת "לקרוא" את הגוף שלנו, כי לעתים יש חוסר התאמה בין האופן שבו הוא מגיב לבין הרצונות האמיתיים שלנו – אלא להקשיב למה שאנחנו אומרות, זה עד כדי כך פשוט.
הבענו רצון בסקס אבל אנחנו ממש לא רטובות? קחו את המילה שלנו לגבי זה והשתמשו בחומר סיכה. חושבים שרטיבות היא אינדיקציה לכך שהגוף רוצה סקס אבל אנחנו לא מספרות? אין דבר כזה. אין דבר כזה. אין דבר כזה. אני לא יכולה להדגיש מספיק עד כמה כל תגובה פיזיולוגית של הגוף, אלא אם כן היא מלווה בהסכמה מפורשת – לא מעניקה אישור לקיומו של אקט מיני.
היות וכל מה שידענו לגבי דחף מיני הוא מיתוס, גם אצל נשים וגם אצל גברים – זה גורם לנרטיב לפיו גברים צריכים לספק את הצרכים המיניים שלהם ויהי מה – להתפורר. גברים יכולים להסתדר בלי סקס בדיוק כמו שגם אנחנו יכולות. לעשות סקס עם גבר זו לא פעולה המקבילה להשקיית אדם שסובל מצימאון קשה או להאכיל אדם שסובל מרעב.
לעומת זאת, שמעתי את זה יותר ויותר לאחרונה גם מזרמים פמיניסטיים בארץ: הטענה שבכלל לא צריך לתת מקום להסכמה, כי הסכמה היא פאסיבית, אלא לדבר במונחים של רצון ותשוקה בוערת. בעוד שאני מבינה את הרעיון העקרוני שמאחורי האמירה הזו בימים הללו, כאשר כל יום שומעים על אישה נוספת שעברה תקיפה מינית, חשוב לומר שמבחינה מדעית יש דבר כזה הסכמה נשית ויש מקום להסכמה נשית בחיי המין.
היות ונשים לא חוות לרוב תשוקה ספונטנית אלא תגובתית, אם מנסים ליזום איתנו סקס, זה המקום שלנו להגיב ולהסכים אם נרצה – גם אם אנחנו לא מרגישות באותו רגע תשוקה בוערת לסקס.
הסכמה מפורשת מעניקה גם לנו את האפשרות לבחון את השטח ולהחליט האם אנחנו רוצות שהגירוי הפיזי שאנחנו מרגישות כרגע יהפוך לתשוקה והאם אפשר להפוך את זה לסקס. לכן חשוב לזכור: הסכמה זה לא דבר רע או פאסיבי, הסכמה היא חלק טבעי ממנגנון הפעולה שלנו ושל המוח שלנו כשאנחנו רוצות לבחון את המוכנות שלנו לסקס. היות ותשוקה לא מופעלת על ידי כפתור, הסכמה בהחלט יכולה להיות חלק מהתהליך, אך היא צריכה להיות הסכמה מפורשת.
הסכמה אגב, לא אומרת שבהכרח יקרה סקס, או שיקרה סקס בצורה מסוימת, או שיקרה סקס עם חדירה, או שיקרה סקס שבסיומו הגבר יגמור – הסכמה היא האפשרות לבחון יצירת סיטואציה מינית שיכולה להוביל לסקס. גם אם הסכמתן באופן עקרוני לבחון אפשרות לסקס, זו זכותכן המלאה להפסיק בכל רגע נתון. הגבר שלכן לא יישאר עם "ביצים כחולות" אם תפסיקו והוא בוודאי לא ימות מזה.
על מה נדבר בפרקים הבאים?
הבנה מדעית של הסקס בהכרח עוזרת לשיפור חיי המין, בין אם מתוך עצם ההבנה שכל מה שידענו על סקס עד עכשיו לא נכון ובין אם בגלל שהיא מעניקה כלים שיכולים באופן פרקטי לשפר את ההנאה שלנו ממין. לשפר את האופן שבו אנחנו תופסות את עצמנו כנשים מיניות, לשפר את מה שידענו על הדחף המיני שלנו – אומר גם לשפר את תחושת הזהות והערך העצמי שלנו, מה שהמגזין עוסק בו כבר שנים.
לכן, בפרקים הבאים נדבר על מה זה סקס טוב, נדבר על צעדים מעשיים שבאמצעותם אפשר לשפר את חיי המין ונדבר גם על הצד השני: מה עושות כשאנחנו מרגישות כל זמן לחץ סמוי "לבצע את העבודה" ולעשות סקס, טרמינולוגיה ששמעתי לא פעם, כשבפועל פשוט לא מתחשק לנו מכל הסיבות שהזכרנו בפוסט.
לפוסט הזה יש 34 תגובות
❤מעולה. נהנתי, הזדהתי
פוסט מעניין . תודה על השיתוף❣️תוך כדי תוהה האם ישחרר את אימת “הבצים הכחולות” מנשים החדורות במוטיבציה לשימור הקשר הזוגי שעתה קבלו אסמכתה לחוסר דחף מיני??אולי לפחות ישחרר מרגשי אשמה
אחלה פוסט לובה. ממש אהבתי את ההתייחסות בסוף שקמה בעקבות כל גל התגובות האחרונות לאונס באילת. גם אני חשבתי על זה שסקס זה לא תמיד חשק ותשוקה מטורפת, ושבזוגיות לפעמים צריך רק את ההסכמה, הפתיחות, הסקרנות לבדוק. אגב זה נכון גם לגבי גברים. עוד מיתוס לנפץ. אהבתי איך שניסחת את זה כי הסתובבתי עם זה על הלב כבר תקופה.
גם לגבי גברים יש הרבה מאוד מיתוסים ואני אתייחס לזה בפוסט על מה זה סקס טוב.
הזהרת אותי שהפרקים על תשוקה יהיו משני חיים אבל לא הבנתי עד כמה.
לגבי עניין ההסכמה – אני מבינה את הכוונות הטובות מאחוריהן, יחד עם זאת, היות ואנחנו גם ככה חיות עם כל כך הרבה מיתוסים לגבי מין, דעתי היא שמוטב לדייק במונחים ולהעניק הגדרה מחדש ומדויקת יותר להסכמה, במקום לבטל אותה כשיש לה מקום בחיי מין וזוגיות.
וואו כמה שטויות בפוסט אחד. חבל. אז קראת כמה ספרים וסרטונים ויצאת בדעה כזו נחרצת ופוסלת עולם שלם. די ילדותי.
מחקרים רבים משווים בין בני האדם לחיות ובטח שיש דחף מיני אצל הזכרים.
בוודאי שזה כמו אוכל. אמנם הם לא ימותו ברעב כי זה מתוחכם יותר: הצורך הזה יתפוס את כל יכולת הריכוז שלהם וזה לא ייגדע עד שלא ימומש. לא יצליחו לעבוד ולהיות יצירתיים כמו שצריך. כמו בשבועות או בימים אחרי מימוש הסקס.
אז אני קראתי מחקרים שמוכיחים שאין דבר כזה דחף מיני
את טוענת שקראת מחקרים שמוכיחים ההיפך (מעניין, לא ראיתי דוגמה לאף אחד מהם) ועל כן את מבטלת את מה שאת טוענת שאני ביטלתי, מתוך אמירה שזה "שטויות"
הו אינטרנט, אני אוהבת אותך
הו, אנשים שאוהבים להתווכח באינטרנט, אתם כה חסרי חיים.
תןדה על עוד נקודות מבט!!! מעניין ממש
פספסת.
הנקודה היא שיש מחקרים לכאן ולכאן. זה לא פשוט וזה לא מוחלט וזה לא שחור ולבן. והפוסט שלך הוא נחרץ וצבעו אחד ולכן כתבתי שטויות. אם הוא לא מעורר דיון אז הוא מיותר. מה שאני אומרת זה שכן יש מקום לדיון והנושא לא נחרץ דינו. הייתי מעדיפה לקרוא איך יש מקרים שהם דחף מיני ואיך יש מקרים שהם לא כאלו ואיך נדע לזהות ולהבחין בינהם.
לא פוסט מתלהם עם כותרת שצועקת אין אין בואו כולן תקראו על משהו מפוצץ עולמות.
התבגרנו מהשלב הזה.
נוכחתי בעבושתי וגם בחיי האישיים להווכח איך לפעמים זה מרגיש כמו דחף ולפעמים פשוט לא נמצא שם הרצון גם לאורך שבועות ארוכים.
וכן גם לי בתור אשה יש דחף מיני אפילו אם לא יסתיים בגמירה נשית. קשה לי שלא לשים לב להבדלים בין האשה לגבר בנושא ולתת את הדעת והמחשבה שכן יש הבדלים פיזיולוגיים והורמונליים ואיך ואיזה מקום אני והחברה נותנים להם? איך הם מתרגמים לפעולות ולמילים ולאינטרקציה זוגית?
קודם כל, כשאת מגיבה שלדעתך כתבתי משהו נחרץ מדי אבל פוסלת אותו במילה "שטויות" אז את למעשה עושה לי את מה שאת כועסת עליו מלכתחילה, שזה אירוני.
שנית, מסכימה איתך. יש מחקרים לכאן ולכאן, מיניות היא הדבר הכי מורכב שיש וזה בהחלט לא שחור ולבן.
אגלה לך גם סוד: רוב המחקרים שאני מסתמכת עליהם לעומת מחקרים שעוסקים בסקס כדחף – בבסיסם עוסקים באותה הבנה אבל מגדירים אותה בצורה שונה.
אני טוענת שהדרך שבה תשוקה מינית מוגדרת היא חשובה, כי למילה "דחף" יש קונטציות בעייתיות, בעוד שהמילה "תשוקה" מבטאת בסופו של דבר אותו דבר, אבל מנקודת מבט סקס פוזיטיבית מבלי להתייחס לסקס כחסך שצריך להשלים.
מטרת הפוסט היא לקחת את המילה שהורגלנו לשמוע במשך שנים במונחים של סקס – "דחף" ולפרק אותה לגורמים, להבין מה קורה בגוף שלנו ומה קורה במוח שלנו, מה התהליכים שיכולים להוביל לסקס
אני שמחה שהיית מעדיפה לקרוא על השוני בין דחף מיני לבין מקרים אחרים – אבל אני לא יכולה לכתוב פוסט כזה כי אני לא מאמינה בזה.
אני מאמינה, בהתבסס על החוקרות שאת דרכן אני לומדת, שזה לא דחף אלא תשוקה ולכן אין לי אפשרות לתת לזה שם אחר רק כדי שלדעתך זו תהיה כותרת פחות מתלהמת.
בעיניי זה נושא שראוי לכותרת מתלהמת אפילו יותר, כי זה תחום שכל כך עמוס במיתוסים, ציפיות והבניות חברתיות עד שאין מספיק כותרות מתלהמות בעולם כדי לתת לזה קונטרה.
וואו. זה הסביר לי כל כך הרבה דברים על עצמי יעל הזוגיות שלי
תודה. פוסט מדהים
ולגבי זאת שהגיבה בשטויות. קשה לאנשים לשחרר אמונות ישנות
פוסט מדהים ופוקח עיניים. תודה לך שאת מעלה על הכתב דברים כאלה בצורה כל כך מדויקת. מוצאת שזה עוזר לי לדייק עם עצמי מה אני מרגישה, ואין דבר יותר חשוב מזה בסוף, לא משנה עד כמה הפרטנר נהדר.
פוסט מעולה ומעניין.
אני לא מסכימה עם הנאמר. דחף זה יצר פנימי שמתעורר בעקבות גירוי, אין שום קשר לחסך הישרדותי. יש לי דחף לפתוח את האינסטגרם כשאני רואה את הפלאפון שלי… האם אני אשרוד בלי אינסטגרם? ברור שכן. לפעמים כל המחקרים האלה הם תוצאה של אנשים באקדמיה שאין לכם משהו חדשני להגיד אז הם ממציאים משמעויות חדשות למילים שלא צריך להמציא להן משמעויות חדשות.
אגב, לגברים אכן יש דחף מיני חזק יותר. רוב הנשים שהיו במערכת יחסים עם גבר קצת יותר מחצי שנה יוכלו להעיד שרוב הזמן הגבר רוצה (ומבקש) סקס יותר מהן (לא צריך "מחקר מדעי" כדי לדבר עם קבוצת נשים ולהבין שזה מדגם מייצג לרוב האוכלוסיה).
חשוב לי לציין שכל הדבר הזה שקוראים לו "מדע" הוא תוצאה של ניסויים שנערכים על ידי אנשים. זה שמישהו קורא לעצמו חוקר וכותב ספר/מאמר לא אומר שצריך לקבל את כל מה שהוא אומר ללא שמץ של חשיבה ביקורתית.
זה השנקל שלי בכל מקרה,
יום טוב.
חשיבה ביקורתית זה דבר מעולה, לומר "זה שמישהו קורא לעצמו חוקר וכותב ספר" זה מזלזל ודבר די בור לכתוב. הבאתי לכאן מחקרים של כמה מהחוקרות החשובות בתחום המיניות היום.
לא מסכימה עם הנאמר? אחלה, אין שום הכרח שתקבלי את זה כתורה מסיני וזכותך לדעתך
אפשר אגב להחליט שלא מקבלים מחקרים גם מבלי לנסות להוריד מהם ומהאנשים שחיברו אותם,
זה לא הופך את הדיעה שלך לפחות לגיטימית.
זה השנקל שלי.
יום נהדר.
ולגבי תוכן התגובה שלך עצמה, ובכן, באופן מאוד צפוי – לא מסכימה עם רובה.
אם את רוצה לפתוח את האינסטגרם כשאת רואה את הפלאפון שלך, סיכוי טוב שאת מכורה לאינסטגרם.
להשוות התמכרויות לתשוקה מינית זו השוואה לא נכונה.
לקבוע שככל גברים רוצים יותר סקס עם נשים ולומר שמספיק כדי לדבר עם קבוצת נשים כדי להבין את זה – זה פשוט לא נכון.
עצם ההשוואה כאן לא רלוונטית, כי כפי שנכתב בטקסט, מיניות גברית ומיניות נשית עובדות בצורה שונה.
מעניין מאוד
כל הכבוד לך על ההשקעה והתוכן שאת מעלה לנו.
אני מודה לך על והעבודה הקשה.
אלופה!
היי "ביקורתית",
כמה דברים לחשוב עליהם מחדש.
ראשית, ייתכן שהרבה מאוד מהגברים מרגישים "דחף" מיני חזק יותר מנשים, משום שכמו בכל מערכת חיזוקים הם מקבלים יותר עידוד לכך. הם כמעט כמעט תמיד גומרים בסקס, בין עם זה בחדירה ובין אם באוראלי. האם הנשים גם כך? מתי הסקס נגמר בדרך כלל? כשאנחנו גומרות או כשהם גומרים או כשכולם מסופקים? ואם, אנחנו מגיעות לקצה ולא מספיקות לגמור? מה קורה אז? האם נרצה לעשות זאת שוב?
אז אם כבר חשיבה ביקורתית, שווה לחשוב מה מביא להבדל הזה בין "מרבית הגברים" ל"מרבית הנשים".
בקשר לחוקרים ולמחקרים. אכן "מדע" זו תוצאה של עריכת ניסויים, ניתוח התוצאות והסקת מסקנות הנערכות על ידי אנשים. אבל חשוב לציין שאנשים לא סתם "קוראים לעצמם חוקרים" אלא עברו דרך ארוכה וקשה בתוך האקדמיה כדי להגיע למעמד הזה. כל מחקר עובר המון ביקורות על ידי וועדות שונות לפני שהוא מפורסם, בכדי לבדוק את האתיקה, התוקף והאמינות שלו. זה טוב וחשוב להיות ביקורתיים כלפי מחקרים, אבל בואי לא נזלזל בעבודה הקשה ובאנשים שעשו אותה.
היי אידה, תודה רבה על נקודת המבט
באופן כללי גם חשוב לזכור שאת הגברים מעודדים תרבותית לממש את המיניות שלהם ולהרגיש איתה לחלוטין משוחררים ובנוח. זה לא אומר שהם אינם חווים חוסר ביטחון לגבי נראות הגוף שלהם ואיבר המין שלהם, או שהם אינם חשים את הציפיות שיש מהם במיטה – אך נשים מתמודדות עם הרבה יותר ביקורת ומשטור בכל הנוגע ליחס שלהן למיניות ולגוף שלהן בכלל.
אחד הנושאים המרתקים והפוסטים החשובים. אני עוד אקרא רבות ואחזור אליו, כדי שיפלו לי עוד כמה אסימונים לגבי עצמי. תודה לך!
מאוד קשה לי לשמוע את ההתעקשות על דחף כמשהו ביולוגי. מובן לנו שזה משנה שאנחנו *רוצים*, אוהבים, עוזר לנו לפרוק מתחים וכו' וכו' – וצריך לשאול – מה עוזר לי לחשוב על זה כמשהו שאני חייב.
תוהה גם לגבי הקישור לתרבות האונס.
מדויק.
אני חושבת שיש אמת בפוסט הזה, אכן יש לחץ אדיר על נשים.
אבל צורם לי מאוד החוסר של הפן המדעי בשיחה הזו.
אם תתעמקי תוכלי לקרוא על הורמונים שמלווים את האישה במהלך חיה, שמופרשים בנסיבות כאלה ואחרות בכמויות שונות בהתאם לגיל לחוויה ועוד פרמטרים שמשפיעים ישירות על הליבידו.
אגב אין התייחסות לליבידו שלטעמי מגדיר בצורה המדוייקת ביותר את ה״חשק המיני״
ושהוא שונה אצל כולם, ושהוא ברמות שונות אצל גברים ואצל נשים.
עוד נקודה שצרמה לי בפוסט.
הנושא של הביצים הכחולות והשחלות הכחולות לאישה לא יכולות להיות שחלות כחולות כי אין לנו הצטברות של חומר גנטי ברחם, ואם נתייחס לרירית שמתנקה במחזור אז נגיע להבנה שהגוף שלנו מתנקה מהחומר הגנטי שהצטבר אצלנו.
לעומת זאת גבר שמצטבר אצלו זרע באשכים (אגב זה על בסיס קבוע כי הגוף מייצר זרע כל הזמן) אכן חווה אי נוחות, וחשק ״להקל על עצמו.
מה שאנחנו לעולם לא נרגיש.
אולי נקודת הפתיחה הטובה ביותר להשוואה בין גבר לאישה זה שאי אפשר להשוות גבר לאישה כי מערכת הרביה שלנו, פשוט שונה לחלוטין.
ולכן 2 הקווים האלה ישארו כל החיים מקבילים ולא יפגשו לעולם.
היי דיאנה, תודה על התגובה.
אתחיל מהסוף: שחלות כחולות הייתה רק דוגמה, שהיא כמובן לא קיימת ולא ריאלית, כטיעון נגדי לכך שהרבה פעמים נעשה שימוש ב"ביצים כחולות" כסלנג, כדי לתאר מצב שבו הייתה יוזמה של סקס שלא הגיעה לידי מימוש מלא לדעת הגבר. אנחנו אכן לא יודעות איך זה מרגיש ואני אכן מתארת לעצמי שלא נעים, יחד עם זאת, אפשר גם להגיע לפורקן באמצעות אוננות וגמירה, לכן כל השימוש במושג כסלנג או כתמריץ לסיים אקט של חדירה לא תופס מבחינתי.
מבטיחה לך שהתעמקתי בתחום וגם הספרים והמחקרים שקראתי התעמקו בו – לכן גם הוספתי רשימת ביבליוגרפיה משלי וגם בספרים עצמם תוכלי למצוא רשימת ביביליוגרפיה מפורטת מאוד.
אני מקבלת את ההצעה שלך וחושבת שכדאי שאוסיף שינויים הורמונליים לתוך הרשימה של גורמים חיצוניים או פנימיים שיכולים לגרום לנו לירידה בתשוקה המינית כי זה ללא ספק בר השפעה.
את השחלות הכחולות הבאתי כאיזשהו אנקדוטה כדי להדגיש את האירוניה, אבל למעשה, כל הפוסט עוסק בכך שהשוואה בין מערכות רבייה וגם בין חשק מיני בין גברים לנשים הם לא רלוונטיים.
לא מבחינה ביולוגית ולא מבחינת הסטנדרטים והנורמות שבהם גדלנו בנוגע להתייחסות שלנו למין.
אני מודה שזה נושא מצוין לפוסט בפני עצמו ושוב אזכיר שהפוסט הזה הוא הבסיס לסדרת פוסטים שאני מתכוונת לייצר בנושא.
אכן אני מבינה את ההשוואה שעשית, וציינת גם שאת מדברת על המונח בתור הסלנג.
אך עם זאת כמו שאמרתי למינוח ולפירוש החברתי שלו יש משקל כבד יותר כשהוא מגיע כתיאור של מצב שבו שרוי גבר- נטו כי זה מתאר מצב פיזיולוגי אמיתי שקורה.
אני לא סובלת כמשתמשים במינוח הזה כשמנסים להפעיל לחץ על אישה, או רחמים, כאילו יש לנו אחריות מעצם היותנו נשים על המצב הפיזיולוגי שלהם.
כמו שכבר אמרתי, אנחנו שרויות תחת מכבש לחצים עצום כשזה נוגע לסקס, אבל גם לנו יש חשקים, ודחפים, ופנטזיות שמושתתים פשוט על מערכת הורמונים ומחשבות שונות.
מקבלת ומסכימה, המטרה שלי באופן חד משמעי לא הייתה להקטין כאב פיזי או אי נוחות של גברים, עושים לנו את זה מספיק ולא ארצה לעשות את זה לאחרים. אחשוב עם עצמי איך לשנות את האמירה כך שזה ייתן גם מקום לתיאור המצב הפיזיולוגי כראוי. בכל מקרה, תודה על ההערה!
מעניין מאד תודה
אכן נושא שהוא תמיד מעניין , ןאקטואלי כמעט לכל אדם
מחכה בעניין לקרוא את ההמשך
וההערה טכנית ובקשה למגיבות ,
אם אפשר להגיב בצורה פחות תוקפנית ויותר נעימה
יהיה לי כקוראת ולשאר הקוראות הרבה יותר קל להתייחס לתגובות בצורה עניינית ובטוח גם ללובה
תודה יעל, התזכורת להתנהג כמו בני אדם כם כשלא מסכימים היא בהחלט נדרשת ❤️
פוסט מרתק. אהבתי את ההבחנה שעשית בין הסכמה לרצון כי באמת אצלי הרבה פעמים ההסכמה לא נובעת מרצון או תשוקה שקיימים כרגע אלא נכונות לגלות אותם, בבחינת "כרגע אני עוד לא בקטע, אבל בוא נראה אם תצליח להביא אותי לשם". לרוב זה עובד, וכשלא, זה גם בסדר ומותר תמיד לעצור. חבל לי על התגובות הלא מכבדות.
היי לובה!
פוסט סופר מרתק שקראתי פעמיים כדי להפנים והוא גרם לי להבין המון אירועים
אם כבר תכתבי עוד בנושא אשמח אם תעלי תוכן בנושא המסע לחיפוש האורגזמה הנשית, ככל שאני מדברת על כך עם יותר נשים כך אני שומעת דעות שונות
מרתק ממש לדעת מה את חושבת ויודעת בנושא
היי לובה,
אוהבת לקרוא את הפוסטים המושקעים שלך,
את מעלה נושאים חשובים (גם אם אני לא מסכימה עם דעתך בחלקם)
אשמח לפוסטים נוספים העוסקים במיניות בריאה.
תודה רבה!
היי! קוראת מה שכתבת בעודי רק בת 15, מקווה שאיכשהו אוכל ליישם וכלל להבין את הדברים האלו כשזה יהיה רלוונטי לי.
זאת אומרת, אני מבינה את הטקסט ויודעת במה מדובר אך מכיון שלא חוויתי זאת בעצמי, נוצר מעין חשש שבפועל הכל יתפקשש ויתבלגן לי בראש.
בכל אופן כמו שאר המגיבות אציין שזה נושא סופר מעניין,
אמנם כרגע אין לי גישה לספר של אמילי נגוסקי (קוראת בקינדל (האפליקציה) אך ישנה רק אופציה באנגלית, וכנראה שבמקרה של ספר כזה עדיף קודם כל לקרוא בשפת אם) אך אשמח אם תמליצי לי על ספרים/פודקאסטים/תוכניות טלוויזיה/סרטים או וואטאבר, כל דבר שאוכל לקרוא/לצפות בעונג ושיהיה יותר מותאם לגילי (אין לי בעיה לקרוא על יחסי מין או סוגים שונים שלהם, אך אולי נכון לכרגע להתחיל מהבסיס (אהבה ראשונה, נשיקות או משהו).
שוב תודה על כך שהקדשת מזמנך לכתוב לנו את דעתך, היא מרשימה, מעניינת וכל כך חשובה שככל הנראה אחזור לקרוא אותה עוד כמה פעמים ואף אולי אצטט (ברשותך כמובן) כמה משפטים (מדויקים להחריד) שכתבת ואינני מוצאת דרך לנסח אותן בצורה טובה יותר.
יום טוב!
היי נעמי, מדהים בעיניי שאת רוצה לסלול את דרכך למיניות בריאה
מצרפת לינק לאתר נגיש ושימושי בנושא, יש להם גם פודקאסט:
https://www.minamin.org/