על הקשר בין מחזור לענייני הנפש – פוסט אורח

רק כשהתחלתי לעסוק בהרחבה על בריאות נשית במגזין, הבנתי כמה דברים לקחתי עד אז כמובן מאליו: לקחתי כמובן מאליו את העובדה שאני מצליחה לתפקד במהלך המחזור, תוך שאני סובלת מכאבים ברמה סבירה רוב הזמן. לקחתי כמובן מאליו את העובדה שאני מצליחה ליהנות מסקס מבלי לחוות כאב וסקס זו חוויה פיזית חיובית עבורי. הבנתי שמעולם לא חוויתי בעיה ממשית הקשורה לבריאות נשית ולכן נחסכה ממני התמודדות אפשרית עם זלזול ואבחנות שגויות.
כשאני חושבת על זה לעומק, אני מבינה שלא הייתה לי שום דרך לדעת. בהינתן שאני לא סובלת מכאבים ואף אישה מהמעגל הקרוב אליי אינה סובלת מהם – לא יכולתי להיחשף לנושאים הללו כי השיח עליהם מאוד מצומצם ודורש מעורבות אקטיבית. בפוסט הנוכחי החלטתנו לגעת בנושא שלא מדובר מספיק, כי לא רק שהוא עוסק במחזור, הוא גם עוסק בקשר בינו לבין חרדות ודיכאון – ושניהם כך נדמה, נשארו כסוג של טאבו עד היום. לשם כך אני מארחת את אביב ליברמן, חברת קהילת הקול גירלז, שכתבה פוסט מרתק בנושא. אם גם את מזהה את עצמך בתופעות שאביב מתארת דעי שאת לא לבד והבעיה לא בך. אביב, הבמה שלך!

אני רוצה לדבר על שני נושאים, לא פופולריים בדרכם, שקרובים מאוד לליבי: דיכאון וחרדה ומחזור. הקשר ביניהם מעניין במיוחד ולא מדובר מספיק – וזה, חברות, למה זה קשור גם בפמיניזם, אבל בזה אגע קצת בסוף.

חצי חודש רע וחצי חודש טוב

הסיפור שלי מתחיל בחרדה מאובחנת ומטופלת. עומדים מאחורי הטיפול בנפש שלי פסיכולוג ופסיכיאטר שאני חבה להם די הרבה מאיכות החיים שלי. ועדיין, למרות הכל – חוויתי חצי חודש טוב – חצי חודש רע. אני בכלל לא שמה לב אבל חברים מתחילים להעיר לי שאני נכנסת למצב דיכאוני "כל סופ"ש שני".
גיליתי, לאחר תקופה לא זניחה, שכל סופ"ש שני הוא למעשה שבועיים שלמים מהחודש שלי. באקט כמעט שרלוק הולמסי (עם נגיעות היפוכונדריות) אני מזהה שהיום שבו אני מתחילה להרגיש רע הוא גם יום הביוץ המשוער שלי, כפי שמחושב ע"י האפליקציה (המומלצת הזו). עוד קצת גוגל ואני מצליחה לדוג שני מונחים שמסקרנים אותי:
תסמונת קדם וסתית (PMS – Premenstrual Syndrom)
הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD – Premenstrual dysphoric disorder)
התסמונת הקדם וסתית מוכרת לי וסביר שגם לרובכן. היא מרגישה בין היתר ככה: כאבי בטן, נפיחות, מצבי רוח משתנים, רגישות גבוהה (מישהי פעם בכתה בטירוף כי היא פספסה את האוטובוס?) ועוד נפלאות שונות ומשונות שמגיעות כמה ימים לפני הווסת ונמשכות לעיתים גם במהלכה.
המונח השני מתואר כהפרעה, ואני, כמי שיש לה חיבה דיי גבוהה לאבחונים, נתקעתי עליו. באתר של ביה"ח איכילוב מופיעה הכותרת הבאה: "את לא משתגעת. זו פשוט תסמונת קדם-וסתית חמורה". שם הפרעה דיספורית קדם-וסתית מתוארת כתסמונת קדם וסתית חמורה המתחילה בין שבוע לשבועיים טרם הגעת הווסת ומאופיינת בהפרעות מצב רוח חמורות, חרדה ורגישות – כל אלו לפעמים עד לרמה בה יש פגיעה תפקודית ממשית.
הגילוי ש-"It's a something" גרם לי להפסיק להרגיש כמו 'בחורה היסטרית, אובר רגישה והורמונלית שעומדת לקבל מחזור' והעלה בפני אפשרות קסומה שאולי יש מה לעשות (אזהרת ספוילר – יש).

אז איך זה הרגיש?

זה הרגיש כאילו מעולם לא הלכתי לפסיכולוג ומעולם לא טיפלתי בחרדות שלי. ורוב הזמן פשוט הייתי עייפה. עייפה מכדי לקום בבוקר, עייפה מכדי לעבוד, עייפה מכדי להתקלח. אין הרבה אנשים שמעריכים שינה יותר ממני גם בימים הכי שמחים שלהם, אבל משהו בעייפות הזו היה חריג אפילו עבורי והוא מדליק נורה אדומה.
זה הרגיש שלקחו את החרדות שלי – שנמצאות רוב הזמן דיי בשליטה – והגבירו להן את הווליום למקסימום.
בתוך הסיוט הזה חיכיתי לווסת. ממש חיכיתי לה. היום בו היא הגיעה הרגיש כמו קשתות בענן וחדי קרן. וזה, לכל הדעות, בהחלט מוזר מאוד.

מה עושים?

הכל מתחיל בקשיבות לגוף. אל תזניחו מצב נפשי (לא בכלל ולא כשהוא קשור למחזור ולווסת) – אם מרגיש חריג ומפריע לכן זו סיבה מספיק טובה ללכת ולבדוק את זה. אני התחלתי את שרשרת הטיפול הזו אצל הפסיכיאטר הקבוע שלי, אבל זה יכול להתחיל מרופאת המשפחה שלכן או הגניקולוג.
עוד גוגל קצר וגיליתי שבביה"ח שיבא (תל-השומר) מסתתרת תת-מרפאה במרפאת הנשים תחת השם "תסמונת קדם וסתית – PMS – כאב מחזור". אבל זו לגמרי לא האופציה הבלעדית – המרפאה הזו מקבלת שעה בשבוע כך שאי אפשר להסתמך כמובן רק עליה, אבל לשם אני התגלגלתי. נפגשתי עם ד"ר זולטי וזכיתי להסבר מפורט עד מאוד על החוויה הנפשית הקיצונית שאני חווה במשך חצי חודש.
ובקצרה: ההתמודדות שלי עם השינויים ההורמונליים התקינים שאני עוברת מיום הביוץ ועד לקבלת הווסת הינה מוגברת – בין היתר בגלל שאני סובלת מחרדה, מה שמעצים את שתיהן.
מעדיפה לא להיכנס כאן לטיפול הספציפי אותו אני קיבלתי מאחר והוא לא יתאים לכל אחת והוא מותאם לטיפול אותו אני מטפלת ממילא. בכל אופן יש מה לעשות. איכות החיים שלי השתפרה פלאים וכבר כמה חודשים שיש לי פשוט חודש טוב.

מחזור ופמיניזם

מחזור הוא לא מחלה – נכון. אבל מחזור וווסת הם גם מצבים שלהם השפעה משמעותית על חיינו. הוא משפיע על הגוף ועל הנפש שלנו ואנחנו יודעות עליו כ"כ מעט. יש תנועה מבורכת בשנים האחרונות של עיסוק במחזור (ובווסת): תחתוני מחזור וגביעוניות, מודעות לאנדומטריוזיס וווסטיבוליטיס, כאבי מחזור, שימוש מבוקר בתחתוניות ועוד ועוד ועוד.
הנפש נותרת, בינתיים, מעט בצד. אחרי שנים בהם הורגלנו לראות נשים בלבן עושות תריאטלון בזמן הווסת (הכחולה?) שלהן הגיע הזמן להבין שלא רק שזה לא נראה ככה, אלא שזה גם הרבה יותר מורכב מכמה גבוה אני יכולה לקפוץ.
לא מפתיע אותי שלנפש כנראה נגיע בסוף התהליך הזה – זה מה שקורה לרוב גם בלי פמיניזם ובלי מחזור, אבל הנפש חשובה. ממש ממש חשובה. ואני מקווה שהצלחתי לחדש מעט עם הגילוי המשמח האישי שלי.

כמה נקודות חשובות לסיום:

1. תעקבו אחר המחזור שלכן: יש אינספור אפליקציות לטובת הדבר. זו שאני משתמשת בה והיא נקייה מפרסומות טורדניות היא Flo.
2. תהיו קשובות לגוף – המחזור החודשי משפיע עלינו יותר ממה שאנחנו מתארות (לא שאני מזלזלת בנשנוש לילי וכאבי גב).
3. אם אתן חוות שינויים נפשיים המפריעים לכן לאורך המחזור ואתן מזהות איזושהי מגמה – גשו לטיפול.
4. ‏ובכלל, זה נכון גם בלי טיפת קשר למחזור: קשיים נפשיים אינם בושה – טפלו בהם. יש אנשי ונשות מקצוע שכל תפקידם הוא לטפל בנפש שלכן. זה משנה איכות חיים, מניסיון.

אביב מגדירה את עצמה כחוקרת ודוקטרנטית לסוציולוגיה, תל אביבית ונוירוטית