הגעתי מבית שהיה בו מעט מאוד כסף, הוצאתי את עצמי מחובות, אני יזמית סלף מייד ובניתי את עצמי על סמך עבודה קשה ובלי עזרה מאחרים. כמה מהמם זה נשמע? כן, אין ספק שאני אוהבת מאוד את הנרטיב הזה שבניתי לעצמי. הבעיה עם הנרטיב הזה (שהוא אמנם נכון כשכותבים אותו כסיכום של עובדות בלבד), זו העובדה שהוא מתרכז רק בהיבטים המחמיאים בתהליך הצמיחה שלי וחסר בו אלמנט הכנות שמלווה את העשייה שלי בדרך כלל.
כי אם אני כנה עם עצמי, אציין שבנוסף לכל מה שנכתב כאן, עברתי שנים של מערכת יחסים חולנית עם כסף שהשאירה בי חותם עד עצם היום הזה עם משקעים שאני מתמודדת איתם גם עכשיו. אם אני בוחרת להיות כנה עם עצמי, אומר שבאתי מרקע שבו לא רק הורגשה היעדרותו של חינוך כלכלי תקין, אלא היה חינוך כלכלי פגום לגמרי שגרם לי לאבד לאורך כל חיי הבוגרים סכומי כסף שהיו יכולים לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים עבורי.
הכל מתחיל בילדות
גם הסיפור שלי מתכתב באופן לא מפתיע עם הנכתב בפסקה הקודמת: ההורים שלי התגרשו בגיל 9, אבא שלי נעלם מהתמונה באופן מוחלט יחד עם התמיכה הכלכלית שסיפק ופתאום הבחנתי כיצד כסף הופך לאישיו בבית. הוא לא רק הפך לאישיו: הוא הפך לאיום יומיומי שאיתו התמודדנו. זה לא שהיינו רעבות לפת לחם, רחוק מכך, אבל אז הוטמע במשפחה שלי הקונספט של פיצוי באמצעות כסף וכתוצאה מכך ניהלנו אורח חיים גבוה משמעותית מההכנסות הזעומות שהיו לנו – וזה היה נתפס כנורמה. תמיד היה לי את הסלולרי הכי חדיש, בגדי מותגים וטיסות לחו"ל כל שנה, כך שמהתבוננות בי לעולם לא הייתן מנחשות שכל המותרות הללו נקנו על פארש.
מהר מאוד הגיעו חובות, מהר מאוד הגיעו גם רגשות אשם בעקבות כל קנייה מיותרת שעשינו, אך מה שנבנה לאט וכשכבה על גבי שכבה – הייתה מערכת היחסים המורכבת שלי עם כסף, שאותה אני מנהלת במובנים מסוימים עד עצם היום הזה. בגיל 20 המטען האדיר הזה הגיע לנקודת רתיחה ומצאתי את עצמי עוזבת את הבית לטובת חיים עצמאיים, בעיקר כתוצאה מבעיות כלכליות.
כסף במצב צבירה נזיל
בכל העשור הקודם של חיי, כסף היה מבחינתי בעל מצב צבירה נוזלי – בדיוק כשם שהוא נכנס, כך הוא יוצא. למרות שעל הנייר חייתי חיים צנועים יחסית: דירה שעליה שילמתי פחות מ-2000 ש"ח, חתונה שעלתה פחות מ-35,000 ש"ח, רכב שלא היה לנו, תואר שלא עשיתי – בכל זאת מצאתי את עצמי בחובות כספיים די משמעותיים. איך מצב כזה קורה לאור כל מה שתיארתי? "שיטת הפיצויים" אני קוראת לזה. השיטה שבה משתמשים בכסף כדי למלא כל בור רגשי שנפער בנו, כי כך הייתי רגילה מגיל 9 ועד עצם היום הזה.
מינוס הביא לחובות, חובות הביאו לאוברדראפט, הלוואות, ריביות מטורפות על הלוואות וכו'. למזלי מעולם לא הסתבכתי חוקית עם ההרגלים הכלכליים שלי, אבל את שני התקפי החרדה היחידים שחוויתי בחיי, חטפתי על רקע מצבי הכלכלי והעובדה שלא ידעתי מה לעשות כדי לכסות חובות ולהביא עוד כסף הביתה. אני מודה שעד היום מתהפכת לי הבטן כשאני חושבת על הסיטואציות האלו.
כך *באמת* יצאתי מהחובות
אז נכון שהצלחתי לצאת מהחובות אבל לא, לא עשיתי את זה בעצמי. החלק בסיפור שלי שאני לא מספרת, זה שלפני כמה שנים איחדתי סוף סוף ובחשש רב, את החשבון עם בן הזוג שלי. לצד אישיות נהדרת וחוש הומור בריא, הבאתי איתי לחשבון הבנק המשותף גם חובות, אותם התאפשר לי לאחד לכדי הלוואה אחת ולפרוס לתנאים ממש נוחים הודות לסטטוס העסקי בחשבון הבנק של בן זוגי.
אני לא גאה במיוחד בשלב הזה בסיפור שלי, אבל המציאות היא שהרבה אנשים בונים את העתיד הכלכלי שלהם באמצעות עזרה מבן הזוג ועזרה מהבית. הרי כולנו עובדות קשה מאוד, אז כשאנחנו אומרות שהצלחנו בזכות עבודה קשה, אנחנו בעצם משמיטות את החלק של העזרה שקיבלנו מגורמים חיצוניים שעזר לבסס את ההצלחה שלנו. כשזה הסיפור שאנחנו מספרות, אנחנו עושות עוול לאחרים כי החלק שבחרנו להשמיט מבושה או מאי נעימות, הוא בדיוק מה שגורם לאנשים אחרים לתהות למה הם לא מצליחים באותה מידה אם גם הם עובדים קשה?
אין ספק שאני נשמעת הרבה יותר "גירל בוס" כשלא מודעים לכך שהצלחתי לבנות את עצמי כלכלית רק בעקבות איחוד חשבונות עם בן הזוג שלי, אבל אלה החיים האמיתיים ובמציאות של ימינו ניסים לא קורים מעצמם. אמנם גם הוא לא היה מבוסס כלכלית באותו שלב, אבל עצם העובדה שהוא החליט שהוא נכנס לפרויקט הזה יחד איתי, איפשר לנו לצאת מהבוץ *שלי* *יחד*.
מצבי היום לעומת פעם
היום אני נמצאת בנקודה שבה אני מרוויחה הרבה כסף, לא נמצאת במינוס, שמה כספים בצד ודואגת לעתיד הכלכלי שלי. היום אני גם מכירה בכך שאם לא הייתי נמצאת במערכת יחסים זוגית, בטח לאור העובדה שתמיכה כלכלית מבית אין לי בכלל – סביר להניח שמצבי היה רע בהרבה. האם זה אומר שההתנהלות הכלכלית שלי היום נבונה? לא בהכרח ויש עוד הרבה היבטים בי שמחלימים לאט לאט עד היום.
אני נמצאת כרגע בשלב שבו אני קונה דברים בהתאם ליכולת הכלכלית שלי בדיוק מהמקום הזה – כי אני יכולה. אני מנסה לייעל את הקניות שלי כל הזמן, לבחון מה באמת משרת אותי לאורך זמן וכו', אבל עדיין מתקשה להשקיע בדברים שלא מסבים לי הנאה רק כאן ועכשיו, אלא יישרתו אותי לטווח ארוך. אם אני כנה עם עצמי, אני עדיין קונה דברים יפים כדי לפצות את הילדה ואת הנערה שהייתי. אני עדיין קונה דברים שנתפסים בעיניי כיפים ויוקרתיים, כי אני רוצה שייראו בי כאדם שלם למרות כל החסכים הרגשיים שנוצרו בי אז ומלווים אותי עד היום.
היום אני בעיקר מתרכזת בהכנסות, כלומר איך להגדיל את ההכנסות שלי ואת העסק שלי עוד ועוד – במקום לנהל טוב יותר את ההוצאות שלי. למעשה, אני רואה את הגדילה שלי רק כפונקציה של הגדלת הכנסות כשבפועל זה הרבה יותר נכון וכלכלי קודם כל לאזן את ההוצאות. אני מבינה שעד היום, עשר שנים פלוס לתוך חיי הבוגרים, אני עדיין מתנהלת כלכלית מתוך מקום רגשי אבל גם מבינה שזה תהליך בהתהוות.
היום אני מנסה להכניס את אלמנט החינוך הזה שלא היה נוכח בחיים שלי, כדי לנהל את עצמי בצורה נכונה יותר לטווח ארוך. זה גם עוזר להכניס היבט רציונלי למערכת יחסים שעד כה הייתה רגשית בלבד. אני מתנהלת מול רואת החשבון בעצמי, אני מפרישה כסף לפנסיה ולקרן השתלמות, אני מגישה את החשבוניות ועוסקת בגביית הכספים בעצמי. אלה דברים שנשמעים טריוויאליים, אבל עצם ההתעסקות בהם זרה לנשים רבות.
היום אני מנסה להיות רכה יותר עם עצמי, כי אחרי שנים של הלקאות עצמיות – אני מבינה שגם המקום שאליו הגעתי היום הוא מדהים וכל כך לא מובן מאליו. בקלות יכולתי להיות זו שהילדות שלה מכתיבה בצורה מוחלטת את ההתנהלות הכלכלית שלה עד היום. במקום זאת אני כבר נמצאת במקום שבו אני לא נשלטת על ידי העבר שלי. אני גאה בעסק שהצלחתי לבנות לעצמי ומפרנס אותי היום בכבוד – ובזוגיות ששרדה קשיים כלכליים מהותיים.
היום אני משתדלת להביט בהחלטות כלכליות של נשים אחרות מבלי להשליך על עצמי. אם אני רואה שמישהי קנתה נכס, או יצאה לחופשה ארוכה, או השקיעה במוצר יקר – אני מבינה שאנשים בדרך כלל לא מספרים מה מאפשר להם להתנהל כלכלית כפי שהם מתנהלים ומעבר לכך, סביר להניח שלכל אחת מאיתנו יש את מערכת היחסים שלה עם כסף ולכן זה לא תפקידי לשפוט אחרות.
היום אני מכירה בכך שאולי מבחינת השורה התחתונה בחשבון הבנק אני נמצאת בסטטוס של חופש כלכלי, אך מנטאלית אני עדיין רחוקה מכך. אני גם מכירה בכך שאני מנסה כל יום להתקרב לשם עוד יותר ומזכירה לעצמי את המטרה הזו גם בימים שבהם אני הולכת צעד לאחור (גם זה קורה).
אני מאחלת לכולנו חופש כלכלי ועצמאות אמיתית, אתן יותר ממוזמנות לפרט בפוסט את המסע הכלכלי שלכן.
לפוסט הזה יש 33 תגובות
לובה, זה ללא ספק אחד הפוסטים הכי חשובים שלך עד היום. תודה רבה על הפתיחות והשיתוף בנושא כה אישי, כזה כאמור שלא נוהגים לדבר עליו (ובוודאי לא לספק את התמונה המלאה כפי שאת עשית בכנותך הנדירה). חינוך כלכלי זה דבר כל כך חשוב, במיוחד לנו.
לובה את מהמממת בכנותך! איך שאת יודעת להנגיש נושאים חשובים ולא סקסיים. תמשיכי ואל תעצרי.
כפרה עלייך לובה. אין דברים כאלה. אין. אין לי מילים תכלס.
הפוסט הזה בא לי בטיימינג כל כך מדויק ורגיש שאני על סף דמעות.
לובה, זה אחד הפוסטים הטובים, המרגשים והחשובים שקראתי. שאפו לך על האומץ להיחשף כך, אין ספק שהשיתוף שלך עוזר לנשים רבות וכיף שיש אותך לפתוח את הנושא ❤
כל כך מתחברת לכל מה שכתבת. גדלתי שונה ממך לחלוטין אבל הנרטיב שאת מתארת הוא בדיוק מה שעבר ועובר עלי גם בשנים האלה – קניה מתוך רגש ומתוך רצון להקיף את עצמי בדברים יפים ולפעמים לפצות על כל מיני דברים. אני מאמינה, בהמשך למה שכתבת, במשפט שאומר – אותם המים שמרככים תפוח אדמה, הם המים שהופכים ביצה מרכה לקשה (באנגלית זה נשמע יותר טוב בגדול), והכוונה כמובן היא שמה שמשנה זה ממה אתה עשוי, ולא הנסיבות. כתבת מדויק כרגיל, כיף לקרוא ולגלות שרובנו באותה סירה, אפילו שלפעמים נראה אחרת
מאוד התחברתי לפוסט שלך. אני חוויתי בגיל ההתבגרות דווקא ההפך – התרגלתי לחיים חסכניים מדי בגלל שהמצב הכלכלי היה פחות טוב. זה המשיך גם לחיי הבוגרים החסכנות הזו על עצמי, כי את לא יודעת אם יהיה לך מחר. היום שאני כבר עצמאית ומרוויחה את הכסף שלי בזכות עצמי אני בתהליך של לאפשר לעצמי לפעמים קצת להגזים בהוצאות. זה עדיין מלווה בחששות לא מוסברים אבל אני עובדת על זה…
הפוסט האחרונים שלך פשוט מדהימים! כמה אומץ וכנות❤️
הפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן. יש לי המון מילים לספר את הסיפור שלי כשאני בעיצומו. לבד, בלי תמיכה, אבל בכיוון הנכון. המילים שלך העלו בי דמעות ונתנו לי לרגע להרגיש נורמלית ולהפסיק ולו לרגע קטן להלקות את עצמי. ולהאחז בתקווה. תודה רבה על הפוסט הזה שלך. הוא חשוב בכל כך הרבה מובנים.
מזדהה עם הפוסט. אני מגיעה מבית עם אפס מודעות וחינוך להתנהלות כלכלית נכונה- מה שהביא לקשיים במהלך חיי. מבינה את המקום של המצוקה והחרדה ממצב חשבון הבנק. כיום אני מאוד מחושבת, לעתים יותר מדי. מנסה תמיד למצוא את האיזון בין הנאה ממה שהרווחתי ביושר ועבודה קשה לבין חרדה מהתמעטות הכסף בחשבון הבנק 😉 תודה על השיתוף
מישהי חכמה אמרה לי פעם שהערך שלנו זה לא שווה לעובר ושב שלנו, אני חושבת שנשים רבות מרגישות ערך גבוה או נמוך (יכולה להעיד כעצמאית) בהתאם למס בחשבון בנק. זו עבודה מטורפת להיות במקום שבו מפרידים את הערך מהמספר שיש לנו בבנק. כאישה עצמאית שעברה 2 הריונות ולידות והתעקשה על הנקה והישארות בבית עם כל אחת מהבנות עד גיל שנה זה היה איך לומר מאוד מאתגר לעסק. פוסט חשוב מאוד כתבת ?
פוסט מדהים בחשיבותו. תודה שחשפת את עצמך בפנינו ? גם לי יש סיפור דומה של חוסר כסף בילדות וניסיון לפצות באמצעות פתרונות חומריים… פעם הייתי עובדת כל החודש ואיך שהו אף פעם לא היה לי כסף. הגעתי לחובות של למעלה מ10 אלף ש"ח פעמיים בגלל חוסר ידע בהתנהלות כלכלית שהייתי צריכה לסגור בהלוואות. השיטה שלי להתנהל כלכלית נכון היא פשוט לא לבזבז את מה שאין לי. לכן אין לי כרטיס אשראי, אין לי מסגרת בחשבון ובמקום כל אלו יש לי כסף בעובר ושב, כסף בחיסכון וכסף מזומן בבית למקרה חירום. כולם שואלים אותי איך אני מסתדרת ומה אני עושה אם נגמר לי הכסף אבל מה שמדהים זה שמאז שעשיתי את השינוי הזה אף פעם לא נגמר לי הכסף, תמיד יש לי יותר ממה שאני צריכה ?? כי אני תמיד יכולה לראות כמה כסף יש לי ולהעריך הוצאות בהתאם. נכון, זה לקח לי זמן וכמה ויתורים להגיע למצב שיש לי גם חיסכון בבנק וגם חיסכון מזומן, אבל זה ככ שווה את זה.
לובה תודה רבה לך שאת מעלה גם את הנושא הזה לשיח ומשתפת בחוויה האישית והמאוד פרטית שלך. הפוסט הזה פגע לי בנק' רגישה מאוד בנוגע לעזרה מבן הזוג ורציתי להגיד לך תודה מקרב לב שגרמת לזה להישמע תקין ומקובל ויחד עם זאת עדיין מעצים.
מאד מאד מעניין ואף חשוב. לדעתי בחברה של היום, היה כדאי להכניס לבתי הספר שיעורים של התנהלות כלכלית, במסגרת של כישורי חיים.
פוסט מעולה וכל כך מדוייק. אני מאוד מאוד מתחברת לעניין הפיצוי החומרי על עניינים רגשיים…
מזדהה מאוד עם המון דברים שכתבת. אני עכשיו בלימודים מאוד ארוכים ולראשונה בחיי, תלויה כלכלית בבן זוגי. האמת שזה הרבה יותר קשה לי ממה שחשבתי, וגם אני הייתי מעדיפה להשמיט את החלק הזה בסיפור שלי. אני חושבת שהעלית נקודה חשובה מאוד, לגבי הסיפורים הלא ריאליים שאנחנו מספרות על עצמנו. אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להצליח בכוחות עצמו אבל כמו בהרבה דברים אחרים, זה מרגיש כאילו זה לא לגיטימי כשמדובר בנשים.
את מהממת!
זה הנושא הכי מעצים שיכולת להעלות לשיח היומי.
הלוואי ונשים היו מדברות על זה יותר מפתיחות, זה מדהים בעיניי שהצלחת להפוך את הנקודות הרגישות בחיי לסיפור שמעצים נשים אחרות ומעודד אותן לשנות תפיסת עולם קדומה!
טקסט מקסים, גישה מדהימה ואישה אחת שמעוררת השראה!
תודה לך:)
תודה על הפוסט לובה, באמת נגעת בנקודה חשובה מאוד ורגישה מאוד. אני גם מגיעה מרקע של "אין" וגם אצלי החינוך הכלכלי היה אפסי, לצד טרפת קניות רגשית שעד עכשיו אני רואה אצל אימי.
אני גם חוויתי פרידה מבן זוג, גירושין בעצם, שפשוט מוטטה אותי מבחינה נפשית, כי מעבר לעובדה שחיי הנישואין שלי התנפצו נשארתי גם בלי שום בסיס כלכלי ושום רשת ביטחון, וזה היה המתכון המנצח לחרדה שחטפתי. היום אני לגמרי תלויה במשכורת של אדם אחד – שלי, עם חובות של משכנתא, חשבונות, הלוואות והוצאות על רכב וזה בהחלט לא מצב פשוט להיות בו.
מילים כדורבנות,טנק יוו!!! אני פה בזכות המוגזמת הראשית יעל פאקינג רגב,אף פעם לא מאכזבת!
קראתי בקפידה, התחברתי להמון ממה שכתבת. יושב אצלי על מקום רגיש מאד ובתקופה האחרונה אני מטפלת בזה בכל מיני אופנים.
יש פודקאסטים מאד מעניינים, משני תודעה ומעוררי השראה שאני מאזינה להם. אשמח להמליץ.
תודה רבה על השיתוף והשיקוף של המציאות כפי שהיא. לא מובן מאליו.
אשמח להמלצה לפודקאסטים האלה. נשמע מעניין. תודה!
גם אני אשמח להמלצות של פודקאסטים בנושאים האלה בבקשה.
אני גם אשמח להמלצה על הפודקסטים
הכנות שלך ראויה להערצה. פוסט כל כך חשוב. בא לי לקרוא אותו שוב ושוב כדי שייפלו לי עוד ועוד אסימונים. את משהו מיוחד!
וואו. פוסט כל כך חשוב שהוא צריך להתפרסם בכל מקום אפשרי. לצערינו אנשים עדיין מגדלים נשים ככאלה שצריכות להסתמך על הגבר כגב כלכלי. וזה כל כך מעצבן אותי. כי ראיתי את אמא שלי וחמותי שצריכות להתייעץ על כל 100 שקל שהן מוציאות. ולצד העצוב. שאם חס וחלילה יקרה משהו לבעל. לא יהיה להן מושג מה לעשות עם החיים. ולא בגלל שאין להן כסף. בגלל שהן מידרו את עצמן מכל העניים הכלכלי. גם אני רואה מקרוב זוגות שלא היו אמורים להמשיך לחיות ביחד. אבל בגלל שלאישה אין שקל משל עצמה אז היא לא מעיזה.
אסור לאישה להיות תלויה. לפחות בשביל ההרגשה האישית שלה
מזדהה לחלוטין עם כל מה שכתבת, והייתי דווקא רוצה לשים את הדגש על חשיבות מה שאמרת בהקשר של הכנות לגבי התמיכה מהבנזוג ועוד לקחת את זה קצת לכיוון אחר אבל קשור- עזרה באימהות.
יש לנשים היום נטייה לנסות להראות כמו סופר וומן או כמו סופר מאמז, ויש בזה משהו אפילו קצת מכעיס בעיני.
זה טוב ויפה שכולן נורא חרוצות, ומוותרות על שעות שינה, ומספיקות המון, אבל תכלס פחות מדברות על זה שכל זה מתאפשר בזכות קיומה של עזרה. בדר"כ עזרה סבתאית, אבל גם בתשלום. ובלי העזרה הזאת אי אפשר גם לעבוד משרה מלאה וגם להיות אמא משקיענית וגם להספיק לבשל ולעשות גם ספורט מידי פעם. וזה לחלוטין ההבדל.
ובהקשר הכלכלי, אני מכירה לא מעט נשים שמגשימות את עצמן בעבודות נהדרות אבל לא רווחיות מספיק, וכן זה מתאפשר להן בזכות תמיכה כלכלית מהבעל. זה לא פמיניסטי במיוחד, אבל מה לעשות, זאת המציאות! וזה לא כזה נורא בעיני. זו פריבילגיה מטורפת להגשים את עצמך ואם בן אדם שאת אוהבת עוזר לך לאפשר את זה, זה לא בושה.
ולכן מילותייך הכנות כל כך חשובות.
בקיצור, במקום לנסות להוכיח לכל העולם כמה אנחנו נשים מושלמות שיכולות לעשות הכל,
אפשר גם לבוא ולהגיד שאנחנו יכולות לעשות הכל, עם קצת (ולפעמים הרבה) עזרה ותמיכה מהסביבה.
וזה מגיע מאמא שעוד לא הצליחה להגשים את עצמה, ומתפקדת 100% כאמא בלבד, בגלל היעדר של עזרה (לא כלכלית אלא לוגיסטית)
חן, מסכימה ממש עם כל מילה
חן, כתבת כל כך נכון!
אני רוצה לספר שהיום אני מגשימה את עצמי אבל זו הייתה הקרבה כלכלית מאוד גדולה.
גם אני אמא, הייתה ב״חופשת״ לידה קרוב לשנה בה למדתי את המקצוע שגיליתי לא מזמן את התשוקה שלי אליו אבל יש לזה מחיר מאוד גדול! כל התקופה רק בן הזוג הכניס כסף וסך ההוצאות היה גדול משמעותית מסך ההכנסות כך שהיום אנחנו עם הלוואות שעומדות על קרוב ל 100,000 ש״ח.
פוסט כל כך נהדר ומלא כנות. בחיי שהתרגשתי והזדהיתי עמוקות. המון תודה עליו.
תודה רבה על הפוסט הזה.
אני בדיוק בתקופה בחיים בה אינ בוחנת בעצמי את מערכת היחסים שלי עם כסף והתנהלות כלכלית – רוב חיי ניסיתי להיות כמה שיותר עצמאית כלכלית, עבדתי הרבה וקשה אחרי הצבא ולפני התואר כדי שאוכל לממן אותו, ובאמת מימנתי שלוש שנים ממנו לגמרי בעצמי (כולל כל החשבונות הנלווים של מגורים מחוץ לבית, שכר לימוד וההוצאות של התואר), אבל זה היה תואר של חמש שנים ובעצמו היה יקר ובאיזשהו שלב התחלתי להיתמך בהורים, על אף העבודה תוך כדי.
עכשיו אני במצב בו אין לי עבודה שמכניסה לי משכורת מספיק גבוהה כדי לחיות רק עליה, וההורים כבר לא יכולים לעזור לי. בן הזוג, לעומת זאת, יכול ומציע, אבל מאוד קשה לי לקבל את העזרה הזאת – בדיוק בגלל התחושה שאני נכנעת לתכתיב פטריאכלי, כי אני רוצה להיות אישה חזקה ועצמאית שיכולה להחזיק את עצמה, וכי זה מרגיש לי כמו כישלון אישי – למה אני עדיין לא עובדת בעבודה שמכניסה לי מספיק כסף? המחשבה הזו הופכת מהר מאוד ל-״למה אני לא עושה שומדבר עם החיים שלי ולמה אינ לא מתקדמת״, שזה כמובן לא נכון כי אני כן עובדת קשה וכן עושה דברים עם החיים שלי, וכן מתקדמת, פשוט בקצב אחר מהחשבונות שיורדים כל חודש.
זו דילמה קשה, ואני כן נותנת לו לעזור לי כשאני צריכה לפעמים, אבל זה עדיין קשה לי, עדיין מרגיש לי כמו כישלון ועדיין מתסכל אותי. הוא לרגע לא מנצל את המצב הזה בינינו, הוא מקסים ומופלא ורגיש, ועדיין זה קשה לי.
מקווה להצליח להשתחרר מהתחושה הזו בעתיד הקרוב, ולהבין ביני לבין עצמי שלבנות את עצמי עולה כסף ולוקח זמן ומותר לקבל עזרה, וגם לבקש אותה כשצריך.
לפעמים הסיבה שאנחנו עובדים קשה ומרגישים שלא מרוויחים מספיק, זו אשמת המדינה והמצב הכלכלי בה ויוקר המחייה הפסיכע
קוראת ומזדהה. באה מרקע סוציו אקונומי נמוך, פיציתי על כך החל מתקופת הצבא בבינג׳ קניות מיותרות… הפסדתי כספים רבים על חוסר זהירות, החל מסכום גדול שקיבלתי בירושה ובזבזתי את כולן וכלה בהתנהלות כלכלית גרועה כשגרתי לבד. כיסיתי מינוס בעוד הלוואה וכשלא עמדתי בה פשוט הגדלתי את ההלוואה, לאחר עשור בשוק העבודה חסכתי אפס, אני עם הלוואה גדולה ומשכנתא על דירה. ואין בן זוג באופק שיעזור. אני חיה ליטרלי על האגורה. לפעמים אין לי כסף לתדלק… אני מסיימת כל חודש על המסגרת מינוס המקסימלית וכל חודש טלפון מהבנק… בקיצור פלונטר.
חבל לי שלא חונכתי כמו שצריך בתחום הזה, מרגישה שהיו לי ככ הרבה הזדמנויות אבל תמיד הוצאתי מאיפה שאין לי בעיקר כדי לכפר…
פוסט אמיץ בפגיעותו.
כשאני מרגישה בתוכי את הצורך לקנות לי אהבה, אני משתדלת למצוא לי אהבה אמיתית בכמויות. מגיע גם לך ?