Sakura Copenhagen הוא אתר מתוק לחובבות סגנון ה- Japandi כי מדובר באתר סקנדינבי עם כל מיני פריטים שלוקטו מיפן. זו גם דרך טובה, אם כי

שתי יצירות שאני נשאלת עליהן לעתים קרובות שייכות לשתי אמניות אירופאיות שהזמנתי מהן ישירות דרך התקשרות באינסטגרם שלהן. את האחת רכשתי לפני כשנה וחצי ואת

איכשהו יצא ששלושה אתרים שאחראיים לפריטים הכי מבוקשים אצלי בבית – הפסיקו לשלוח בזמן האחרון לישראל, בין אם בגלל המלחמה או סיבות שאינן ידועות לי.

את המיטה שלי קניתי בעיצוב אישי מ"פשוט ריהוט" לפני כמה שנים, היה לי חשוב שיהיה לה לוק מינימליסטי והרבה מקום אחסון מתחת למיטה – אבל

לא נעים לי להודות כמה שנים אני פאן גירל של שלי גרוס, אז אנחנו נמשיך הלאה. נעמיד פנים שאני לגמרי אדישה לזה, זה לא מדגדג

יהלי היא אחת המאיירות האהובות עליי בארץ ובעולם, לכן זה לא ממש מפתיע שהייתי אמורה להתארח אצלה בבית והיא אצלי במדור "קול גירל". בכנות, יותר

הסיבה שאילונה מתארחת כאן בפוסט, היא כי אני לקוחה של אילונה והיא לקוחה שלי. מה זה אומר? בכל פעם שאני משיקה משהו חדש: מפגשים, פטריאון,

היא עובדת סוציאלית לשעבר (!) ורקדנית על עמוד בהווה (!), עם חיבה עזה לסטייל אלטרנטיבי. מדור הקול גירלז נוחת הפעם בהרצליה כדי לבקר את שרון

ציפיתי להגיע לביתה של עדי מהרגע שבו הזמינה אותי. על אף שלא הכרנו קודם במציאות, כפי שקורה עם רוב הנשים שאצלן אני מתארחת לאחרונה –

לומר שנירית טובה במולטי-טאסק יהיה אנדרסטייטמנט. אתן בוודאי מכירות אותה כבר כמנהלת הקהילה נוטפת השיק וההמלצות המדויקות "החברה שיודעת", אך אני זכיתי להכיר כל מיני

אמא כנראה לא הזהירה אותי מספיק בילדות שכדאי לא לדבר עם זרים ובוודאי שלא ליזום ביקורים אצלם בבית כי ניבי היא הקול גירל הראשונה שלא

אל נועה רוזין הגעתי במטרה מובהקת: לנסות להבין מה זה תוכן טוב. האם תוכן טוב הוא כזה שיש לו גבולות גזרה? האם זה קונספט סובייקטיבי

אמשיך לטעון, בעיקר בפני עצמי, שנועה מונרוב היא האמילי בפריז המקורית. נכון, היא לא גרה בפריז, גם לא באופן זמני אלא בצפון הישן. נכון, היא

אני תמיד מספרת שמדור ה"קול גירלז" הוא פיצוי עצמי על כך שמעולם לא עשיתי תואר. מכירות את אלו שאומרים "למדתי באוניברסיטת החיים"? אז אני מרגישה

את מירב אני מכירה דרך בן זוגה נועם, שאימץ מאיתנו לפני שנים את אדי הפודל, כלב האומנה שלנו. על אף שלא הכרתי ביניהם בעצמי, אני

את לנה הכרתי באמצעות קבוצות הצמחים שאני חברה בהן בפייסבוק (למשל זו), כי זה הטיפוס שהפכתי להיות ואני לא מתביישת בכך: אני אוהבת לגדל עציצים

כבר בתחילת הקורונה כשפרסמתי את הפטריאון שלי לראשונה, מישהי כתבה לי שאני ההוכחה שלא החזק שורד, אלא הגמיש שורד. המשפט הזה הדהד לי בראש וליווה

אין לי הסבר מדויק לתופעה, אבל החיבור שלי ליעל רסנר היה מיידי. לכן כשהיא הציעה שאבוא להתארח אצלה, ובכן כן, זה היה נשמע הגיוני. לא

אני חושבת שזו לגמרי לא מקריות שגם אני וגם יעל רגב, הגרות בשתי ערים שונות, בכל זאת נמצאות ברדיוס הקרוב לשוויצריה הקטנה. כי הרי מי

את יעל יעקבי, מנהלת קבוצת הפייסבוק הגדולה בישראל "מכורי איפור אנונימיים" אני מכירה כבר מעל לעשור. בראשית ימי הבלוגינג שלי, היא הייתה בין הדמויות הראשונות

פגשתי את יהודית גרינשפן בנקודת הזמן שבה עלו בי הרבה תהית לגבי החיים האישיים והמקצועיים שלי והיכן הגבול עובר ביניהם. שאלתי את עצמי בין היתר,

כשורד ניגשה אליי באחד הימים בבית הקפה ואמרה לי "אני מגיעה למפגש הבא שלך", ידעתי מיד במי מהרשומות מדובר גם מבלי להכיר אותה באופן רשמי.

את ג'נט הכרתי בקבוצות הפייסבוק בתור מלכת הארואידים וספציפית – הקלאדיומים. אם אתן עוקבות אחרי כבר זמן מה, אתן בוודאי יודעות שארואידים הם צמחים טרופיים

אלינור היא ללא ספק הבחורה הכי ריחנית שאני מכירה, נקודה. בכל פעם שהיא נכנסת לדירה שלי, שובל של ניחוחות שלא מריחים ביום יום על אנשים

העוקבות של המגזין בוודאי כבר מזהות את שמה של אלינור, שכן היא כבר התארחה כאן בעבר כדי לדון בענייני בשמי נישה. הפעם אנחנו זוכות להיכרות

את אור אילון גיליתי כמו את כל הדברים הנפלאים בחיי – באינסטגרם. השפה הגרפית שלה משכה אותי אך יותר מכל המסרים שלה, שאותם היא מבטאת

מכל הקול גירלז שביקרתי עד כה, עם לירון יש לי את מערכת היחסים המעניינת ביותר: מצד אחד, אני צופה בערוץ היוטיוב שלה כבר הרבה זמן,

אין הרבה בחורות שאני יכולה לומר שטסתי איתן לחו"ל אבל שירן כדר מילר (AKA שירנקה) היא אחת מהן: לפני קצת יותר משנה טסנו לברצלונה כדי

את מאיה לא הכרתי באופן אישי אלא באמצעות האינסטגרם וגם שם, לא היה הרבה שיכולתי ללמוד עליה כי הפרופיל שלה פרטי. עם זאת, בכל פעם

לא הייתה לי שום היכרות מוקדמת עם טל גלעדי, הקול גירל החדשה שלנו. זה לא מנע ממני לנחות אצלה בחדר, להתיישב על המיטה ולשאול "אז

אחד הדברים האהובים עליי בעולם העיצוב מתרחשים כשפריטים אייקונים מהעבר זוכים למהדורה מחודשת ומושקים בשנית, ובכך הופכים לפריטי Future vintage שיכולים להישמר למשך שנים. זה

האם לקחתי עוד מוצר ביתי בסיסי ומצאתי לו את האופציה היקרה ביותר שקיימת? בהחלט כן. יש שיקראו לזה Everyday luxury, יש שיגידו שזו התנהגות צרכנית

במשך כמה שנים טובות יכולתי לשלוף את האמירה המעצבנת בתבל: "אנחנו? אין לנו בכלל טלוויזיה בבית". האמת שזה לא נבע מעניין עקרוני מדי, סתם חוסר

אני לא מצליחה לחשוב על מותג שמזוהה איתי יותר מאשר מועדון הכותנה, אחרי הכל: הוצאנו קולקציית מצעים ביחד. הפכתי לראשונה ללקוחה של מועדון הכותנה בשיא

כשחיפשתי תוכן על סטיילינג שולחן פינת אוכל, מצאתי הרבה השראות כלליות לפינה כולה או איך השולחן נראה ערוך לאורחים. אצלנו פינת האוכל היא ממש מוקד

ובשולי הדברים, הנה אני כותבת פוסט על מטחנות מלח פלפל, מתוך המחשבה שזה בעצם לא שולי בכלל. אתן יודעות איך זה אצלי: כל פרט קטן

אם במצעים אהובים עסקינן, נתחיל מהמובן מאליו: מועדון הכותנה. מדובר במותג המצעים היחידי בארץ שאני ישנה עליו מזה כמה שנים טובות. עיצבנו יחד קולקציה מהממת

מבין כל הדברים הלא סבירים שאני עושה או קונה, ליזום פוסט שבמרכזו עומדת מראה, נושא שבאופן ברור מטרגר אותי עד היום, הוא התמוה ביניהם. אבל

אני חושבת שאחד הפריטים האהובים עליי בבית הוא מדף הכוסות במטבח. הוא הוזמן בדיוק לפני שנתיים ומצא את מקומו גם בדירה הקודמת, אבל באזור חבוי

כשהתחלתי לעבוד על קולקציית המצעים בשיתוף עם מועדון הכותנה בפברואר השנה, ממש דמיינתי איך אהיה כבר אמא, עם תינוק קטן בן כמה חודשים ואגיע במקביל

הו מטילדה גואוד מטילדה גואוד, למה המשלוח ממך כל כך יקר? ובכן, יש דרך לעקוף את זה אבל בואו נערוך קודם היכרות לפני שאנחנו קופצות

שני הדפסים שמלווים אותנו בחדר של מיכאל בדירות האחרונות הן של המעצבת הבריטית בעלת המותג המתוק Wonder&Rah: מותג שאפשר למצוא בו הדפסים יפיפיים, עם טביעת

אני כותבת על עיצוב ואמנים שמקורם בפולין כבר מעל שנה, מסתבר שיש עולם עיצוב פורח גם במדינות שאינן דמוקרטיות – אולי רמז לעתיד לקרות גם

אני חושבת שיצא לי לסקור את מוצרי סמג כמה פעמים לאורך השנים האחרונות, כולל סקירה של מכונת הקפה וטוחן הפולים שהעליתי ממש לאחרונה, לינק כאן. 

חשבתי שהחיים של טל מדינה נראים מושלם, מודה. נפלתי לאחרונת הקלישאות באינסטגרם וחשבתי לתומי, שהחיים שלה קלילים, פוטוגניים וכיפיים. סה"כ מה רע? בית מהמם, בן

לא נעים לי להודות מתי תכננתי שהפוסט הזה יעלה ועוד יותר לא נעים לי לשלוף את התירוץ הרגיל של החיים קרו: עבודה בקצב, מחלות גן

התלבטתי האם לכתוב את שמה המלא של בת-שי או להשאיר אותו כך, אבל אני תמיד נזכרת בשורה שלה שאומרת "בת-שי, רק בת-שי, כמו שר" שהיא

את סתיו לא הכרתי, לא מהאינסטגרם. היא עוקבת שקטה וגם כשפרסמתי שאני מחפשת מועמדות חדשות למדור ביקור הבית – היא לא פנתה אליי. גיליתי הצצות

לא היה לי מושג את מי אני עומדת לפגוש כשנחתתי ברחובות: התכתבתי עם חנה בקצרה במייל, חשבון האינסטגרם שלה היה פרטי, מעולם לא שוחחנו מעבר

את אפרת וינרב אני כבר מכירה זמן מה, כעוקבת שלי, זה נכון אבל בעיקר בתור אדריכלית ומעצבת פנים שיודעת לעשות קסם עם חללים קטנים. היא

בסדרה בנטפליקס The Watcher, משפחה שעברה לגור בנכס מרשים מקבלת לפתע מכתבים מאיימים מאדם מסתורי שמעורב רגשית בבית. לא אספר לכן ספויילרים, אם כי זו

אני רוצה להציג בפניכן ארבעה אמנים ישראליים שהיצירות שלהן מקשטות את חדר השינה שלי ובאותה הזדמנות לדסקס על מקומות שאפשר להזמין מהן אמנות בכל מיני

אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבלת היא לגבי כיסויי מיטה, ולא בכדי: אני מאוד אוהבת להציע את המיטה בבוקר – משונה ככל שיישמע, עבורי זו

כשזה נוגע לסידור צעצועים גישתי היא כזו: אין לי בעיה שהצעצועים של הבן שלי יהיו מפוזרים, שירגיש נוח להרכיב אותם לפני הגן, לחזור אליהם אחרי