למקרה שפספסתן: מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין עלתה מדרגה שכנראה לא רבים ציפו לה, כשהסינים ניצלו את הפלטפורמה הפופולרית בבעלותם טיקטוק (כן, אותה פלטפורמה שטראמפ בהתחלה פעל להשבית בארה"ב ובהמשך הציל את הפעלתה) כדי ליצור קשר ישיר עם הלקוחות מארה"ב ומשאר העולם ולעודד אותם לרכוש מהם ישירות, ללא תיווך באמצע שמעלה את המחיר.
השיא היה כשבאחד הסרטונים פירקו לגורמים עלות תיק של הרמס והסבירו שבסין אפשר לייצר תיקים במראה ובאיכות מאוד דומה כי לסין יש את הכישורים לעשות את זה. כמה מסקנות שעלו בעקבות הסרטונים האלה:
- האם לסין יש יכולת לייצר תיקים ופריטי יוקרה ברמה ממש גבוהה? אני בטוחה בכך. אני חושבת שהמיתוג הזול יותר שלהם נובע גם מ- Sinophobia וגם כי קצב הביקוש של לקוחות מהמערב הוא שגרם לירידה בסטנדרטים.
- האם תיקים של הרמס מיוצרים בפועל בסין? לא. בסרטון נאמר במפורש שיש להם את היכולת לייצר תיקים מקבילים. הרבה אנשים לקחו את זה כהודאה שהם אלו שמייצרים את התיקים של הרמס עצמם, אבל זה לא המצב. התיקים של הרמס מיוצרים באירופה.
- האפקטיביות של הסרטונים והאי דיוקים הרבים שהיו בהם יצרו תחושה שקיימת כבר שנים והיא: אין משמעות לאמת. ברגע שהתקבעה אצל אנשים התחושה שתיקים של הרמס מיוצרים בסין כי זה הוזכר בעקיפין אבל לא בדיוק בסרטון בטיקטוק, זו הפכה לאמת מוחלטת.
- הסרטונים נועדו לעודד ולנרמל את תרבות הזיופים שפורחת גם ככה הודות לאתרים כמו DH GATE, בעקבותיהם ראינו אינספור טיקטוקים של בחורות שכותבות "אז בעצם התיק שלי מ- DH GATE היה מקורי תמיד" – כשזו לא האמת, אבל כאמור, אין כל כך משמעות לאמת בשלב הזה. חשוב לזכור שגם כאן זה נעשה למטרות רווח ועומד אינטרס ברור מאחוריהם.
- גם בעולמות הזיופים יש ויש: תיק ב-30$ ייראה כמו תיק ב-30$, רוצות זיוף איכותי, מה שנקרא Mirror bag מבחינת האיכות? תצטרכו להוציא החל מ-500$ לתיק כדי לרכוש סופר פייק וזה? כבר לא מחיר כזה נגיש
הספקים האמיתיים של מותגי היוקרה לא היו מסתכנים בגישה ישירה ללקוחות ולכן אלו שכן עושים זאת: מציעים תיקים תואמים. כדי לחזק את ההצדקה לפנייה הזו, הסרטונים הסירו את מסך הערפל של מותגי יוקרה רבים וגילו שהמלך הוא עירום: מותגים כמו פראדה, גוצ'י, מיו מיו, ועוד רבים וטובים, מזמן לא מייצרים את הפריטים שלהם במלאכת יד אלא עברו לשיטת ייצור במפעל אבל לא רק זה, לפי תקנות האיחוד האירופי ניתן לייצר את התיק בסין ברמת חיתוך העור, התפירה הראשונית וההרכבה הגסה – ולהעביר אותו לאירופה לגימורים סופיים כדי עדיין לקבל תווית Made In Italy.
מותגים כמו LOEWE, בוטגה וונטה וכמובן הרמס ממשיכים לייצר את התיקים שלהם ופרויקטי עור מיוחדים בסדנאות במלאכת יד בספרד, איטליה וצרפת אבל גם שם זה לא תקף לגבי כל הפריטים. מוצרים כמו ארנקים קטנים, משקפי שמש, סניקרס, וגם פריטי Ready to wear מיוצרים בסין ומועברים לספרד ואיטליה לצורך הוספת התווית הנחשקת.
אז שוב, אין בעיה עם איכות הייצור במפעלים בסין, אבל יש כאן בעיית שקיפות. הסרטונים מסין פגעו במותגי היוקרה בנקודה הכי כואבת: בעמימות שהם שומרים לגבי הייצור שלהם כדי לתחזק את הנחשקות. הרמס בעבר הראו את המפעלים שלהם עבור תיעוד בתוכנית דוקו, LOEWE ממשיכים לשתף בתהליכי הייצור שלהם באינסטגרם אבל נכון לכתיבת שורות אלו: אף מותג על לא הרים את הכפפה והראה את המפעלים שלו באירופה כדי להפריך את הטענות של הסינים.
הסרטונים העלו כמובן את השאלה על מה אנחנו משלמים? אבל גם כאן השיח היה מאוד פשטני ורדוד. נכון, עלות תיק היא ככל הנראה לא פרופורציונלית לעלות החומרים שלו, אבל אי אפשר למדוד מחיר סופי רק כפונקציה של עלות החומרים: מורשת, שיווק, מקצועיות בעלי המלאכה, החנויות, העיצוב וכן, גם הלוגו – לכולם יש מחיר ובאינספור תחומים אנחנו משלמים הרבה מעבר לעלות החומרים נטו.
בו זמנית, אי אפשר להכחיש את העובדה שהמחירים של התיקים עלו בקצב מטאורי ב-5 השנים האחרונות מאז הקורונה, ואילו תאגידי הענק שרכשו מותגי אופנה רבים ממשיכים לשאוף להגדיל את שורת הרווח על ידי הורדת האיכות. קיימת גם בועת ה"תיקים להשקעה" – הצדקה שמשתמשים בה אנשים כדי לרכוש תיק בשווי גבוה מתוך האמונה שאפשר יהיה למכור אותו בהמשך הדרך ברווח. רק שאותם אנשים לא לוקחים בחשבון שתיק יכול לשמש להשקעה רק אם הוא חדש ללא כל שימוש וגם אז: למכור אותו יד שניה, בייחוד ברוב הפלטפורמות שגובות ממך עמלות של עשרות אחוזים זה לא פשוט בכלל ולכן זו הצדקה גרועה מאוד.
אז מצד אחד, הערעור במעמדם של מותגי העל היה כאן מאוד מתבקש ומוצדק, מצד שני, אני לא חושבת שהפתרון הוא לרכוש חיקויים שלהם. להיפך, לדעתי זה לגמרי הזמן לתת יותר כוח למותגי ביניים איכותיים, שרכישת התיקים מהם היא ריאלית יותר לאנשים רבים ולחזק מייקרים קטנים. מוזמנות לכתוב בתגובות המלצות לתיקים של מותגי ביניים (כלומר לא של רשתות אבל גם לא מותגי על).