התקופה הנוכחית גרמה לי לתהות הרבה לגבי ההתנהלות הכלכלית שלי. האם חסכתי כסף? כן, האם חסכתי הרבה כסף? כן. אבל חסכתי כסף בצד לטובת העתיד שלי, לא פרופר לתקופות משבר. למה בעצם? גם אם לא מדובר במגיפה כלל עולמית, תמיד קורה בארץ או בעולם משהו קטסטרופלי. אני יודעת, זה לא נשמע מעודד במיוחד אבל תחשבו על זה: בעשור מאז שאני נמצאת בשוק העבודה, חווינו משבר כלכלי גלובלי ענק, שני מבצעים צבאיים (ועוד אלוהים יודע כמה "סבבי לחימה") ועכשיו כאמור – מגיפה. הבנתי שחוץ מלחסוך לעתיד שלי, אני גם צריכה לשים כסף בצד שמיועד ספציפית לתקופות כאלה ובדיוק מהסיבה הזו פניתי למורן כהן, רואת החשבון שלי, כדי שתעשה סדר לי וגם לנו בדברים.

משבר הקורונה תפס אותנו לא מוכנים.
בעלי עסקים רבים איבדו ביום אחד את מקור פרנסתם, לפחות למשך מספר חודשים. שכירים רבים ביום אחד הוצאו לחל"ת, או פוטרו. ברי המזל עוד נהנו מחבילת סיוע זעומה שסיפקה המדינה בדמות דמי אבטלה או מענק, אבל רבים האנשים שמסיבות כאלו ואחרות לא היו זכאים לחבילת הסיוע, וברגע, ביום אחד, פשוט נותרו ללא הכנסה כלל.
אין הרבה סיטואציות בחיים שבהן יכול לקרות מצב קיצון כזה. למעשה, רובנו כנראה יכולות לספור על כף יד אחת אירועים מסוג זה שהתרחשו ועוד יתרחשו במהלך חייהן. עם זאת, ההשפעה של מצב קיצון כזה עשויה להיות הרסנית מבחינה כלכלית, ולרבים יהיה קשה מאוד ויקח פרק זמן ארוך עד שיצליחו להתאושש מהחוויה הזו.

 

לא רק בקורונה

למרות שמצבים כאלו אינם קורים חדשות לבקרים, ואולי דווקא בגלל שהם לא ניתנים לניבוי, על כל אחת מאיתנו רובצת האחריות להיות מוכנה לאירוע קיצוני שכזה, ואפילו לחמור ממנו. נפלה בחיקינו הזכות, לחוות אירוע משמעותי כל כך עם תמיכה מקיפה של הסובבים ושל המדינה – מפני שכל המשק חווה את האירוע ככזה. אבל, אירועים כאלו יכולים להתרחש לכל אחד מאיתנו לבד, בלי שכל המשק שותף לטלטלה. לדוגמא, לא עלינו, חוויתן תאונת דרכים קשה, חליתן במחלה, נאלצתן לעבור למקום מגורים חדש ומרוחק בהפתעה וכו'.
לי באופן אישי יצא לחוות אירוע מסוג זה, באופן יחידני, לפני מספר שנים, כאשר נפצעתי בטיול שגרתי של שבת וכתוצאה מכך אושפזתי ורותקתי לכיסא גלגלים למשך מספר שבועות. בבת אחת, ללא הודעה מוקדמת נגדעה היכולת שלי להתפרנס. בבת אחד רותקתי לביתי, לביקורים תכופים בבתי חולים ולבדיקות. בזמנו הייתי שכירה, וגם היו לזכותי כ-14 ימי מחלה, אבל זה ממש לא מספיק למימון שכ"ד, הוצאות שוטפות, טיפולים, תרופות, נסיעות, וכו' במשך מספר חודשים.

 

אם לא אני לי מי לי?

במדינת ישראל, אנו משלמות דמי ביטוח לאומי שמבטח אותנו למקרה של אובדן כושר עבודה. אנחנו גם מבוטחות לאובדן כושר עבודה בפנסיה שאנחנו משלמות באופן שוטף. לחלקנו קיים ביטוח נפרד כזה, ביטוח אובדן כושר עבודה. כל הביטוחים לעיל תקפים מיד במקרה של תאונת עבודה, אבל אם נפצעתן או נפגעתן שלא במהלך העבודה השוטפת שלכם, תיהיו זכאיות לאותם ביטוחים שמניתי רק בחלוף 3 חודשים מיום הפגיעה. במרבית המקרים אומנם רטרואקטיבית, אבל בעל הבית שלי לא מסכים לחכות 3 חודשים לקבלת דמי השכירות שלו, אגב, גם הבנק לא מסכים לחכות עם פירעון המשכנתא – ואם תרצו להקפיא אותה, זה יעלה לכן סכום לא מבוטל.
אז לאחר שחקרתי עומק את הנושא, והיה לי באמת הרבה מאוד זמן (זוכרות? הושבתתי למספר שבועות ורותקתי לביתי), הבנתי שאין מנוס ועליי לדאוג לשים בצד סכום כסף שיספיק למחייה של 3 חודשים.

 

 

שלושה חודשים הם המפתח

איך נחשב אותו? הוא צריך לקחת בחשבון את ההוצאות הקבועות הממוצעות שלנו על פני 3 חודשים כמו שכ"ד (או משכנתא), הוצאות ביתית (חשמל, מים, ארנונה), הוצאות מזון בסיסיות (תלוי בגודל המשפחה). כן, זהו סכום לא מבוטל!
ואם מדובר בעסק? גם. צריך לדאוג לשמור בצד "פיקדון קיצון" שישתחרר מידית בעת הצורך ולוקח בחשבון את ההוצאות הקבועות של העסק (שלא ניתן להפטר מהן ביום אחד) למשך עד 3 חודשים. הוצאות אלו כוללות שכ"ד, עלות שכר עבור חודש אחד של העובדים, החזר הלוואות, ותקורות נוספות.
אני יודעת שהכתוב כאן אינו פשוט, ואין שום צפייה שהוא יקרה ביום אחד. אבל המשבר הנוכחי שם לנו מראה בפנים והראה לנו כמה אנחנו חיות על הקצה, כמה אנחנו לא מוכנות לעת צרה, כמה אנחנו חיות על אשראי מיותר בשוטף (רק כי אנחנו לא יודעים להגיד לעצמנו לא, ולא כי אנחנו חייבים),  אשר ברגעי חירום מהווה משקולת שמשקיעה אותנו מטה מטה לתחתית.

 

 

הגיע הזמן לשנות הרגלים

התרגלנו כאן במדינה, לחיות במינוס, לקחת הלוואה כי זה "כאל". לחיות ממסגרת למסגרת בלי להבין את ההשלכות, ואנחנו לא אשמות: הבנקים, חברות האשראי, ושאר החנויות במשק דוחפים לנו את זה, דוחפים לנו הלוואות ורכישה בתשלומים. כשאנחנו רוכשות באמצעות כרטיס האשראי, אנחנו לא רוכשות עם הכסף שיש לנו, אלא עם מה שיהיה לנו. אם לפתע זה נעצר, אז פתאום אין איך לשלם.
כל משק בית / עסק צריך להבין את המשמעות של שימוש באשראי ולהגביל אותו למקרים שבאמת הוא נדרש, כגון: השקעה מבוקרת, גישור על מצוקת תזרימים חד פעמית וכו'. לא כדרך בשגרה, לא עבור מותרות, ובטח ובטח לא למען צריכה שוטפת! כי ברגע שמתרגלים למשהו, קשה מאוד להיפרד ממנו.
אז בנימת סיום, אני ממליצה בחום לכל אדם ובעל עסק, עכשיו, כחלק מאסטרטגית היציאה מהמשבר למצוא את הדרך, כדי שבכל חודש ייתאפשר לחסוך סכום כסף מסויים, לבניית חוסן פיננסי לעתות משבר ולתכנן בקפידה את אופן הקטנת המינוס השוטף (הלוואות חוץ בנקאיות, הלוואות לכל מטרה מבנקים וכו'). זהו תהליך שאורך מספר חודשים עד מספר שנים (תלוי בהיקפים וברמת ההכנסה) אולם בסיומו החופש מדאגה כלכלית. ותאמינו לי, תחושה זו היא Priceless!

 

מורן כהן היא רואת חשבון ומלווה עסקים, ניתן ליצור איתה קשר כאן.