האם שמעתן אי פעם על המותג Everlane? ייתכן שלא ואני לא מאשימה אתכן: מדובר במותג סטארטאפ בתחום האופנה וכרגע אופציית המשלוחים באתר מתאפשרת רק לתחומי ארה”ב ואוסטרליה. למרות שאין אופציית שילוח בינלאומית, מדובר באחד המותגים המעניינים שצצו לאחרונה בתחום מכיוון שהם מציעים גזרות מאוד פרקטיות, בגדים מינימליסטיים שעשויים מבדים איכותיים ומתאימים ליום יום בתמחור סביר.
אבל זו לא הנקודה המעניינת כאן.
Everlane דוגלים בקונספט שנקרא “שקיפות רדיקלית”. זה אומר שהם באופן מוצהר אינם עוסקים באופנה מהירה אלא ההיפך המוחלט מכך: להבדיל ממותגי ענק המייצרים ב-sweatshops בסין, Everlane שוטחים את כל האתוס שלהם בפנינו באתר, מפרטים בדיוק היכן ממוקמים המפעלים שלהם וכותבים בדיוק כמה עולים חומרי הגלם, תהליכי הייצור והשינוע שמביאים למחיר האמיתי כפי שמשתקף לנו גם באתר.
נכון שכל זה נשמע נהדר והדבר היחידי שבא לכן לשאול זה “נו, מתי כבר יתחילו לשלוח לישראל?”?, אז הנה היכן ש-Everlane וכמותם עוד מותגים רבים נופלים בפח: הם מייצרים עד מידה 44 בלבד ואין להם אפילו תגובה מספקת שתצדיק את העניין. אולי זה לא פייר לתקוף דווקא מותג שמאפשר לנו לקנות בצורה אתית כי הוא לא מספק את האפשרות הזו לכל המידות – כאשר יש כל כך הרבה מותגי ענק שחוטאים בכל הסעיפים – ואולי דווקא בגלל המודעות הזו, היה ניתן לצפות שהם ייספקו מענה ודוגמה בכל הסעיפים.
למרבה הצער זו לא המציאות.
מהצד השני של הסקאלה נמצאים אסוס, אתר עצום שהוא בעצם ההגדרה לאופנה מהירה. לא רק שיש להם מחלקת פלאס סייז מפוארת ופרזנטריות מכל סוג שניתן להעלות על הדעת, אלא לאחרונה הם גם הפסיקו לרטש לחלוטין את האימג’ים שעולים לאתר ותנו לי לספר לכן משהו: המכירות שלהם לא בדיוק ספגו מכה אנושה ולא נראה שהם עומדים לפשוט את הרגל. אסוס הפכו לפנים של המושג Diversity בכל העולם, בכך שהם מצליחים לספק מודלים שונים של יופי במידות ובגדלים שונים מבלי להתנצל ומבלי לנסות להסוות.
מה הקאץ’?
אסוס אמנם מחזיקים גם בכל מיני מעצבים קטנים וטרנדיים, אך הם גם מחזיקים במותגים גדולים ששיטות הייצור שלהם אינן מוצהרות כמו Everlane וברוב המקרים גם שמורות כסוד כמוס, כנראה מסיבות טובות – כמו למשל Boohoo. אז יופי, זה אומר שאפשר לקנות באסוס בכל המידות אבל אם חלילה רצית גם להראות קצת יותר מחשבה מאחורי הבחירות שלך כצרכנית, אז כבר נותרת ללא מענה.
מה המאבק שלכן?
אז כנראה שאם לא התמזל מזלך להיות רזה ועשירה (ורצוי גם לבנה) מלכתחילה, דינך לבחור את המאבק שבו את רוצה לתמוך כי הוא כנראה יבוא על חשבון מאבק אחר.האילוץ לבחור ומערכת השיקולים הענקית שעומדת מאחורי בחירת פריט לבוש יחיד, גורמת להרבה מאיתנו פשוט לוותר מלכתחילה והאמת היא שגם אני מוצאת את עצמי בעמדה הזו לא פעם.
פלאס סייז הוא אינו המאבק שלי ואין לי דרך אמיתית להזדהות איתו. לעומת זאת, יש לי יכולת להבין שזה מבאס להיכנס לחנות ולא למצוא את המידה שלך ועד כמה זה מבאס למצוא מותג שמציג ערכים שאליהם את מתחברת ואז לגלות שהוא מציע לכולם את מערכת הערכים הזו – חוץ מאשר למידה שלך. לאחרונה יש דיונים על המאבקים הללו בהקשרים אחרים, כמו למשל הסאגה שהייתה סביב Tarte שהשיקו מייקאפים בסקאלת גוונים מצומצמת והתעלמו מנתח שלם באוכלוסיה. במאבק הזה ראינו גם כיצד אנשים שיכולים למצוא בקלות את הגוון שלהם בקולקציה החדשה, החליטו להחרים את המייקאפ מאותה סיבה, כסולידריות עם אנשים שלא נהנו מאותה פריבלגיה.
מעבר לכך שזו הייתה דרמת יוטיוב ענקית שהפכה למחאה צרכנית, מחאות כאלה בדרך כלל לא עולות לכותרות ולמעשה אינן מתקיימות בכלל. בעידן שבו אנחנו מדברים כל הזמן על Diversity אני שואלת אתכן: איך אתן בוחרות את המאבקים שלכן? האם גם אתן מקפידות לקנות רק אצל מותגים שמספקים מענה לכולן גם אם אין לכן שום בעיה טכנית לקנות מהם? שואלת ממקום אמיתי כדי לנסות להבין כי אני לא תמיד יודעת היכן למקם את עצמי על הסקאלה.
כיוצרת תוכן אני נתקלת בסוגיה הזו הרבה: כשאני כותבת על מייקאפ קוריאני שמגיע בשלושה גוונים בהירים – שמתאימים לי, כשאני כותבת על מותגים כמו מנגו Other Stories & שבהם אני קונה הרבה אבל מייצרים בגדים עד מידה L/42 במקרה הטוב. בכל פעם שאני מקבלת תגובה בסגנון “זה נראה יפה אבל עליי זה לא יעלה” או “אין את הגוון שלי” אני באמת ובתמים מתבאסת ומצד שני, ממשיכה לבצע בחירות אנוכיות וגם לכתוב על זה. האם יש לדעתכן מקום לשנות את זה? או שכולנו בסופו של דבר קונות ועושות מה שמתאים לנו ושם זה נגמר? אשמח לקרוא את דעתכן בתגובות!
לפוסט הזה יש 9 תגובות
בעיניי עצם זה שאת מודעת לבעייתיות של המוצרים שאת מקדמת ומוכנה לדבר על זה זה יפה. מאוד התחברתי למה שכתבת, גם אני צרכנית שעושה בחירות אנוכיות בקניות שלי באופן מודע, אך לרוב מדחיקה את הבעייתיות שבדבר. הפוסט הזה נקודה למחשבה.
אני חושבת שזה מלכתחילה מבאס שאנחנו הצרכניות הן אלו שאמורות לעשות בחירות מודעות יותר במקום שהמקומות שאנחנו קונות מהם יגלו אחריות בסיסית, אבל זה נאיבי לחשוב כך כשיש אינטרסים כלכליים שמניעים את גלגלי התעשייה הזו. זה מאוד אנושי לקנות ממקום אנוכי וזה לא בא לי בטבעיות לחשוב שמוצר שמעניק לי הנאה יכול לפגוע באחרים מעצם קיומו, אבל לצערי זה העולם שאנחנו חיים בו.
אני מבינה שזה יכול להיות מבאס לראות משהו יפה ולהבין שהמותג לא מיועד אלייך, אבל…
גם במחאות צריך להפעיל הגיון. מה שלדוגמא היה עם טארט, חרה לי.
כן, אני מודעת לבעיית הגזענות שיש עדיין בארה"ב אבל לא כל בחירה כלכלית נובעת משיקולי גזענות, האוכלוסיה השחורה בארה"ב היא בסך הכל 11%!! לדרוש ממותג לייצר קשת גוונים שברור שההשקעה לא תחזיר את עצמה נראה לי הזוי, בטח ובטח כשמדובר במותגים קוריאנים שמיוצרים במדינה הומוגנית לגמרי.
הרבה יותר קשה לי עם המחשבה שמותגים מיוצרים ע"י ניצול ילדים קטנים ועבדות, זו נראה לי מחאה מוצדקת, לדרוש ממוצר לייצר בצבע ובמידה שלי, לא.
מבינה לגמרי את מה שאת אומרת. טארט הם בוודאי לא גזענים ואני לגמרי חושבת שהמחאה נגדם, על אף שהייתה בה אמירה חברתית, הייתה בסופו של דבר מכוונת טרנד
הרי מה קרה? טארט השיקו סקאלת גוונים אומללה לא הרבה אחרי שהתפתח שיח בנושא בעקבות ההשקה המפוארת של המייקאפ מפנטי
זו הייתה טעות אסטרטגית בטיימינג מאוד אומלל
בלי קשר לגזענות או לא, אחוז הלבנים בארה"ב הוא 63% כך שיש מקום לסקאלת צבעים קצת יותר מגוונת. אני לא חושבת שריהאנה יוצאת בהפסדים מפנטי.
אני חושבת שהתשובה לשאלה הזאת, לפחות עבורי, היא איפשהו באמצע (כמו כל דבר טוב). אני מנסה ככל יכולתי לקנות ממותגים שאני מזדהה ומכירה את מערכת הערכים שלהם. עם זאת, אני לא אצא מגדרי לאתר מוצר ממותגים כאלה במקרה שאני מחפשת מוצר דחוף, או שהחיפוש האובססיבי גורם לי למצוקה שהיא רבה הרבה יותר מהתועלת וההנאה שאני אפיק מהמוצר שארכוש בסוף. אני עושה את הכי טוב שאני יכולה באותו הרגע, מתוך מחשבה שככל שאמשיך בכיוון כך ייגבר הסיכוי שהרכישות הבאות שלי יהיו מדוייקות יותר וממותגים שתואמים יותר את מערכת הערכים שלי. זה מין שינוי בתנועה.
גישה מעולה בעיניי!
דפדפתי בבלוג כרגיל והתבאסתי ממש על הכתבה על רבלון כי הם מנסים על בעלי חיים. קראתי את זו וממש שמחתי. אני כותבת את זה כי כנראה כן צריך לדעת to pick your battles. אני חושבת שאולי הדרך שבה הייתי עושה את זה אם הייתי יוצרת תוכן (ואני לא כך שאין לי שמץ של מושג איך זה באמת) היתה לשים דיסקליימר קטן תמיד בכל כתבה. אלו הדברים שאהבתי במותג\מוצר\שירות ואלו החסרונות, שתדעו. ככה את מיידעת את הקוראות בהכל ומשאירה להן לעשות בחירה מושכלת לפי הערכים שלהן. את מצידך, לפחות יוצרת קהילה חושבת יותר.
היי עדי, העלית נקודה מעולה כי בעיניי היא דוגמה קלאסית למקרה שבו אני כצרכנית החלטתי להרים ידיים ובאופן מודע הפכתי להיות אנוכית עם הבחירות שלי.
בעבר הקפדתי כמיטב יכולתי על עניין הניסויים בבעלי חיים, עד שהגעתי לשלב שבו הרגשתי שרב הנסתר על הגלוי בתחום הזה ויש שם כל כך הרבה תחומים אפורים שכלל אינם גלויים לנו הצרכנים, שקטונתי מלנסות לעקוב אחריהם.
שוב, אלה רק תירוצים שאמורים להצדיק את העובדה שאין לי כוח לעקוב אחרי זה, בשיא הכנות, אבל זה לגמרי מקרה קלאסי שמעביר את הנקודה של הפוסט הזה.
בכל אופן, אהבתי את ההערה שלך ובהחלט אחשוב כיצד אפשר לאמץ. אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכות להיות מודעות יותר בבחירות שלנו, יחד עם זאת, אני גם חושבת שישנן בחירות שלי באופן אישי מבאסות את הפן הנהנתני בקניות מותרות, היכן נמצא האיזון הבריא? זו שאלה טובה.