בדרך כלל אני מקדישה את סיכום השנה כדי לדון איתכן בענייני איפור, טיפוח, אופנה. אבל שנת 2020 לא הייתה שנה שבה יכולתי לנצל את הארון שלי או את מגירת האיפור שלי (ולעתים גם לא רציתי), לכן שיח על מוצרי השנה מרגיש לי מיותר. במקום זאת, רציתי לדבר איתכן על השנה הפיננסית שלי, כי זה כבר נושא מעניין בפני עצמו. מחד, זו הייתה שנת הלואו ביי שלי, שנה שבה ביקשתי מראש להצטמצם בהוצאות ובכמויות הדברים שאני קונה ומכניסה לבית ומנגד, זו הייתה אמורה להיות השנה בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר עבור העסק שלי עד כה. זו הייתה שנה שבה רציתי לבחון את מערכת היחסים שלי עם כסף לעומק ולא תכננתי שכל מיני פרמטרים חדשים כמו מגיפה ומשק סגור יהפכו לפקטורים.

הלקוחות שלי

לשנת 2020 נכנסתי כשאני מנהלת כמה וכמה לקוחות, בעיקר בתחום החתונות, התחום שממנו הגעתי בתור מנהלת אתר חתונות גדול בעבר. הייתי אומרת שהמאזן היה 60%-40% לטובת המגזין שלי ולעתים 50%-50%, תלוי באיזה חודש מדובר, אך ללא ספק ניהול הלקוחות היה חלק משמעותי מסך כלל ההכנסות שלי. על אף שהערכתי את החלק הזה מאוד, תמיד ידעתי שבסופו של דבר אעזוב את ניהול הלקוחות ואתרכז בעסק שלי בלבד. האמת? חששתי מאוד מהצעד הזה ותמיד אחזתי בריטיינרים של הלקוחות כעוגן כלכלי. 

בפועל כשהסגר הראשון התחיל וחתונות התחילו להתבטל, אחד התקציבים הראשונים שמשכו רוב העסקים בתחום החתונות היה תקציב השיווק – ואני לגמרי מבינה את זה. נפרדנו ללא הגבלת זמן אך עם אמפתיה והבנה משותפת וכך נותרתי עם לקוחה אחת ויחידה, שגם ממנה נפרדתי ממש לאחרונה בנסיבות דומות. בחודש מרץ כשלא היה ברור מה יעלה בגורל העסקים שלנו הקמתי את הפטריאון (על כך בהמשך) בניסיון לשרוד ולכן כשהלקוחה האחרונה עזבה לפני כמה שבועות, הגעתי להחלטה עם עצמי לא לחפש או לקבל לקוחות חדשים ולכן כל ההכנסות שלי כרגע הן 100% סובבות סביב המגזין.

זה מרגש, מפחיד ומלחיץ גם יחד, בנסיבות אחרות הייתי נערכת לזה מראש יותר טוב ובכל זאת, היות וזה היה תהליך שבעבע בתוכי כמה שנים – אני לא יכולה לומר שנזרקתי למים העמוקים ללא שום הכנה. זה היה צעד מתבקש וכנראה שהקורונה סיפקה לי את הפוש שהיה נחוץ לי ובלעדיה, הייתי מהססת לעשות אותו עוד הרבה זמן.

פטריאון

הקורונה גרמה לי לפתוח את הפטריאון, צעד שגם לגביו היססתי במשך כמה זמן ולא העזתי מחוסר נעימות. לבקש מאנשים כסף על תוכן? זה קצת כמו לקושש תרומות, לא? אז זהו, שהבנתי שאם זו המנטליות שלי, אז בוודאי לא אצליח לגייס את התמיכה החודשית שדרושה לי. הבנתי שתוכן הוא מוצר כמו כל המוצרים האחרים שאנחנו רוכשות והבנתי שאם אני מדברת כאן במגזין על קניות בעלות ערך, אז מדוע שלא אבקש מהקהל שלי, לפנות תקציב של 4$ בחודש, שהם פחות מ-13 ש”ח – כדי לתמוך בתוכן עצמאי שהן אוהבות?

הערך שקיבלתי מהפטריאון הוא שיעור כל החיים: כשמשקפים את המצב כפי שהוא, כשמדברים באופן ישיר, כשמבקשים את מה שרוצים לבקש – זה עובד, אנשים מגיבים לזה. בתחילת הסגר הראשון שיקפתי שסכנה מאיימת על המגזין שלי, בהינתן בכך שנותרתי בלי חלק מאוד משמעותי מההכנסות שלי ולא היה ברור מה יעלה בגורלו של החלק השני. בהמשך, כשיצאתי מאזור הסכנה, שיקפתי שהמגזין ימשיך לפעול כרגיל ובכל זאת, ביקשתי ממי שנהנית מהתוכן ומצויה בכיסה פרוטה, שתבחר להשקיע – בין כל ההוצאות שאנחנו בוחרות לשים עליהן את הכסף שלנו מרצון – גם בתוכן, כי למגזינים עצמאיים יש מקום בעולמנו וכי לא נותרו הרבה כאלה בישראל נכון לסוף שנת 2020.

הערך הנוסף שקיבלתי מהפטריאון, הערך הכספי, איפשר לי לגלגל את הסכום בחזרה בעסק: בין אם מדובר בציוד שאיפשר לי להפיק תוכן טוב יותר עבור הפטריאון עצמו, בין אם קניית ציוד כללי שנחוץ לי לתפעול המגזין, בין אם מדובר בפיתוח עסקי עבור המגזין לשנת 2021, בשורה התחתונה: ה-13 ש”ח שאתן משקיעות בי בחודש (או יותר, יש גם מסלולים מורחבים) יוצרים שינוי מובהק בעשייה שלי ואני דואגת לכך שכל שקל שהפטריאון מכניס לי הוא בעל משמעות וערך אז אני אסירת תודה על כך.

מעבר לכך, הפטריאון היה הרפתקת תוכן מאוד מעניינת עבורי: עם 36 פודקאסטים שעלו עד כה, פוסטים שבועיים, ניוזלטרים חודשיים וכבר עשרה וולוגים שמספקים הצצה אישית לחיים שלי – זו הפלטפורמה שבה מתאפשר לי להתנסות בתוכן הכי מגוון שיצרתי אי פעם, עבור קהילה קטנה ותומכת, שבה אני מרגישה בנוח לחלוק יותר.

אפילייאטס

בסגר הראשון עשיתי החלטה עם עצמי, שהייתה אישית ולא עסקית בעליל – לא לדבר על שופינג בתקופה שבה יש כל כך הרבה אי וודאות ואנשים מאבדים את התחתונים שלהם. לכן באופן טבעי, בכל מה שקשור באפילייאטס, כלומר העמלות שאני מקבלת על כל קנייה שנעשית דרכי – נרשמה התרסקות מבחירה. עם הזמן אני חשה שלמדנו לחיות, כל מי שהתאפשר לה והיא לא נמצאת בחל”ת (ואם כן, לבי איתכן) בצל אירועי השנה גם מבחינה כלכלית. האפילייאטס שלי השתפרו, אפילו מהותית ואני מניחה שאפשר לשייך חלק מזה למחסור הזמין בחנויות פיזיות שנותרו סגורות רוב השנה.

כתוצאה מכך זו הייתה שנת האפילייאטס הכי חזקה שהייתה לי, כאשר בבלאק פריידי לבדו – שהוא תמיד אירוע כלכלי חשוב לעסק שלי, הרווחתי פי 5 יותר מאשר בשנה ממוצעת. למעשה, השנה בבלאק פריידי שברתי שיא של כמה שנים גם אם מחברים אותם יחד. זה גם קשור כמובן לעובדה שאירועי הקורונה השפיעו על כל מיני אתרי קניות ולכן זה מרגיש לי שגם שם, הקופונים והמבצעים פופולריים יותר מתמיד.

זו גם השנה שבה דיברתי על אפילייאטס בצורה הכי פתוחה שאפשר וחינוך השוק הזה גרם לכך שכמות גדולה מהרגיל של נשים שמזמינות דרכי, שאולי בעבר לא היו מבחינות דרך איזה לינק הן מזמינות, עושות כיום מאמץ פעיל כדי לוודא שהן מזמינות דרך הלינקים המקודדים שלי כדי לוודא שאני מתוגמלת על כך. בעיניי זו מחווה מתחשבת ונפלאה, ואני כמובן גם מודה לכל מי שבוחרת לקנות דרכי.

שיתופי פעולה מסחריים

כשפתחתי את השנה הזו, שיתופי פעולה מסחריים לא היו מאוד דומיננטיים במערך סך ההכנסות שלי. היות והפסקתי לעבוד עם חברות משפיענים שהיו אחראיות על החיבור בין מותגים לבין משפיענים, הוצאתי את עצמי מהמשחק מבחירה (כתבתי על כך באריכות כאן) ובטווח הקצר זה ללא ספק פגע בי כלכלית, כפי שצפיתי שיקרה. יחד עם זאת, חייתי בשלום עם הפגיעה הזו, כי לא הרגשתי שפרסום מרכך כביסה או משקה תוסס עם תמונה שלי מחייכת בפיד (שני קמפיינים שעלו אצלי בשנים עברו) זו הסיבה שבגללה אני יוצרת תוכן וכי היו לי עוגנים כלכליים אחרים  להסתמך עליהם.

אלא שאז הגיעה שנת 2020, שנת הקופונים וה”צבע צרחות” או “מרקם נעים פחד” באינסטגרם ואיכשהו גם אני מצאתי את מקומי בתמהיל הזה. התחלתי לעבוד ישירות מול מנהלות שיווק של המותגים ויצרתי לי שיתופי פעולה משמעותיים וארוכים טווח, כמו למשל עם הסופר פארם, עם טולמנ’ס DOT ועם נילס יארד. בניתי שפה משלי גם לסקירות ושיתופי פעולה בסטוריז ויצרתי שיטה מפורטת מאוד שרק באמצעותה אני מוכנה לעבוד מול מותגים כי היא הכי נכונה לי, לקהל שלי ומכאן שגם למותג עצמו.

השאיפה שלי לשנת 2021 בהקשר הזה, היא לנתב כמה שיותר מהקמפיינים המסחריים למגזין, שם יש לי אפשרות לסקור לעומק, לצלם ולחוות דיעה בצורה מפורטת יותר מאשר בסטורי שבו “קופון” היא מילת המפתח –  ולהמשיך ליצור שיתופי פעולה ארוכי טווח שהם לא רק טעימה חד פעמית, אלא מאפשרים לי להציג את המותג בצורה הרבה יותר מעמיקה לקהל.

מפגשים פיזיים ופגישות ייעוץ

אחד הפיתוחים העסקיים הכי מרגשים שהיו לי בשנה שעברה הוא של מפגשי קהילה פיזיים, שהתקיימו כמה פעמים בעונת הסתיו והחורף, כשהאחרון קרה בפברואר 2020 ומאז כמובן נעלמו כלא היו. זה אומר שמוצר שהיה משמעותי עבורי והשקעתי בו לא מעט משאבים הפך ללא רלוונטי, כמו כל דבר אחר שכרוך בהתקהלויות. הייתה לי טעימה קטנה השנה כשבניתי יום עיון על תוכן שיוצר חיבור רגשי עבור מנהלות השיווק של כללית, יום עיון שעד הרגע האחרון עם כל איומי הסגרים לא היה ברור אם ייצא לפועל – אבל זה אכן התקיים לבסוף והיה מוצלח מאוד. מעבר לכך, כרגע זו חזרה להיות תוכנית שמאופסנת במגירה, אולי כשהחיים באופן כללי קצת יתייצבו ואולי כשהחיים האישיים שלי אחרי הלידה יתייצבו, יתאפשר לחזור לכך, אין לי באמת מושג כרגע.

גם פגישות הייעוץ ניזוקו במידה לא מבוטלת השנה: אני מניחה שכולנו עברנו תהליך הסתגלות לזום אבל אין מה לעשות, לשבת בפגישה פנים מול פנים על כוס קפה, זה סימפטי יותר מאשר לקיים פגישות בשלט רחוק. יחד עם זאת, אני בהחלט מרגישה שיעילות הפגישות לא נפגמה ולכל פגישה כזו, עם יוצרות תוכן ועם בעלות עסקים – בין אם אנחנו מדברות על אפילייאטס, עבודה מסחרית מול מותגים, פטריאון או איך ליצור תוכן שיוצר המרה לעסק – הגעתי מוכנה עם אסטרטגיה שהגשתי ללקוחה וזה עד היום היבט בעשייה העסקית שלי שמאוד מספק אותי.

שיעורים כלכליים שלמדתי בשנה הזו

אם לסכם את שנת 2020 מבחינה כלכלית, כשמדובר בשורה התחתונה נטו ובחישוב קר – לא חזרתי אחורה בזכות כל מה שציינתי כאן אבל גם לא התקדמתי בשום צורה, העסק נשאר לעמוד במקום. מאכזב לאור הציפיות שהיו לי מהעסק השנה ולאור העובדה שבכל שנה אחרת, סביר מאוד שזו הייתה יכולה להיות שנה כלכלית טובה עבורי אבל לאור הקריסה שיכולתי לחוות באופן פוטנציאלי ולא חוויתי לבסוף – זה לא רע בכלל.

שנת 2020 הייתה שנה מצוינת ללואו ביי, שנה שבה החלטתי מראש שאני עושה מאמץ לקנות כמה שפחות. האם עמדתי בהחלטה הזו? בהחלט, זו השנה שבה הצטמצתי הכי הרבה, חלק מכורח הנסיבות, כי אין יותר תקציבי בילויים ואוכל בחוץ וחלק מבחירה. הסגר, הסגירה של המשק ואי הוודאות לגבי העתיד לימדו אותי שאמנם אני תמיד שואפת להגדיל הכנסות ולשפר את איכות החיים, אך בשעת הצורך בהחלט אפשר להצטמצם, אפילו באופן משמעותי וזה בסדר גמור. למדתי איזה מוצרים באמת נותנים לי ערך, למדתי איך על ידי כך שאני לא מתפתה כל הזמן על ידי דברים קטנים ויפים, אפשר לחסוך כסף למוצרים גדולים ומשמעותיים יותר. למדתי שחוץ מהכסף שתמיד שמתי בצד כחיסכון, נחוצה לי גם קרן חירום לעסק, עבור מצבים כאלה בדיוק כמו שקרו השנה ובאמת הקמתי לי אחת כזו ואני מכניסה לתוכה כסף כל חודש ליום גשום.

מה אתן למדתן על עצמכן כלכלית השנה?