טום פורד הוא המותג שגרם לי לגלות את אהבתי לבשמי נישה. בעצם, להגדיר את בשמי טום פורד כבשמי נישה זו טעות טכנית, מכיוון שטום פורד הוא מעצב המתעסק גם באופנה ובביוטי. בשמי נישה שייכים בדרך כלל לבתים המתמחים בבישום וכפי ששמם רומז על כך: הם בשוליים, פחות מוכרים, לאניני טעם ומביני עניין בלבד, לעתים גם ממש קשים להשגה. טום פורד הוא בהחלט לא מעצב שנחבא אל הכלים, גם לא בכל הנוגע לבישום – כמה מהשקות הבישום האחרונות שלו, שעליהן עוד נעסוק כאן בפוסט, היו מלוות בהרבה מאוד רעש וצלצולים. ובכל זאת, בעיניי יש לו את איכויות הבישום הנישתי, בכל הנוגע לבחירה לא שגרתית של תווים ובשמים שלא ניתן למצוא במקומות אחרים.

היות ויש לי אוסף די מרשים של בשמים מטום פורד, כנראה הדומיננטי ביותר באוסף הבישום שלי, החלטתי שזה ראוי לפוסט משלו לכל מי שמתעניינת בבשמי טום פורד ולא יודעת היכן להתחיל. אז נתחיל עם היכרות של סוגי הבשמים: לטום פורד יש את בשמי ה- Private Blend, שהם הבקבוקים הצבעוניים שתראו כאן בפוסט ומזוהים יותר מכל עם המותג. זה הליין היוקרתי יותר של טום פורד, כאשר הבשמים מתחילים מאזור ה-760 ש”ח ויכולים לטפס אפילו ל-1050 ש”ח ואף יותר עבור כמה מההשקות החדשות שלו.

לעומת זאת, יש את קולקציית ה- Signature, עם בקבוקים מעוגלים ומחוספסים יותר (קל מאוד להבדיל ביניהם). שם המגוון קטן יותר אבל יש שם כמה אופציות מענייינות גם כן ורף מחירים נמוך בהרבה שיכול אפילו להסתכם ב-329 ש”ח בלבד עבור בקבוקון של 50 מ”ל. את ה- Private Blend גיליתי בדיוטי פרי וכך נהגתי להוסיף לעצמי בקבוקון בכל נסיעה, אבל את הרומן שלי התחלתי עם קולקציית ה- Signature בדיוק מהסיבה הזו: זו קולקציה נגישה יותר ופחות כואבת לכיס.

Grey Vetiver – בושם שמריח כמו מי קולון קלאסיים, בוגר מאוד, מתאים מאוד ליום יום. ל- Grey Vetiver תווים עציים והדריים שיוצרים בושם נקי מאוד, רענן מאוד ולטעמי גם חסר ייחודיות אמיתית. בעוד שאני חושבת שהרבה יאהבו את הניחוח הזה, בפועל אני גם חושבת שקל למצוא לו דיופים במותגי בישום של מעצבים. מנגד, תג המחיר של הבקבוק הזה באמת לא נוראי (פחות מ-400 ש”ח) אז אין מניעה במקרה הזה להשקיע בטום פורד. הווטיוור בהחלט נוכח פה ויחד איתו גם אשכולית, בשילוב סולידי המתאים לסביבה משרדית. לווטיוור בדרך כלל יש נטייה להיות מעושן או אפילו גותי יותר, בעוד שכאן מדובר בגרסה מאוד ידידותית למשתמשת (או למשתמש). 

Black Orchid – מדובר בבושם הראשון שאי פעם קניתי מטום פורד ו-וואו, באיזה בושם מדובר! ראוי לציין שהמהדורה שאני סוקרת כאן, היא המהדורה הזהובה והחדשה. המהדורה המקורית שקניתי בזמנו היא המהדורה הקלאסית השחורה (יש לי עדיין את שניהן). מדובר בבחירה לא יקרה בכלל, אך מאוד אופיינית ומעניינת לטום פורד ודרך טובה להכיר את בשמי המותג. ה- Black Orchid הוא בושם ארצי, מתוק עם ריח שוקולדי בשילוב עם שזיף ובתווי הליבה שלו רום וסחלב שחור. אם השילוב נשמע לכן טעים במיוחד, אתן לא טועות: זה ריח אלכוהולי מתקתק מעולם בשמי הגורמה, עמוק מאוד, מאתגר מאוד. המהדורה החדשה קרמית ועדינה מעט יותר מהקלאסית (ולכן הרבה מעדיפים אותה על פני קודמתה). בושם עם כוח עמידות שהוא לא מהעולם הזה, אתן תריחו אותו על עצמכן גם אחרי מקלחת וגם ביום למחרת ומתאים מאוד לערב.

White Patchouli – טום פורד הוא מומחה בכל הנוגע לתווי פצ’ולי אז זה לא ממש מפתיע שיש בושם שמוקדש לתו הזה. מדובר בבושם שמשלב בין פצ’ולי (כמה מפתיע) לבין פרחים לבנים, מאסק וקטורת. התוצאה פרחונית מאוד אך גם מעושנת מאוד, לא שילוב שבהכרח אפשר לצפות מבושם שמוגדר בעיקר כפרחוני וזו בדיוק הגדולה של טום פורד בבישום בעיניי: היכולת ליצור שילובים מאוזנים ועם זאת לא בנאליים. הייתי מגדירה את זה כבושם “מלוכלך” מאוד, השילוב של הקטורת והמאסט הופכים את הפרחים למחוספסים יותר, בהחלט לא לחובבות הבישום הפרחוני הנקי והמרים. עוד בושם בעל עמידות מרשימה שמתאים לערב, אך גם אם אתן חובבות פצ’ולי, לא הייתי רצה אליו על אוטומט אלא אם כן אתן מוכנות לקבל את הפצ’ולי שלכן גס ומעושן.

Venetian Bergamot – כעת נלך לפי סדר רכישה/ קנייה של הבשמים מסדרת ה- Private Blend, כאשר הראשון שקניתי הוא Venetian Bergamot והוא זה שגרם לי להתאהב בברגמוט כתו שמככב מאז באופן דומיננטי באוסף הבישום שלי. מדובר בשילוב מאוזן בין תווים עציים להדריים, בתוצאה אוורירית, נקייה ומרוממת. אם שני הבשמים האחרונים היו כבדים מאוד, ה- Venetian Bergamot הוא בהשוואה הרבה יותר קליל אך בכל זאת נוכח. יש פה גם נגיעה של פרחים לבנים וסנדלווד, קצת חמצמץ, קצת מתקתק ובסך הכל – מתאים יותר לחודשים שבהם מתחיל להתחמם. יופי של בושם ואם אתן חובבות ברגמוט כמוני, לא תתאכזבו.

Mandarino Di Amalfi – כעת המשכתי לחקור עוד את הבשמים ההדריים של טום פורד וגיליתי שגם בהם הוא מצוין. מנדרינו הוא אחד הבשמים ההדריים הכי טובים שיצא לי לנסות, כי חוץ מאשכולית ותפוז אפשר למצוא בו גם נענע, בזיליקום, יסמין, פלפל שחור, מאסק, ווטיוור ועוד. לא הייתי אומרת שזה בושם הדרי מורכב כי הוא מריח באופן מובהק כמו אשכולית באמצעות הגשה חלקה ונעימה מאוד – אבל אין ספק שהתווים הנוספים מוסיפים לו עניין מיוחד. מיותר לציין: אם אתן לא אוהבות ניחוחות הדריים, אין לכן מה לחפש כאן, בעיניי זה בושם קיץ מושלם. אגב, כל הבשמים של טום פורד הם בשמי יוניסקס ויכולים להתאים גם וגם.

Tuscan Leather – הנה וידוי: לא עישנתי באופן קבוע מעולם, לא התמכרתי לסיגריות מעולם, אנחנו לא בית שמעשנים בו. אבל, בהחלט נהניתי לעשן סיגריות פה ושם כשהזדמן ומה שיותר מטריד: אני סוג של צ’נדלר. אמנם אני לא אוהבת להריח סיגריות על עצמי ומעדיפה להריח בשמים, אבל על אחרים אני ממש אוהבת את הריח המעושן והדוחה שאחרי, במיוחד אם זה מתערבב עם בושם טוב. סוטה? בהחלט, אבל אני חשה שזו הקדמה הכרחית לבושם הזה, שמריח כמו איש בגיל העמידה שמעשן סיגרים בקאנטרי קלאב שלו. מזועזעות? גם נתן היה מזועזע כשטס איתי וראה שאני בוחרת את הבושם הזה מתוך כל הרשימה, אבל זו האמת שלי ואיתה אני הולכת עד הסוף. גם כחובבת הז’אנר אני יכולה להעיד שזה אחד הבשמים המעושנים הכי טובים שיצא לי לנסות: תווי עור עם מעט פירותיות, חזק מאוד ומשכר. מריח כמו ג’קט ז’מש של מישהו שנהג לעשן ולאכול פטל גם יחד, זה התיאור הכי מדויק שאני יכולה למצוא עבור הבושם הזה. אני מודעת לחלוטין שאת רובכן התיאור הזה דוחה אבל אם אתן בכל זאת אוהבות תווי עור ותווים מעושנים – הבושם הזה הוא אהבה.

Lost Cherry – כעת אנחנו מגיעות לבשמים שהתמזל מזלי לקבל אותם לסקירה. מדובר בהשקות החדשות של טום פורד שעשו הרבה רעש בעולם הבישום עקב כל מיני רפרנסים מיניים כביכול מרומזים אבל למעשה בוטים למדי. לוסט צ’רי הוא בושם שלא הייתי קונה בעצמי, אך בחנתי אותו וערגתי לו כבר באחת הנסיעות האחרונות שלי לפריז – בידיעה שאין לי איך להצדיק אותו. כמו כן, מדובר בבושם מפלג מאוד: או שממש תאהבו את זה או שתסלדו ממנו אבל לכל הפחות תעריצו את האומץ של טום פורד לבקש מעל 1000 ש”ח עבור הבקבוק. מדובר בבושם מתקתק מאוד, עם תווים של שקדים, דובדבנים, שזיפים וורד תורכי. אני אוהבת מאוד שקדים בבשמים ומוצאת שזה לא כל כך נפוץ, כך שזה היה צפוי שאוהב את הבושם הזה גם אם זה לא הסוג שאליו אני נמשכת בדרך כלל. מדובר בבושם טעים, שמריח כמו טארט דובדבנים, מרציפן ושקדים, עם סירופ מתקתק שעוטף הכל יחד. יש שאומרים שזה ריח מאוד נאמן למקור, יש שאומרים שהוא מאוד סינתטי ויש שאומרים שגם אם זה נאמן למקור – מי רוצה להריח כמו טארט דובדבנים? בושם מפלג, כבר ציינתי? אני כאמור בקטגוריית התומכות!

Soliel Neige – מדובר בבושם שהוא לא ממש אני: פרחוני מאוד, פודרתי עם נגיעה קלה מאוד של ענבר, ונילה ופירות הדר. בושם רך, ענוג, קרמי – כאמור, לא המשיכה הטבעית שלי בדרך כלל וגם לא הייתי אומרת שמאוד אופייני לטום פורד בדרך כלל. יחד עם זאת, אני יכולה להעריך את הבושם ואוהבת את הנגיעה האוריינטלית בתווים הפרחוניים שהופכת אותו בכל זאת לקצת יותר מעניין בעיניי. זה לא בושם שאני הייתי קונה לעצמי, יחד עם זאת, יש לי חברה שקנתה אותו ואני רואה איך הרבה אנשים יתחברו אליו. בושם שנוטה יותר לכיוון הקייצי מבחינתי, עם עמידות מאכזבת בהשוואה לבשמים האחרים שהצגתי כאן שיש להם עמידות מרשימה ביותר.

Rose Prick – זה בוודאות הבושם הכי מפלג ברשימה שלי. לי הוא מריח כמו מי ורדים במלבי (אני שונאת מלבי, אבל להריח כמו מלבי אין לי התנגדות) או רחת לוקום, חברה אחת אמרה שהוא בוגר מאוד, בוגר מדי לטעמה ואחרת דיווחה שהיא מריחה בעיקר פצ’ולי – אז כפי שניתן להבין, זה לא בושם לכל אחת, בטח בעלות של מעל 1000 ש”ח לבקבוק. אכן יש בו נוכחות בולטת של פצ’ולי וגם של ורד כמובן, בתערובת מתובלת. מדובר בבושם ורדים לא סטנדרטי ועל אף שלא הייתי קונה אותו בעצמי, אני שמחה שהוא באוסף שלי ונהנית להתבשם בו. גם לו יש עמידות בינונית למדי, קצת מאכזב בהתחשב בתג המחיר אבל אני מאוד מעריכה את הפרשנות של טום פורד לתווי הורדים ומה שהוא עשה עם הבושם הזה.

Fucking Fabulous – האחרון לדורו בסקירה הזו, הבושם שאני כל כך שמחה שקיבלתי לסקירה כי אכן עמדתי לקנות אותו בעצמי, בושם שהוא בעיניי אגדי – לא פחות – הפאקינג פביולס. ניחוח ארומטי, עם תווי עור וונילה, שקדים וענבר. אם קראתן לעומק את הסקירה הזו, אתן לבטח יודעת שהבושם הזה פשוט מכיל את כל מה שאני אוהבת בבקבוק אחד, לכן זה ברמת המחדל שקיבלתי אותו לחיקי רק עכשיו, זה בושם שנועד להיות שלי כבר הרבה מאוד זמן. 

הפאקינג פביולס הוא שלמות בבושם, פשוט כך. הוא ייחודי, יש שיגידו שהוא נוטה לכיוון גברי יותר (מבחינתי זה רק יתרון), הוא עמיד, הוא משכר ולפי טענתו של נתן שהסניף את הבושם: הוא אכן מריח יקר בדיוק כפי שהוא עולה. הוא אמנם החדש ביותר באוסף אבל יצא לי כבר להריח אותו לפני, לכן אני יכולה לקבוע באופן נחרץ שהוא אחד האהובים עליי מטום פורד וייתכן שאפילו בכלל. הצהרה גדולה ממש לסגור איתה את הפוסט הזה.

איפה קונים טום פורד? באפריל, יש מגוון מצומצם גם בסופר פארם, בפקטורי 54 ובדיוטי פרי. מצרפת גם אופציה זמינה אונליין לטובת המעוניינות: