2020 הייתה שנת הקריאה הכי טובה שלי מזה הרבה מאוד זמן. אפשר לייחס את זה לכמה סיבות, בוודאי שהזמן בבית השפיע על זה אבל זו ללא ספק מגמה שכבר התחילה בשנה שעברה ולשמחתי זלגה השנה. קריאה היא בין התחביבים האהובים עליי ואם יש לי אפשרות, במקום לצפות בטלוויזיה (שאין לי) או לגלול בפיד (מה שריאלי יותר שיקרה) אני בהחלט מעדיפה לקרוא. השנה שמתי לעצמי כמטרה (ולו רק כדי לראות האם אני מצליחה לעמוד בזה) לקרוא חמישים ספרים, בפועל הצלחתי לקרוא קצת יותר. מנגד, החודש אני לא מצליחה לקרוא כלום וזה גם חלק מתהליך הקריאה מבחינתי, יש חודשים מוצלחים יותר ויש פחות – וזה בסדר גמור.

אז בואו נדבר על הספרים האהובים?

+ Educated/ Tara Westover ובתרגום לעברית: משכילה, תרגום על ידי אורה דנקנר – היה הספר האהוב עליי ב-2020 ללא שום צל של ספק. מדובר בספר מטלטל, מרגש, מעורר זעם, תסכול ותקווה, הכל בעת ובעונה אחת. מדובר בסיפור החיים של טארה, שגדלה בבית מורמוני. השתלשלות האירועים היא כל כך טריגרית ומופרכת לפרקים, שהייתי צריכה להזכיר לעצמי שמדובר באוטוביוגרפיה כי זה היה קשה לעיכול. יחד עם זאת, הספר לא באמת עוסק במורמונים, בטח שלא יותר כקוריוז או סיפור רקע – מכיוון שהעלילה המרכזית כאן היא עלילה של התעללות, של הזנחה, של אכזריות ושל טארה שהצליחה לצמוח מנסיבות החיים שלה לתוך עתיד טוב יותר עבורה.

+ Everybody Died, So I Got A Dog/ Emily Dean – ראשית ייאמר שהכותרת של הספר היא לא אירונית אלא מדובר בתיאור מדויק של השתשלשלות האירועים בספר. כך שזה גם לא יהיה ברמת הספויילר אם אספר שכותבת הספר, אמילי, שהיצירה הזו מבוססת על חייה, אכן חוותה אבידות טראגיות במיוחד – עם רקע משפחתי מופרך לגמרי, בדומה לזה של טארה, עד שהחליטה לבסוף להביא כלב הביתה. לומר שהספר הביא אותי לכדי דמעות, יהיה האנדרסטייטמנט של המאה, כי התייפחתי מולו ברמה שהייתי צריכה ללכת לשירותים לקחת עוד טישיו ולהסתגר עם עצמי קצת כדי להבין לעומק את האובדן שגם אני חשה דרך מילותיה של אמילי.

+ Motherwell/ Deborah Orr – אני חשה שהאהבה שלי לאוטוביוגרפיות של משפחות לא מתפקדות מובהקת בשלב הזה, נכון? ובכן, Motherwell הרגיש כמו סוג של טיפול פסיכולוגי עבורי. גם כאן יש סיפור הרבה יותר קיצוני מכל דבר שאי פעם חוויתי או הרגשתי, אבל יכולת הראייה לאחור של מחברת הספר והיחס שלה כלפי אמא שלה שהייתה ללא ספק אישה נרקיסיסטית – הרגיש תרפויטי גם עבורי. מדובר בספר זכרונות יוצא דופן ושובר לב, בייחוד כשמגלים שדבורה עצמה נפטרה בשנה שעברה כך שהספר על חייה הוא סגירת מעגל מהרבה מאוד בחינות.

+  The Most Fun We Ever Had/ Claire Lombardi – מדובר בספר הבוק קלאב הראשון שלנו ובחירה ספק אמיצה ספק תמוהה, כי מדובר בספר משפחתי שמתפרש על פני שלושה דורות ומעל 500 עמודים באנגלית, לא ממש בחירה מובהקת. בכל מקרה, שמחתי מאוד על הבחירה הזו כי היא קלעה בדיוק לז’אנר הספרים שאני אוהבת, אך גם יצא לי לקרוא דיעות לכאן ולכאן, גם שלכן, לגבי קטעים לא הכרחיים שהיה ניתן להוציא בקלות מהספר כדי לצמצם אותו קצת – ואני בהחלט מבינה למה הכוונה אם כי אהבתי אותו בדיוק כפי שהוא.

+ Invisible Women/ Caroline Criado Perez – במקביל לאהבה שלי לרומנים משפחתיים, אהבתי גם לצלול לספרי עיון אינפורמטיביים. אחד מהם היה Invisible Women שהציג בצורה מרתקת את כל תחומי החיים בהם מתרחשת אפליה מגדרית, לעתים עד לרמה של התעלמות גורפת – וכיצד זה משפיע ברמת התכנון של כל היבטי החיים השונים, כולל היבטים שבכלל לא הייתי חושבת שיש משמעות לאפליה המחקרית הזו בין נשים לגברים. מדובר בספר אינפורמטיבי שאפשר לקחת לכל מיני כיוונים, לי זה בעיקר פתח את הראש וגרם לי לחשוב על פמיניזם בהקשרים ומונחים שלא חשבתי עליהם בעבר.

+ Another Country/ James Baldwin או בתרגום לעברית: ארץ אחרת, תרגום על ידי גיא הרלינג – מדובר בספר שהקדים את זמנו, ממוקם בסוף שנות החמישים בגרינוויץ’ וילג’ ובהארלם, עוסק בסוגים שונים של אהבה, געגועים והשתוקקות, תוך שהוא מבקש לחקור את היבטיה השונים של גזענות והומו-סקסואליות ובשל כך הוא רלוונטי ומדויק מתמיד לאקלים של 2020 ולתנועת ה- BLM. מרתק לחשוב שלקח לבולדווין כמעט 15 שנים להשלים את הספר שבמהלכו הוא גם כמעט התאבד וכמה טוב שהוא השלים אותו לבסוף כי ללא ספק מדובר בספר שגם אם יקראו אותו בעוד חמישים שנים מעכשיו הוא יהיה רלוונטי בדיוק באותה המידה.

+ Daisy Jones And The Six/ Taylor Jenkins Reid – הדבר הכי מצער בקריאת הספר של דייזי ג’ונס והשישה, זו ההכרה בכך שהלהקה שעליה מבוסס הספר לא קיימת במציאות. אמנם נאמר שהסיפור של פליטווד מק השפיע עמוקות על יצירת הספר, אך עצם העובדה שאין להקה קונקרטית שאפשר להאזין לה בסיום הספר מייצרת תחושה של החמצה וזהו כנראה גם כוחה של היצירה: אפשר כמעט לשמוע את הפסקול הדמיוני הזה ולדמיין איך דייזי והלהקה שלה שרו מבלי לשמוע תו יחיד. הספר מגולל את סיפור הצלחתה המטאורית של להקת הרוק, סיפור שמסופר מנקודות מבט של כל חברי הלהקה והעוסקים בדבר, כמו מעין דוקומטרי שיוצרים מאחורי הקלעים כדי לחקור את סוג ההצלחה. העובדה שאין מספר נרטיב יחיד, הופכת את הקריאה לדינאמית ומרתקת – ללא ספק אחד הספרים הכיפיים והמיוחדים שקראתי השנה.

+ Come As You Are/ Emily Nagoski – מדובר בספר מהפכני בכל הנוגע להבנה שלנו של דחף מיני, תשוקה מינית וכל מה שבין לבין. באמצעות סדרה של מטופלים, ד”ר אמילי נגוסקי, מפרקת חתיכה אחר חתיכה מיתוסים הקשורים במיניות נשית ובאמצעות תמיכה במחקרים הרלוונטיים, יוצרת תמונת מצב הרבה יותר מאוזנת, מעניינת, מורכבת של החוויה המינית שלנו כנשים ומסייעת להבין אותה טוב יותר. המלצתי על הספר הזה כמה וכמה פעמים מאז שקראתי אותו וכתבתי גם פוסט בהשראתו ממש כאן, אני חד משמעית חושבת שלקרוא אותו הוא הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות כדי להבין את המיניות שלכן בצורה שונה לחלוטין מכל מה שאי פעם סיפרו לנו.

+ A Fine Balance/ Rohinton Mistry – עוד סיפור משפחתי שמגולל את קורותיה משפחה על פני כמה דורות, אך הפעם על רקע של הודו בשנות השבעים, כשהממשלה הכריזה על מצב חירום שאפשר לה להפעיל כל מיני תקנות שבלתי אפשרי לתפוס. זה סיפור על טרגדיה, זה סיפור על אי צדק, זה סיפור שאותו לא תסיימו בתחושה טובה – ובכל זאת, להבין את הרקע שמאחורי הסיפור ואת הודו של אותה תקופה זה מרתק, לצלול לעומק הטרגדיה המשפחתית הזו זה מרתק וגם לסיים ספר בתחושה קשה ולא מרוממת נפש, זה אולי לא כיף גדול אבל כשספר מצליח להפעיל בך רגש ברמה כזו – זה כל היופי בתהליך הקריאה מבחינתי.

+ Where The Crawdads Sing/ Delia Owens ובתרגום לעברית: שירת סרטני הנהר בתרוגומו של שאול לוין – כרונולוגית הספר מופיע אחרון ברשימה, אבל בפועל זו הייתה אחת היצירות המעולות שקראתי השנה ועוד בחירה של הבוק קלאב. הספר מספר את סיפורה של קיה, נערת ביצות שמצאה את עצמה חיה את חייה בודדה לחלוטין ואת הקושי העצום בכך, אך גם היופי הטמון בבדידות הזו, כשברקע יש גם סיפור מתח של רצח מסתורי שמתרחש בעיירה הסמוכה. ספר מותח, כתוב בשפה ספרותית יפיפיה, רגיש ויפיפה.

סיכום שנת הקריאה

2020 הייתה השנה שבה מצאתי את הטעם המדויק שלי בקריאה ואני לגמרי מתכוונת להמשיך עם זה. היה בי רצון להיחשף לז’אנרים נוספים השנה, אבל בפועל זה לא קרה. לא שוללת את האפשרות הזו לשנת הקריאה החדשה שעומדת להתחיל, אבל עכשיו כשאני יודעת בצורה מובהקת מה אני אוהבת ומה לא, אני מעדיפה להיצמד למה שעושה לי טוב. אחד הדברים שמקשים על חוויית הקריאה לטעמי, הוא כשאנחנו בוחרות ספרים שאנחנו רוצות להיות מזוהות עם קריאתם או חושבות שאנחנו אמורות להיות מסוגלות לקרוא, כשבפועל זה לא תמיד עולה בקנה אחד עם הטעם שלנו – וזה בסדר להכיר בכך. הייתי שמחה לקרוא יותר ספרות מקור ישראלית, כפי שראיתן רוב הקריאה שלי נעשה באנגלית עם נציגות זניחה לשני תרגומים, אך לא היה שום ספר מקור – לצערי – שהשאיר בי חותם ברמה שהיה ראוי להיכלל ברשימה הזו, כך שזו בהחלט נקודה לשיפור לשנה החדשה.

עתיד הבוק קלאב

אחת ההחלטות שעשיתי עם עצמי לשנה הקרובה – היא לסיים את הבוק קלאב שהקמתי בתחילת השנה ולא להמשיך איתו לתוך 2021. מדובר בהחלטה שהיא בחלקה עסקית ובחלקה אישית, אך מה שהכריע את הכף היה מידת הנאה מועטה מדי שהייתה לי בניהול הפרויקט הזה בדיעבד. גם זה קורה ולפעמים כשדברים לא מתפתחים לרמת האינטרקציה הסוערת שציפית לה לטווח הארוך, לכן זה הסימן לקחת צעד אחורה ולא להמשיך בחוסר חשק.

ברמה האישית, חשתי שמשהו בתכנון של הבוק קלאב ובידיעה שאני נדרשת מראש לקרוא שני ספרים מסוימים באותו חודש (גם אם בחרתי אותם בעצמי) מוציאה לי קצת את החדווה של הקריאה בהשוואה ליכולת להרים ספר ספונטנית ולהתחיל לקרוא אותו. ללא המחויבות לבוק קלאב, אוכל לחזור ליהנות מספרים כחוויה פרסונלית מבלי שארגיש צורך לדווח עליה כל חודש בחודשו כאן במגזין ועם זאת, עדיין יהיו פוסטים שמוקדשים לספרים בקצב אורגני שמרגיש לי נכון ותמיד אפשר לעקוב אחר הספרים שאני קוראת באפליקציית Goodreads ממש כאן.

איזה ספרים מעולים קראתן השנה? אשמח לקרוא את ההמלצות שלכן בתגובות!