“תודה שנזכרת”

“חבל באמת!”

“אין צורך, תודה.”

“על לא דבר!”

אומרים שאי אפשר להביע טונים באמצעות טקסט, אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני ממש יכולה לקרוא את הטקסטים בפאסיב אגרסיב. הבחירה לקרוא את המשפטים הללו בצורה כזו היא לא מקרית: במשך שנים תקשרתי בשפת הפאסיב אגרסיב בקשרים המשמעותיים ביותר בחיי ובעיקר בקשר הזוגי. למעשה, מדובר בהרגל שאני עד היום נגמלת ממנו, אך ללא ספק עשיתי צעדים ענקיים בנושא. לכן, הנטייה הטבעית שלי תהיה לקרוא טקסט כזה לא פשוטו כמשמעו אלא כפאסיב אגרסיב, כי כשרגילים לתקשר בצורה כזו, שימוש במילים בצורה כזו הופכת לטבע שני.

מה זה פאסיב אגרסיב?

פאסיב אגרסיב היא אגרסיה לכל דבר, אך היא לא מתבטאת בצורה ישירה אלא בהתנהגויות הרסניות, עוקציות, מתחמקות ושותקות שעושות הכל חוץ מלתקשר את מה שבאמת קורה מתחת לפני השטח. אני לא אשת מקצוע אלא יכולה רק לחלוק מנסיוני, גם כאחת שהתנהגה כך וגם כאחת שהתמודדה עם התנהגויות כאלה מאנשים שונים בחייה – פאסיב אגרסיב זו דרך אפקטיבית לנעול כעס מבעבע בפנים. מבלי לתקשר אותו החוצה ישירות, מבלי להתייחס אליו או להכיר בו – הכעס הזה מתפרץ מדי פעם בין הסדקים כמו רעל ויוצר אינטרקציה שהצד השני בדרך כלל לא יודע להכיל.

פאסיב אגרסיב תמיד נובע ממשהו. במשך שנים חשבתי שזו צורת התקשורת שלי, כאדם ציני, כחלק מהמאפיינים האישיותיים שלי. אבל לא, העובדה שאני אדם עם חוש הומור ציני, לא אומר שאני צריכה לתקשר עם אנשים בשפת הפאסיב אגרסיב. עם הזמן הבנתי שצורת התקשורת הזו נובעת מחסך הרבה יותר עמוק אצלי: כילדה, למדתי להשיג את מה שרציתי באמצעות מניפולציות והימנעות. כמו כן, למדתי שאסור לי לתקשר את הרצונות ואת הקשיים שלי באופן ישיר ולכן הפאסיב אגרסיב, שגרם לי להרגיש מתנשאת וחדה מעצם השימוש בצורת התקשורת הזו, היה מנגנון ההתמודדות שלי. למעשה, הפוסט הזה הוא סוג של תרפיה עבורי, כי תוך כדי הכתיבה אני ממש מצליחה לשחזר אירועים מכוננים בחיים שלי, שיצרו את הקרקע לצורת ההתנהגות הזו.

אם אני לא אומרת את מה שאני רוצה פשוטו כמשמעו, אם אני לא מציבה את עצמי במצב פגיע – אם אני עוטפת את הצרכים הבסיסיים ביותר שלי במנגנונים של שתיקה, התעלמות ואמירת משפטים אירוניים ונבזיים מדי פעם, סימן שאני בסדר. הכל איתי בסדר. תקשורת פאסיב אגרסיב בעיניי מבוססת לא מעט על מערכת ענישה שבה יש דרגות שונות וזה תלוי עד כמה דוחקים אותי לפינה: יש את מנגנון השתיקה וההימנעות, המנגנון החביב על אנשי הפאסיב אגרסיב ויש את מנגנון ההערות העוקצניות, מנגנון שהצד השני “מביא על עצמו” אם הוא בכל זאת מתעקש לדבר ולהבין מה קורה איתנו. בפאסיב אגרסיב משתמשים במילים כמו נשק ובגלל שהן לא מבטאות אגרסיה באופן ישירה (ולכן לא מדובר בקללות), זה יהיה אוצר מילים שנבחר בקפידה ובו בכל מילה נעשה שימוש במשמעות האירונית שלה, באמצעות שימוש בטונים המתאימים.

היות וגם לא תמיד הסביבה יודעת להתמודד עם כעס נשי, נושא שעסקנו בו בהרחבה בפוסט נפרד – מנגנון פאסיב אגרסיב יכול להיות צורת התמודדות במקרה שבו אנחנו מנסות לטשטש או לתווך את הכעס שלנו, מבלי לתקשר אותו ישירות. בסופו של דבר להרבה מאיתנו אין את הכלים הדרושים כדי לתקשר בצורה ישירה ואפקטיבית במצבי משבר ובעימותים, לכן פאסיב אגרסיב הוא כלי שמרגיש כאילו הוא מעניק לנו שליטה על הסיטואציה אבל באותה מידה הוא גם הרסני ויכול להחריב מערכות יחסים. אני בטוחה ומשוכנעת שהיו מערכות יחסים וסיטואציות בחיי שהתוצאה שלהן הייתה שונה לחלוטין אילו הייתי בוחרת או יודעת לגשת אליהן בצורה ישירה במקום להסתתר מאחורי התנהגות פאסיב אגרסיב. מנגד, אני גם יודעת שהיו מערכות יחסים שאני בחרתי לשחרר בתור הצד השני, כשזיהיתי התנהגות פאסיב אגרסיב ולא רציתי להתמודד איתה.

איך מתמודדים?

מה שעזר לי באופן משמעותי להתמודד עם הפאסיב אגרסיב שלי היה טיפול פסיכולוגי. עצם העובדה שהענקתי קול ושם לכל מיני דברים שחשתי וחוויתי בילדות, עצם העובדה שמצאתי את עצמי בסיטואציה שבה התבקשתי לדבר באופן ישיר על הרגשות שלי – כל אלה לימדו אותי לתקשר אותם בצורה ישירה בפעם הראשונה בחיי. לא היה לי לאן לברוח, לא היו לי מילים להסתתר מאחוריהן, לא יכולתי לנקוט בצורת הפעולה הטבעית שלי: נאלצתי להתמודד עם כל מה שחשתי בצורה ישירה, ראש בראש. זה היה מאתגר, זה היה מציף אבל זו גם הייתה החוויה הכי משחררת  ומרעננת שחוויתי בימי חיי.

אומר בכנות שאני עדיין נאבקת עם שאריות פאסיב אגרסיב, גם בצורת הדיבור וגם בהתנהגות: התגובה המיידית שלי עד היום תהיה להתעלם, לזעוף עם עצמי ולהימנע מעימותים ויהי מה. אני צריכה להזכיר לעצמי באופן פעיל שאני לא מתנהגת בצורה כזו יותר ולתקשר את הרגשות שלי, גם אם זה אומר שהאגו שלי ייפגע, גם אם זה אומר שאשים את עצמי במצב רגיש.

אני לא יודעת האם אפשר לעקור צורת התנהגות שמושרשת בצורה כל כך עמוקה כפי שהייתה מושרשת בי ללא טיפול, אני בוחרת לשתף מה שעבד מהניסיון שלי בלבד. עבורי, היכולת לתקשר בצורה ישירה שיפרה את מערכת היחסים הזוגית שלי בצורה דרסטית: עד לאותו שלב, בכל פעם שהיו לי ציפיות שלא תקשרתי כי לא ידעתי לתקשר אלא שמרתי אותן אצלי, הן היו הופכות לכעס בהנחה שהן לא התממשו (ספויילר: הן לרוב לא היו מתממשות כי זה היה דיאלוג שניהלתי עם עצמי ולא עם בן הזוג). הדרך שלי להתמודד עם הכעס הזה? לצבור אותו, לא לומר דבר ואז לשחרר רסן בהערות פאסיב אגרסיב שהן גם נבזיות וגם לא אפקטיביות, כי הצד השני לא יודע להשלים את פערי המידע הדרושים לו כדי להתמודד עם הסיטואציה.

מיותר לציין שזה קורה לא רק במערכות יחסים רומנטיות אלא גם חברויות, קשרים משפחתיים ואפילו בעבודה. יצא לכן לקבל ממישהי הערת פאסיב אגרסיב שלא הבנתן מה מקורה? זו אחת הבעיות הגדולות בהתמודדות עם התנהגות כזו: היות וכל כך הרבה דברים מבעבעים מתחת לפני השטח ולא מקבלים קול, כשהצד השני חווה התפרצות פאסיב אגרסיב, הוא אינו מודע לסיבה שהובילה לכך אלא רק לתוצאה שלה.

מה הצד השני צריך לעשות?

בואו נודה באמת: התנהגות פאסיב אגרסיב היא התנהגות מרגיזה: היא אינפנטילית, היא עוקצנית, היא לא מביאה שום תועלת. אחד הדברים הפחות טובים שהצד השני יכול לעשות בהתמודדות עם התנהגות פאסיב אגרסיב, זה לשתף פעולה ולכעוס. מה שנכון לעשות בסיטואציה כזו ומה שעזר לי להתמודד, הייתה התנהגות לא שיפוטית מהצד השני, שניסה לשקף לי את הרגשות שלי ובכך ליצור תקשורת ישירה ונטולת מנייארות וציניות.

זה דורש הרבה מודעות ולזהות שהאדם שמפגין התנהגות פאסיב אגרסיב בעצם רוצה להיפתח אלייך אבל הוא מדגים את ההתנהגות ההפוכה ובוחר להיסגר במקום. תקשורת ישירה עשויה להוציא אדם שנמצא בשלב השתיקה וההתעלמות אינטרקציה ורבלית, בהתחלה היא עשויה להיות לא נעימה אך בתקווה שעם התנהגות עקבית, אפשר יהיה להסיר את מנגנוני ההגנה הללו ולנהל תקשורת אמיתית.

כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, הסוד הוא במודעות, משני הצדדים. כשאני מרגישה שאני מתחילה לכעוס ולזעוף על משהו במקום להתמודד איתו ישירות וזה עומד להתחיל שרשרת אירועי פאסיב אגרסיב – אני לומדת לזהות את זה מראש ולעצור לפני שזה מידרדר. אני מזכירה לעצמי שאני לא טינאייג’רית והתנהגות כזו היא לא חיננית, מעבר לכך: אני פשוט לא רוצה לתקשר ככה, זה עושה לי רע, זה עושה לצד השני רע. זה לא הבן אדם שאני באמת וזה לא האדם שאני רוצה להיות.

הצד השני צריך להיות מודע לכך שזה לא אישי נגדו, אך כמובן שזו בחירה שלו עד כמה הוא נכון להתמודד עם הסיטואציה. אנשים שמתקשרים בפאסיב אגרסיב יכולים להיות אנשים אדיבים, חמים, אינטליגנטיים ועם עוד אינספור מעלות נוספות, אך אין ספק שצורת ההתמודדות שלהם עם עימותים וחיכוכים היא פחות מאידיאלית ואין גם ספק שזה גובה מחיר. אם יש דרך לעודד אדם שמתקשר בפאסיב אגרסיב לפנות לטיפול, זה בהחלט עדיף:  על פניו תקשורת פאסיב אגרסיב זו לא התנהגות כל כך חמורה שמצריכה טיפול מיידי, אבל אלה דברים שמצטברים, קשרים שנהרסים וכל זה גובה מחיר שהיה ניתן להימנע ממנו.

האם אתן או אדם יקר לכן מתקשרים בצורת הפאסיב אגרסיב? מוזמנות לכתוב לי בתגובות!