לפני כמה חודשים העליתי סקר לסטוריז בקרב העוקבות שלי. סקר מאוד לא מדעי או רשמי ובכל זאת, עניין אותי לדעת מה הקהל שלי חושב לגבי סקס – איך אתן תופסות סקס טוב? התשובות היו מגוונות בחלקן, אך היו תשובות שחזרו על עצמן שוב ושוב ושוב: “שהצד השני לא יגמור תוך דקה” ו”שהאיבר שלו יהיה מורגש”. זה מעניין, כי זה שונה מהאופן שבו אני תופסת סקס ואני רוצה להרחיב את זה כנושא לפוסט היום.

אתן בוודאי כבר יודעות שהגישה שלי לגבי סקס שונה מהנורמה שלפיה חינכו אותנו ואני בוחרת להסתמך על מקורות מידע מהימנים המציעים תיאוריות שמאתגרות הנורמות המיניות אותן הכרנו כל השנים. בהתאם לכך, גם ההבנה שלי עצמה לגבי מה זה סקס טוב שונה: בעיניי סקס טוב זה הלך רוח. זו הידיעה שאני ניגשת לעשות סקס כשאני רוצה או מוכנה לבחון את הרצון שלי לכך, מה שמשפיע בהכרח על ההתנהלות של הסקס כולו והופך אותו למהנה ומענג יותר.

מבחינתי סקס טוב זה כשאני לא מרגישה לחץ סמוי מעצמי או ישיר מבן הזוג לעשות סקס, כשאני לא מחפשת דרכים לייעל את הסקס ולגמור איתו כמו מטלה. כשאני לא עושה סקס מתוך יסוריי מצפון כי אני חושבת שהאלטרנטיבה מעידה עליי כאישה ובת זוג, כשאני לא עושה סקס כי “ככה צריך”. המציאות היא שרובנו התרגלנו לעשות סקס מהסיבה הזו, כי לגברים יש צרכים שצריך לספק, נכון? אבל אם קראתן את הפוסט שלי על דחף מיני – בוודאי גם קראתן שזה לא בהכרח נכון.

האם סקס זה מופע?

למעשה, כל מתן האחריות על הסקס הטוב על בן הזוג מרגיש לי קצת כמו מופע חד צדדי ותואם את כל הסטריאוטיפים והלחץ שיש על גברים לספק את המופע הזה במיטה. גברים אמורים ליזום, גברים אמורים להגיע למיטה חדורי מטרה, גברים הם אלו שרוצים בעיקר את הסקס, גברים אמורים לכבוש, גברים אמורים לעשות את שלהם, נכון? רגע, אז למה גם אנחנו תמיד נמצאות בצד שחושש שהוא לא מספק את הסחורה?

לכן אני אומרת, הבה נפסיק להסתכל על סקס כפונקציה של יכולות ביצוע. לפי התיאוריה שלי, אין דבר כזה להיות טוב או גרוע בסקס: יש דבר כזה להיות לא קשוב לסקס וכתוצאה מכך הסקס יכול להיות לא מספק, אבל אני בהחלט לא רואה את זה כפונקציה של אורך איבר המין, הרוחב שלו או היכולת שלו להחזיק מעמד בסקס ואגינלי. 

בעוד שאני מכירה שיש מקום להיבט של המופע בסקס, בייחוד כשמדובר בסקס חדש או מזדמן – ולעתים גם בסקס בין שני אנשים שנמצאים כבר בזוגיות ארוכה אם זה רצונם, אני מוצאת הרבה יותר ערך בתקשורת זוגית וזו האחריות המשותפת של שני בני הזוג. כלומר במקום להרגיש אשמות לגבי כמות הפעמים שאנחנו עושות סקס בשבוע (נתון שבעיניי לא רלוונטי לחלוטין אגב), הבה ניקח אחריות על איכות הסקס ומה שעושה לנו טוב תוך כדי. 

איך מתחברים מחדש לסקס?

קודם כל  ההמלצה היא לוותר על הלחץ הסמוי הזה לקיים יחסי מין כי כך צריך ובכלל, להפסיק לנהל את המיניות שלנו על ספקטרום ה”צריך”. שום דבר טוב לא קרה בחיים שלי שניסיתי לחיות את חיי כי כך צריך, בעיקר כי מעולם לא הבנתי מי קבע שצריך. למשל, מי קבע שצריך לעשות סקס כמות פעמים מסוימת בשבוע? מגזיני נשים? סרטי פורנו?

האם בן הזוג שלכן באמת רוצה לקיים יחסי מין כמה פעמים בשבוע כמו שעון? האם שאלתן אותו? האם דיברתן בגלוי על סקס וממה נובע הרצון שלו? ברגע שאנחנו גם מנתקות את הציפיות שלנו וכל מה שידענו על מיניות גברית, אנחנו יכולות לגלות את הסיבות השונות שבגללן גברים רוצים לקיים סקס: אנחנו יכולות לגלות עולם שלם של רצונות ואולי גם חסכים, ציפיות חברתיות וחוסר ביטחון. הרבה גברים רוצים לקיים סקס בזוגיות כדרך להרגיש חיבור וקשר לבת הזוג שלהם, לכן תנו להם קרדיט שהם רוצים סקס לא רק כי ככה זה, אלא נסו לדבר איתם על זה.

הסירו מעצמכן את הציפייה או את החובה לעשות סקס כשירות או כפונקציה שאתן צריכות למלא כנשים. סקס הוא עניין של סדר עדיפויות וכדי לבנות את הגירוי הראשוני ולאפשר לו להגיע לתשוקה של ממש דרוש זמן, דרושה אינטימיות, דרושה תשומת לב זוגית. נסו לעשות ניסיון ולהגדיר עם בן הזוג “זמן סקסי” שלכם יחד, שלא בהכרח מוביל לסקס. זמן שבו תגעו אחד בשניה, תתנשקו, תשכבו עירומים, תתלטפו ורק אם תרגישו שהגירוי הגופני הזה הופך לתשוקה של ממש לעשות סקס – עשו זאת. זכרו שאין לכן שום חובה לסיים את הסקס גם אם התחיל, אתן לא מחויבות לעשות סקס עד שבן הזוג יגמור, זה לא מעיד עליכן שום דבר אם לקחתן חלק בסיטואציה מינית, אבל זה לא הסתדר והחלטתן שאתן לא רוצות סקס באותו רגע. אתן לא טיזריות, אתן לא נשים רעות, אתן לא גרועות במיטה, אלא פשוט לא רציתן סקס באותו רגע. בניגוד לתשלום חשבונות או כל הדברים הלא כיפיים שאני צריכה לעשות כמבוגרת גם אם אין לי רצון בכך – סקס זו לא אחת המטלות הללו, כי אם זה לא כיף לי, זה לא יקרה.

לכן יהיה טוב אם תגדירו באופן חד משמעי: אנחנו מפנים זמן אינטימי לעצמנו, יכול להיות שזה יוביל לסקס ויכול להיות שלא. ברגע שמנטרלים את אלמנט הלחץ הזה  מנוטרל גם החשש הכבד לעשות סקס – חשש שלא מעט נשים מרגישות גם כשהן אוהבות את בן הזוג שלהן, מה שגורם להן לתהות מה הבעיה שלהן. 

הציפייה שסקס יקרה מעצמו באופן טבעי בתדירות גבוהה או בכלל, כשאנחנו עסוקים במירוץ החיים, כשיש לנו ילדים, כשיש לחץ בעבודה ועוד אינספור גורמים שמשפיעים על המתח ובריאות הנפש שלנו, היא פשוט לא סבירה. נסו להקביל את זה לאורח חיים בריא: אם החלטתן שאתן מעוניינות לקיים חיים בריאים יותר, האם זה קורה בלחיצת כפתור? לא! אתן צריכות לדבוק בתפריטים בריאים יותר, אתן צריכות לעסוק בפעילות גופנית. אתן צריכות לתעדף את ההחלטה שלכן לחיות חיים בריאים יותר באופן אקטיבי ואין שום סיבה שזה יהיה שונה בכל הנוגע למיניות בריאה. סקס טוב לא קורה מעצמו.

קשר סקסי גם כשהוא לא כולל סקס

אחד הדברים שזוגות חוששים ממנו ובצדק, זה מה יעלה בגורל הקשר שלהם כשתדירות הסקס קטנה משמעותית? האם הם הופכים פשוט לזוג חברים או שותפים שגרים יחד? זה חשש מאוד הגיוני ואני מנסה לתווך אותו בזוגיות שלי על ידי שמירה על קשר סקסי, עם או בלי קשר לסקס שאנחנו מקיימים. אסביר: אני משתדלת לגעת בו, אני משתדלת ללטף אותו, להראות לו את הגוף שלי עירום ומבקשת באופן גלוי שייגע בי גם אם הוא לא רוצה סקס באותו רגע. כך, המעבר בין השגרה הרגילה שלנו לבין סיטואציות שבהן אנחנו רוצים לעשות סקס או לבחון את האופציה לעשות סקס – טבעית יותר.

כך אנחנו שומרים על מגע וקשר כחלק מרוטינה זוגית ולא מרגישים שהאקט של הסקס עצמו זו הדרך היחידה שלנו לקבל מענה לחום ולמגע שאנחנו רוצים, אנחנו לא מגיעים למיטה ממקום של חסך אלא רצון. עבורנו זה דרש לא מעט עבודה כי אנחנו לא זוג שהרבה לעשות את זה באופן טבעי וזה עוד אחד מהדברים שהיינו צריכים לעבוד עליהם. זו דרך לבסס את הזוגיות מתוך הידיעה שהקשר שלנו לא נשאר סטטי כפי שהוא לאורך השנים ויהיו תקופות של סטרס או שינויים שחלו או יקרו, שבהם נשנה פאזה ובאמת נרגיש קצת יותר כמו שותפים או חברים לפרק זמן מסוים כי אלה החיים וזה בסדר. עצם העובדה שאנחנו מקפידים לשמור על קשר שכולל מחוות של מגע וחום גם בשגרה, תאפשר לנו לסיים את התקופות האלה מבלי לחוש נתק מההווי שלנו כזוג.

בשורה התחתונה, יש הרבה היבטים בחיי המין שלנו שדורשים לחיצה על כפתור האתחול כי הם מבוססים יותר על איך הדברים צריכים להיות, להיראות ולהרגיש – מאשר איך הם בפועל. העובדה שיש זוגות עם פערים בתשוקה המינית שלהם יוצרת לא מעט תחושות רגשות אשם (מה לא בסדר בי?) וגם עילבון (למה תמיד אני זו שיוזמת?), כשבפועל יש דרכים לגשר על הפערים הללו באמצעות תקשורת וביטול התסריט הקבוע הזה, לגבי כמה ואיך סקס צריך להתקיים – מתוך ההבנה שהתסריט הזה רק מזיק לנו וליכולת שלנו ליהנות ממיניות בריאה.