אני לא טיפוס של מהפכים אז אני לא יודעת להסביר למה חדר אחד בבית עבר אצלי שני מייקאוברים בתקופה של חצי שנה. בעצם, יכול להיות שאני יודעת: בפעם הראשונה, הרגשתי שעמדת העבודה שלי מצועצעת מדי ויש בה כמות דיטיילים שעושה לי כאב ראש. זה נוטה להיות די קריטי היות וזו הפינה שממנה אני מרוויחה את הכסף שלי, מוטב שתהיה כזו שמעודדת יצירה ופרודוקטיביות, נכון?

אלא שאחרי שעיצבתי מחדש את פינת העבודה לשביעות דעתי, לא יכולתי להתעלם מהארון השחור והגדול שתקוע לי בחדר, הארון שבמשך שנים כיניתי אותו “הארון של נרניה”. אסביר: במשך די הרבה שנים עסקתי בצילום פרילנס ללקוחות, אז אגרתי המון אקססוריז לצילומים כך שייאפשרו לי ליצור סטים מגוונים וייחודיים עם טביעת העין שלי. עם הזמן, הבחנתי שאני לא ממש משתמשת באקססוריז לצילום שקניתי לפני כמה שנים והם פשוט מונחים שם, ללא שימוש (מה גם שאני כבר לא מצלמת עבור לקוחות אלא רק עבור עצמי). בשלב הזה עשיתי גראז’ סייל וירטואלי ענק באינסטגרם לחברות קרובות בלבד ופירקתי ציוד לצילומים שאספתי במשך ארבע שנים. 

זה הרגיש נהדר אבל זה גם גרם לארון הענק עוד יותר להעיק בנוכחותו. הוא עדיין תפס חלל משמעותי בחדר לא גדול ועכשיו גם לא הייתה בו תועלת כפי שהייתה בעבר. אז החלטתי שהגיע הזמן להעביר אותו הלאה ויחד עם ההחלטה לקנות ספה חדשה מ”פשוט ריהוט“, החלטתי, באוהל המשונה שלהם שבו מזמינים רהיטים, להוסיף גם שידה לעסקה כך שגם תוכל לשמש אותי ביום מן הימים כשידת החתלה. הרפרנס לשידה הייתה רהיט דומה מ- West Elm שאני מאוד אוהבת אבל לא שולחים רהיטים בסדר הגודל הזה לארץ ולכן החלטתי להשתמש בזה כהשראה לשידה משלי.

השידה עשויה מעץ מלא עם מנגנון טריקה שקטה, תוכננה לפי מידות שיוכלו להתאים כשידת החתלה להמשך וכעת כשידת אחסון לציוד צילום שנותר לי (הארון אחסן לא רק אקססוריז אלא גם ציוד של ממש). את הידיות החלפתי בידיות מאטסי שהשלימו את מראה ה- Mid Century Modern האהוב עליי בריהוט ואני הכי מרוצה מהתוצאה שיש. 

החלטתי להמשיך עם פלטת הגוונים בצבע כחול- מנטה- חמרה (וואו, זה מאוד ספציפי עכשיו כשאני חוזרת על זה) ולהוסיף נושא של קרקס. אני יודעת שזה נושא די מוזר לחדר עבודה של אישה בת 32 אבל החלטתי שזה מה שאני רוצה ואף אחד לא יעצור אותי. זה מסביר את קופסת האחסון הענקית שיש לי על שולחן העבודה של OYOY ואת השילוב הקסום בין השטיח לבין הכרית התואמת של מעצבת פולניה שכבר הזמנתי ממנה בעבר כרית לחדר השינה. הפעם קיבלתי ממנה מוצרים לטובת הפוסט והפעם גם ביקשתי קוד קופון כי אם כבר אז כבר, לכן קול גירלז מקבלות 15% הנחה על כל החנות שלה באטסי בהקשת הקוד LUBA15. אגב, היות וכבר הזמנתי ממנה גם כלקוחה וגם כחלק משת”פ, אני יכולה להעיד שהמוצרים נשלחים ממש מהר בפדקס ארוזים בתוך אריזת וואקום וזה ממש נוח ושימושי. את המוצרים המהממים של Moi Milli תוכלו לראות כאן. 

זו חנות עיצוב חדרי ילדים בעיקרון אבל יש שם דברים כל כך חמודים שכמובן חמדתי גם לעצמי. כל הפריטים עשויים מכותנה או קטיפה ובהתאם לייעוד המקורי שלהם, הם גם הכי רכים ונעימים שיש.

דבר נוסף שאני אוהבת עכשיו בחלל הזה, שפזורות בו יצירות ועבודות של כל מיני מעצבות מקומיות שאני אוהבת: מגשי הטראצו הם של Rafa Terrazzo Objects, הכלי לעציץ הוא של החנות המופלאה Prat Living (התקבל לסקירה). את מדף הפחם של Collectie (גם הוא התקבל לסקירה) כבר ראיתן בפוסט הקודם וכך גם היצירה היפה של מירב לרך מגלריית 1 מתוך 135 (התקבלה גם היא לסקירה). חוץ מזה הוספתי לחדר גם עבודה של תמי בר ישי, גם היא מגלריית 1 מתוך 135 שהפעם קניתי וגם מסגרתי מחדש גם שתתאים לשידה ויצירה נוספת של בוריאנה מיכאלובסקה, אמנית שזו הפעם השנייה שאני מזמינה ממנה יצירות ואוהבת את כל מה שהיא עושה.

צלוחית התכשיטים שהיא בעצם מודל של הבריכה של דיוויד הוקני היא יצירה של נועם ברנד, איור מקורי של אור לפיד (האגרטל עם הפרח) ויש גם כמובן פריטים של HAY שפזורים בחדר, כמו האגרטל הענק שהזמנתי מכאן והנר המופלא שקניתי בטולמנס. אתן בוודאי שמות לב שגם ארגזי האחסון של HAY קיבלו נתח מכובד מאוד בחדר ואני משתמשת בהם ללא בושה כפריט עיצובי לכל דבר, בעיניי זה שיק. הארגז הגדול ביותר משמש לאחסון כמות ספרים שיצאה משליטה אבל זו האמת שלי ואני לא מתביישת בכך.

אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבלת לגבי עיצוב היא באשר לארגזים האלה אז כנראה שאתן אוהבות אותם כמוני. הם לא זמינים כבר לקנייה באתר של טולמנס, אם כי ראיתי אותם פיזית בפעם האחרונה שביקרתי בחנות. דרך נוספת להשיג אותם היא דרך האתר המושלם הזה. לאחרונה גם ראיתי שהם צצו בעדיקה ואפילו בכל מיני סופרים, אבל הם לא באמת זהים במראה, אלא רק בקונספט ואני עדיין מעדיפה את פלטת הגוונים המקורית של HAY. מצד שני, אם זה סוגר לכן את הפינה אז לכו על זה, אני בעד להציג את כל האפשרויות ושתחליטו מה מתאים לכן.

עוד דבר שאני חייבת לדבר עליו, זו עבודת המקרמה המדהימה של שירשה מקרמה שהפכה למוקד של ממש בחדר. אודה ואתוודה: אני לא טיפוס של מקרמה בכלל, כלומר לא הייתי מעלה בדעתי לקנות משהו כזה מכספי. אבל יש לי מזל שיש לי חברות וקולגות מהממות ויש לי מזל ששיר שלו היא בחורה מוכשרת וטובת לב שהחליטה לשלוח לי עבודת מקרמה עצומה בגודלה בעבודת יד, סתם ככה, בלי ציפייה לשת”פ או שאפרסם אותה או שאפרגן לה. היצירה שלה הייתה כל כך יפה שהייתי חייבת לתלות אותה ומאז אני מאוהבת. מרגישה שזה מוסיף הרבה עניין וטקסטורה לפינה שהיא נהדרת גם ככה. את היצירות שלה תוכלו למצוא כאן.

מה חשבתן על החדר? והאם אתן מהמרות שזה המייקאובר האחרון או לא? תקווה שכן כי אני מותשת.

לסיור חדר העבודה הקודם הקליקו כאן (אגב, לא תמצאו בו זכר לארון של נרניה כי פשוט התעלמתי מקיומו באלגנטיות).