לכבוד השנה החדשה, זה בדיוק הזמן שננקה את התוכן שאנחנו צורכות כדי להיחשף למסרים שמועילים לנו. אחד ההיבטים שהכי משפיעים על הבריאות המנטאלית שלנו אלה המסרים שמתקשרים אלינו במדיה, החל מהמדיה המסורתית ועד למדיות שכולנו מנהלות באופן עצמאי כמו הרשתות החברתיות, עליהן נשים דגש בפוסט. אנחנו שמות כל כך הרבה דגש על הבית הפיזי שבו אנחנו בוחרות לגור: בוחרות אזור מגורים איכותי, נגיש לבתי ספר, לתחבורה ציבורית. בוחרות בית שקולע לקריטריונים החשובים לנו ועליהם אנחנו לא מעוניינות להתפשר, אבל מה קורה עם הבית הוירטואלי שלנו? שם מתרחשת לרוב הזנחה ואנחנו מאפשרות למסרים בעייתיים לחלחל ליסודות שלנו.

איך מסננים תוכן?

אני מתייחסת לעולם הרשתות החברתיות כאל בופה, אנלוגיה שלא בחרתי במקרה כי אני אוהבת בופה עד מאוד. אמנם בגלל הקורונה כבר לא יוצא לי לאכול בבופה כמו בעבר, אבל דווקא בגלל הקורונה הבופה הוירטואלי שאליו אני נחשפת מתחדד יותר מתמיד. איך אני יודעת איזה תוכן ראוי לסנן ואיזה להשאיר? אני שואלת את עצמי באופן מודע מה החשיפה של התוכן הזה גרמה לי להרגיש? האם היא גרמה לי להרגיש טוב או לא?

לא תמיד התשובה תהיה מובהקת, לעתים דווקא תכנים שיעודדו חשיבה חיובית יהיו דווקא אלו שיגרמו לנו להרגיש רע ויגרמו לנו לנזק ממשי. איך זה בעצם קורה? הכרתי לכן את התופעה בפוסט על חיוביות רעילה, אז בואו נדבר על רגשות שליליים ומדוע הם לא מקבלים ביטוי ברשתות החברתיות:

+ אחד הספרים האהובים עליי לאחרונה Come As You Are של ד”ר אמילי נגוסקי, השווה רגשות למנהרות. כדי לעבד את הרגש, גם אם הוא טראומטי, צריך לעבור בתוך המנהרה שלו. זה אומר שאנחנו נחווה תחושות שליליות, זה אומר שאנחנו נרגיש אותן במלואן, לא תמיד זה יהיה נעים – אך אין מה לפחד מזה, כי בסיום התהליך נוכל לשחרר את הרגש הזה ולהמשיך הלאה.

+ יש מקום לרגשות שליליים גם במצבים שבהם אין לנו שליטה, כמו למשל הקורונה. זו גם הסיבה שבגללה החיוביות הרעילה הייתה בולטת עוד יותר בתקופת הסגר. משפטים כמו “להפיק את המיטב מהסיטואציה”, “להכין לימונדה מהלימונים”, “להביט בחצי הכוס המלאה” – אלה כולם משפטים שמטרתם לומר שאנחנו לא מרגישות בנוח עם ביטוי מלוא הרגשות שלנו ולכן את הרגשות השליליים מוטב לנקות מהפריים. תזכורת: כשאנחנו מדחיקות רגשות ולא משלימות מעגל שלם של התמודדות איתן, אנחנו לא יכולות להמשיך הלאה ולכן ההתעקשות לראות את הטוב בכל מצב תוך הדחקת הרע – היא בהכרח רעילה.

+ רגשות שליליים הם חלק נורמלי מהחיים בדיוק כשם שסיטואציות שליליות הן סיטואציות נורמליות שכולנו חוות, כולנו נוכחנו לגלות את זה השנה. במקום לדחוק אותן הצידה לטובת חיוביות, יש לשוחח עליהן, להעניק להן שם, להתייחס אליהן ולהעניק להן הכרה. אין שום דבר מסוכן או רעיל בלחוש תחושות שליליות, הן חלק טבעי מהחיים. גם אם הן לא משפיעות על התוצאה, גם אם הן לא משנות את נסיבות החיים – הן לגיטימיות, יש להן מקום ויש ערך להכיר בהן ולעבד אותן. 

+ תחושות שליליות הן לא בחירה ולכן תוכן שמעודד אותי לבחור מה להרגיש הוא תוכן שאינני מעוניינת לצרוך. נסו להקביל רגשות שליליות לתחושת צמאון או עייפות. אם תכריזו שאתן צמאות, האם מישהו יבוא ויאמר שאתן בוחרות להיות צמאות? לא, סביר להניח שיעניקו לכן מיד מים אז למה כשמדובר בתחושות שליליים אומרים לנו לבחור לא להיות שליליות?

+ תחושות שליליות הן לא כישלון ולכן תוכן שגורם לי להרגיש שמדובר בסימן לתבוסה, הוא תוכן שאינני מעוניינת לצרוך.

+ תוכן שעוסק בדיבור שמן או בביקורת עצמית הוא תוכן שיכול להשליך גם עליי, אפילו שהוא נוצר על ידי יוצרת התוכן ומכוון אליה. אם בחורה רזה ממני יורדת על הגוף והמשקל שלה, מה זה אומר לגבי? כשיוצרי תוכן עוסקים בביקורת עצמית, זה אוטומטית מכניס גם אותנו לספירלה של ביקורת, כי זה משקף לנו שכך אנשים אמורים לנהוג עם עצמם. נחשו מה? זה ממש לא נכון.

+ אני בוחרת שלא להיחשף לתכנים שעוסקים בדיאטות, באופן גורף. דיאטה היא מבחינתי מנגנון ביקורת עצמית באופן מובהק, שנועד להציב בפנינו מגבלות ולמשטר אותנו. עצם העובדה שדיאטה מטרתה “לשפר” את הגוף, כבר אומר שיש מדרג שקובע מהו גוף טוב ומה לא – ואני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה. להבדיל אלף הבדלות, אין לי שום בעיה לעקוב אחרי נשות מקצוע בתחום התזונה והפיטנס, לעקוב אחרי אנשים שדוגלים בחיזוק הגוף מתוך נקודת מבט של בודי פוזיטיב.

מסרים גלויים ונסתרים

יש תכנים שברור מאוד שהם גורמים לנו להרגיש רע: הם מכניסים אותנו להשוואות בלתי פוסקות, הם גורמים לנו לקנא, הם גורמים לנו להרגיש שהחיים שלנו חסרי ערך ולא הצלחנו מספיק. הם גורמים לנו להרגיש שאנחנו אמורות להספיק, לקנות ולעשות הרבה יותר. את התכנים האלה יחסית קל לזהות מכיוון שאוטומטית אנחנו מרגישות לא טוב כשאנחנו נחשפות אליהם.

לעומת זאת, יש תכנים שמביאים לתוצאה ההופכה: גורמים לנו להרגיש אופטימיות יותר, שמחות יותר, גורמים לנו לשנות הלך רוח ובכל זאת הם בעייתיים. מדוע? כי הם גורמים לנו לחוש טוב יותר על חשבון כך שנדחיק את הרגשות השליליים שלנו ותהיו בטוחות שהם יופיעו בהמשך לא פתורים, שזה גרוע עוד יותר. תכנים שמבקשים להציג את המציאות מתוך נקודת מבט חיובית בכל מחיר, מונעים מאיתנו לצמוח ולהתמודד עם התחושות שלנו במלואן. התחושה המיידית יכולה להיות נפלאה, כי אנחנו מקבלות חיזוקים חיוביים מלעקוב אחר א.נשים שבוחרים בטוב, אבל באיזה מחיר? 

ייאמר שתוכן אופטימי הוא תוכן נפלא, תוכן חיובי הוא תוכן נפלא. אלה תכנים שלא חייבים לבוא על חשבון הכרה במציאות והתמודדות עם ההיבטים הפחות טובים בחיים – אבל זה בפועל מה שקורה לא פעם. באינסטגרם וברשתות החברתיות בכלל, יש נטייה לקחת קונספטים ולפשט או אפילו לרדד אותם במקום להתייחס אליהם על שלל הרבדים השונים שלהם. הפוסט הזה נועד להעניק לכן כלים להבחין בין תוכן אופטימי שבעיניי תמיד יש לו מקום, לבין תוכן חיובי ורעיל שמדחיק הצידה תחושות שיש להן לגיטימציה.

למה זה קורה?

זוכרות שדיברנו על מנהרת הרגשות? אז הרבה א.נשים חוששים מהמנהרה הזו וחושבים שלעבור אותה זה דבר איום ונורא, יש העדפה גורפת לרגשות שקל ונוח יותר לעבד. כמו כן, להרבה א.נשים יש נטייה לבקר עצמם וקודם כל לראות את מה שרע בהם, גם פיזית וגם פנימית. היות וכולנו אנושיים, גם ליוצרות ויוצרי תוכן יש נטייה לשקף את הבעיות הללו כלפי הקהל: ביקורתיות עצמית שאינה לצורך ופחד מרגש שלילי. זה לא נעשה באופן מודע, זה לא נעשה מרוע לב, אבל זה קורה ולמעשה, אני רואה את זה קורה כל הזמן.

בימינו כשלכל אחד ואחת יש גישה לסושיאל מדיה ויש את הפוטנציאל לדבר לקהל גדול, כשהמדיה עצמה מפחדת מרגשות שליליים ומעודדת אותנו למשטר את עצמנו ולבקר את עצמנו – הגיוני שבכל רחבי הסושיאל מדיה יהיו פזורים נציגים ונציגות של התופעה שמפיצים את הבשורה שלא בידיעתם ועוזרים להנציח את זה אפילו יותר. זה התפקיד שלנו להיות מודעות מתי התוכן הזה עושה לנו רע. באותה מידה ראוי גם לציין, שכל הנאמר תקף גם לגביי. אני תמיד מנסה להיות במודעות לגבי התוכן שאני מפיצה ובכל זאת, אני אדם שגדל על ברכי כל המסרים שהפיצו לנו מאז ומתמיד, כך שאם התוכן שלי עושה לכן רע – מוטלת עליהן אותה אחריות לסנן אותו החוצה. אני מעודדת חשיבה ביקורתית תמיד.

אחרי הכל, אם אופרה וינפרי, אחת הנשים העשירות בעולם, אישה בת 66, השקיעה רק לפני חמש שנים במניות של שומרי משקל וככל הנראה עדיין לא מרגישה שלמה עם הגוף שלה (אחרי שנים של דיאטות כושלות) – למה שנשים צעירות בנות 20,30 ו-40, שנחשפו למסרים האלה מגיל צעיר, ירגישו ויתנהגו שונה ממנה? דרושה מודעות מאוד גדולה כדי לשנות את דפוסי ההתנהגות האלה ולכן אפשר לפגוש אותם כל הזמן ובכל מקום.

מה הטיפים שלכן לסנן החוצה תכנים עם מסרים בעייתיים?