אחזור ואומר שוב, אני לא הכי חזקה בקריאה בקיץ. קצב הקריאה שלי הוא בסדר אבל ממש לא משתווה לקצב הקריאה שלי בעונות האחרות. למרבה המזל אני קוראת בשביל הכיף ולא כדי לעמוד בקצב מסוים, לכן את ספר הבונוס של הבוק קלאב החודש – לא קראתי. ראשית, לא הספקתי, שנית, לא רציתי, הנה לכן טיעון שאיתו קשה להתכווכח. החלטתי ש”העדויות” של מרגרט אטווד ייחכה לי לחודש אחר, כי גם ככה קראתי מספיק ספרות פמיניסטית החודש והחלטתי שהספיק לי.

נתחיל עם שירת סרטני הנהר של דליה אוונס (תרגום: יעל ינאי), הספר הנבחר לבוק קלאב וזה שראיתי מככב אצל כל חובבת ספרים שמכבדת את עצמה בחו”ל, אז זה היה בלתי נמנע שאקרא אותו בעצמי. לא ידעתי שום דבר על הספר הזה והוא תפס אותי בהפתעה, אני בהחלט מבינה למה הוא מקבל דירוג גבוה כל כך בצורה גורפת: דליה אוונס כותבת בצורה יפיפיה, מותחת, מרגשת. הבדידות שעולה מבין המילים והשורות חודרת הישר לבטן והאופן שבו אוונס חיברה כמה קווי עלילה, מכמה תקופות זמן הייתה עשויה היטב, עד לחלק המפתיע בסוף (בלי ספויילרים). 

הספר מגולל את דמותה של קיה קלארק, ילדת הביצות, חסרת השכלה עם סיפור חיים לא פשוט שחיה ולומדת את רזי הביצה שבה היא חיה קודם כל מתוך אילוצי הישרדות ובהמשך מתוך אהבת אמת לאקו סיסטם שבו היא גדלה. יש כאן הכל מהכל: פרוזה היסטורית שפוגשת עלילת מתח עם רצח מיסתורי, משפט מותח וטוויסט בעלילה שהשאיר אותי חסרת מילים. 

חיבתכן לספר כנראה תקום ותיפול על חיבתכן לקיה, שכן כל הספר מסופר מנקודת המבט שלה. התחברתי מאוד לקיה ולהתמודדויות שלה, אבל גם התאהבתי בשפה הציורית של אוונס ובאופן שבו בנתה עולם שלם סביב ביצה. אישית, יש שני ז’אנרים ספרותיים שאני הכי אוהבת: קורות חיים משפחתיים ודרמות היסטוריות, הספר הזה מכיל גם מזה וגם מזה ולכן הוא אחד האהובים שקראתי השנה. הספר מקבל ממני חמישה מתוך חמישה כוכבים! ניתן להזמין אותו כאן.

הספר הבא שקראתי הוא חיים קטנים של האניה ינגיהארה (תרגום: אמיר צוקרמן), אחד הספרים הבודדים שהענקתי להם ציון מסוים (חמישה כוכבים) ואחרי כמה זמן חזרתי ותיקנתי את הציון לארבעה. הספר מגולל את קורותיהם של ארבעה חברים החל מהזמן שבו סיימו את הקולג’ ועד עשרות שנים קדימה. על פניו נשמעת כמו עלילה גנרית למדי, על פניו גם נראה שהעלילה מתחלקת בצורה שווה בשווה בין כל הדמויות. כמה עמודים פנימה לתוך היצירה המפלצתית הזו, מבינים שכל הדמויות הן למעשה רקע לסיפור של ג’וד ווילם ובאופן ספציפי לקורותיו המסתוריים של ג’וד.

אומר שוב שבניית הדמויות הייתה מרתקת, הסיפור היה כתוב בצורה מופלאה והספר מוטט אותי רגשית. מצאתי את עצמי בוכה ומייבבת מולו, ברמה שגרמה לי להרגיש חיבור רגשי מאוד חזק לדמויות ועלילה. זה כמובן מה שגרם לי גם להעניק לספר חמישה כוכבים אבל במרחק הזמן, שאלתי את עצמי: מה נתן לי לקרוא ספר טריגרי וכל כך קשה נפשית? מה יש ללמוד מזה חוץ מהתובנה שהחיים איומים ונוראיים, אין בהם שום נחת וקתרזיס? האם זה היה הכרחי? והאמת היא שאני לא יודעת. כיצירה הספר מעולה, אבל זו גם יצירה מאמללת ומצלקת. ניתן להזמין כאן.

ספר שהיו לי ציפיות גדולות לגביו הוא Period Power של מייסי היל. עסקתי במחזור ובווסת לא מעט במגזין, לכן ציפיתי לקרוא ספר מעמיק כדי להמשיך לחקור את הידע שלי בנושא. האמת? אכזבה גדולה. הספר קיבל ממני שני כוכבים בלבד, וחבל מאוד כי הנושא באמת מרתק. הכתיבה של מייסי היא אינפנטילית ולוקה בחסר, מה גם שיש לה אג’נדות מאוד ברורות לגבי תזונה שמתבטאות פה והיו לחלוטין מיותרות בעיניי.

החלק האינפורמטיבי בספר היה מועיל אבל באותה מידה יכולתי וגם קיבלתי את המידע הזה מחיפוש עצמאי ברשת. לא משנה לי אם אני צריכה לדלות את המידע הזה מספר פיזי או מרחבי האינטרנט, כך שבמובן הזה Period Power כשל לספק ערך מוסף. מייסי היא לצערי הרב לא כותבת טובה ולמרות שזה לא פרוזה עם עלילה ציורית כמו חיים קטנים או שירת סרטני הנהר, היכולות המוגבלות שלה היו מורגשות בהחלט. את הספר ניתן להזמין כאן.

The Second Sex של סימון דה בובואר: סימון דה בובואר היא אחת הסופרות והדמויות החשובות של הפמיניזם בגל השני, עם סיפור חיים מעורר השראה שנבע מהיכולת שלה לחיות חיים חופשיים בתקופה שבה זה היה רחוק מלהיות מקובל. העובדה שלא הכרתי אף אחת מהיצירות שלה הרגישה לי כמו חור בהשכלה ולכן החלטתי להשלים את החסר עם אחד המניפסטים הכי מוכרים שלה. The Second Sex במהדורה שקראתי אותה, הוא למעשה סוג של אמ:לק לספר המקורי, שאורכו כ-700 עמודים ואני מודה שבשלב הזה אין לי שום כוחות לקרוא. המהדורה המקוצרת כוללת מבוא עם הערות של עורכי הספר ואת פרק הפתיח והסיום של הספר המקורי. 

היה מעניין לראות איך הגישה של דה בובואר שהייתה פורצת דרך במונחים של שנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – נותרה רלוונטיית עד עצם היום הזה. היא דיברה על המוסר הכפול שיש כלפי נשים ובמובנים רבים הטקסטים שלה לחלוטין עומדים במבחן הזמן. האם אני מרגישה שהייתי מרוויחה הרבה יותר אילו הייתי קוראת את הספר המקורי? תלוי לאיזו מטרה, כדי להכיר את מפעלה ואת רעיונותיה, אני מרגישה שהגרסה המקוצרת עשתה את העבודה. את הספר ניתן להזמין כאן.

הבקר בא תמיד, של שיבטה טויו (בתרגום מיפנית: איתן בולוקן) הוא ספר שירה מקסים, מקסים אני אומרת לכן. אני לא יודעת כמה חובבות שירה יש בקהל, אבל אני משוכנעת שכל אחת יכולה להתחבר לשירים של טויו מנקודת מבטה, שזה מרתק לאור העובדה שהיא פרסמה את ספרה הראשון בגיל 98 (!). הבקר בא תמיד הוא יצירה מופלאה וזה מעורר חמלה לקרוא שירה יפה כל כך של אישה הנמצאת בסוף חייה, נזכרת בקורות העבר שלה ועדיין שמחה על החסדים הקטנים של ההווה. ניתן להזמין כאן.

הספר האחרון ברשימה הוא Come As You Are של ד”ר אמילי נגוסקי, מחנכת למיניות וסופרת מבריקה. גילוי נאות: לא סיימתי אותו עדיין עד הסוף, אבל הזכרתי אותו כבר כל כך הרבה פעמים ואני כבר לקראת סיום, לכן החלטתי לסקור אותו כאן בכל זאת. הספר הזה הוא בגדר חובה כדי להכיר את התהליכים הקורים בגוף ובנפש בכל הנוגע למיניות. נגוסקי גם מטפלת בצורה מרתקת במעגל התגובות שלנו לסטרס ובהשראת הספר וההמלצות שלכן, הזמנתי גם ספר שלם שלה שמוקדש לנושא: Burnout. בחזרה ל- Come As You Are: הספר מסביר איך עובדת תשוקה אירוטית, מדוע קורה שלעתים לא מתחשק לנו סקס, איך קורה שתנוחות או דברים מסוימים שעבדו עבורנו מינית פתאום לא עובדים או להיפך. ספר פוקח עיניים בכל כך הרבה רמות והייתי שמחה שכל אישה (וגם כל גבר) ייקראו אותו. חובה, חובה ושוב חובה, ניתן להזמין כאן.

את הספר שיחות עם חברים של סאלי רוני סקרתי עוד בשפת המקור וכעת הוא יצא בתרגום חדש של קטיה בנוביץ’. הספר היה טוב לדעתי אם כי לא מאסט, אבל אני יודעת שיש הרבה מעריצות של סאלי רוני בקהל שבוודאי יישמחו לדעת על יציאת התרגום החדש, אז הנה! תהנו. ניתן להזמין כאן.

    היות ובא לי חומר קריאה קליל יותר, בחרתי שני ספרים שאני ממש מרוצה מהם. שניהם של סופרות, האחת ישראלית והשנייה אמריקאית. יש לי תחושה שאתן עומדות ממש להתחבר לבחירות שלי החודש. מוזמנות להירשם למועדון בחינם כדי לקבל ניוזלטר עם הרשימה והמלצות קריאה בלעדיות ללא שום ספאם. את הדיונים על הספרים אנחנו מנהלות גם בקבוצת הקול גירל בוק קלאב, ממש כאן.