את עולם הפורנו גיליתי, כמו הרבה א.נשים – בגיל צעיר למדי. תמיד הרגיש לי שמשהו לא לגמרי תקין בצפייה במה שמתחולל על המסך והיום בדיעבד כאישה בוגרת, אני שמחה על כך שאני לא מרגישה שהפורנו מחלחל לחיי המין ולדימוי הגוף שלי, אך זה בהחלט לא טריוויאלי ונדרשה עבודת מודעות ותיקון כדי לוודא שזה לא יקרה. במשך שנים לא ידעתי להניח את האצבע על מה שמפריע לי בפורנו ובוודאי שלא ידעתי שקיימות לכך אלטרנטיבות.

היום, כשאני כותבת על פמיניזם לא מעט זמן ומכירה נשות מקצוע מדהימות כמו סיון לוטן – שגם אתן אהבתן בעקבות ההיכרות שלנו בפוסט על צעצועי מין, היה לי ברור שאני חייבת להקדיש פוסט מקצועי לפורנו, כדי להבין מדוע התחושה הזו שמשהו לא בסדר היא למעשה לא רק תחושה אלא בעיה מבוססת, מהם הזרמים השונים בפמיניזם לגבי פורנו וחשוב מכך – איך אפשר ליהנות ממין ולגרות את הדימיון, מבלי לפגוע באספקטים שונים בחיים שלנו ומבלי להרגיש שאנחנו לוקחות חלק בניצול נשים בתעשיית המין? סיון, הבמה שלך.

הגישה שלי למיניות היא sex positive (שבקרוב אסביר מאיפה הגישה הזאת התחילה), אני מאמינה שלכל אדם יש את הזכות להנות ממיניות מיטיבה ויחסי מין מענגים. התפיסה בחברה שלנו מעוותת לגבי מיניות ושאנחנו לרוב ניגשים אליה דרך הפריזמה של סיכון ופגיעה, מה שגורם לרוב האנשים לפתח רגשות שליליים לנושא המיניות- כמו בושה, אשמה, חרדה ועוד. מיניות היא דרך להביע את עצמנו, ליצור קשרים משמעותיים, לענג את עצמנו, להגיע להגשמה עצמית, ופשוט לעשות לנו ולאחרים נעים ולכן צריך לחגוג אותה, לשים אותה במרכז, על הבמה, על השולחן, לא בהסתר ולא במחשכים.

אני מאמינה שצריך להתחיל לדבר על המיניות, על החלקים הנעימים יותר ופחות – כולם. בין חברים, הורים עם ילדיהם, מורים עם תלמידיהם, מדריכים בתנועות נוער עם החניכים שלהם, מטפלים עם המטופלים שלהם, צעירים ומבוגרים, בעלי מוגבלות, נשים, גברים, א-בינארים, טרנסים, הומואים, לסביות, סטודנטים, מקומות עבודה, כולם ובכל מקום. מיניות לא צריכה להיות תחת טאבו ואני דואגת לחיות את האג’נדה הזאת יום יום בחיי בכך שמדברת על מיניות כל הזמן.

במסגרת המחקר שלי בתזה חקרתי זוגות שצופים יחד ומרצון בפורנוגרפיה, זה היה מחקר איכותני שלא בא לבדוק את שיעור התופעה באוכלוסייה או את השלכותיה אלא מטרתו הייתה לשפוך אור על תופעה שאינה מדוברת. המסקנה המרכזית שלי הייתה שהמציאות מורכבת מהרבה אמיתות והצפייה המשותפת יכולה להועיל לזוגות אך גם יכולה להזיק. במסגרת סקירת הספרות בתזה חקרתי את התפתחותה של הפורנוגרפיה לאורך השנים, את אפיון הצריכה של נשים לעומת גברים ואת הוויכוח הפמיניסטי בנוגע אליה. לבסוף, הדיון עסק באופן שבו זוגות סותרים או משחזרים את ההבניות החברתיות הנוגעות במיניות דרך הצפייה המשותפת שלהם בפורנוגרפיה.

אז מה לנו ולפורנו פמינסטי?

לפני כמה שנים העברתי לראשונה סדנא לנוער על מיניות בריאה: דיברתי על ההגדרה ליחסי מין, תקשורת ביחסי מין, תפקידי מגדר ועוד. לקראת סוף הסדנא אחת המשתתפות שאלה משהו בנוגע לפורנו ואז נפל לי האסימון – אין סיכוי לדבר על מיניות בימנו מבלי לדבר המקור מידע המרכזי ביותר שלה. הפורנו נמצא בכל מקום ואנחנו לומדות ממנו, גם אם אנחנו לא צופות בו, על מה היא מיניות, איך היא נראית, איך אנחנו אמורות לחוות אותה, להתנהג, להרגיש ועוד.

אז בעצם כאן במגזין התחילה נורמה חדשה, שמדברת על מיניות ולא מתנצלת, אז אנחנו לא יכולות לעשות את זה מבלי לדבר על פורנו, המשמעות שלו בחיינו, חווית הצפייה בו, האלטרנטיבות שקיימות לפורנו מיינסטרים ועוד.

בגלל האינטרנט, הפורנו הפך להיות נחלת הרוב, וצפייה בפורנו הפכה להיות פרקטיקה נפוצה בקרב בני אדם (יש לי פה הרבה מאמרים לצטט אבל נחסוך כרגע את ההפניות), היא נכנסה לכל הבתים, לכל האוכלוסיות וצפייה בה הפכה להיות פעולה נורמטיבית לכל דבר. זה כמובן משתנה בין מגדרים, גילאים, מגזרים, תרבויות, אך זו הפכה להיות פעילות שבשגרה.

כעת אסתור את עצמי ואגיד שבעצם העניין שלנו בלצפות בייצוגים מיניים מפורשים (קרי פורנו) ממש לא התחילה מעידן האינטרנט, אלא בעצם מאז ומעולם בני אדם סקרנים ומתעניינים במיניות: אפשר לראות את זה מהפסלים ביוון העתיקה, הציורים בכנסיות, הקולנוע, הספרות ועוד ייצוגים תרבותיים. העניין שהשתנה בשנים האחרונות זה בעצם עניין הזמינות שלה, כיום לכל אדם שיש גישה לאינטרנט יש גישה לפורנו, כלומר אדם לא צריך לצאת מהבית, אפילו לא מהמיטה כדי לצפות בה. אז אנחנו מבינות מזה שהעניין במיניות לא השתנה, אלא רק הזמינות של הצפייה בתכנים וייצוגים מפורשים שלה.

גם התוכן מאוד השתנה ובגלל שהצפייה היא “אנונימית” או לפחות בהרגשתנו היא כך, יש הרבה יותר למגוון סוגי התכנים והקטגוריות ויש היום פורנו על כל נושא או עניין שנוכל לחשוב עליו.

מה הגישה הפמיניסטית לגבי פורנו בעד ונגד?

במשך שנים יש דיון מתמשך באקדמיה בנוגע למוסריותה של הפורנוגרפיה, השפעותיה על תפיסות נשים, מיניות ומגדר והנזקים הנובעים ממנה. קוראים לוויכוח הזה “מלחמות הסקס הפמיניסטיות” (feminist sex-wars) ואתן מוזמנות לקרוא על זה עוד בספרות כי זה ויכוח מרתק. בקיצור נמרץ, בניגוד למה שכולם חושבים, לפמיניזם יש שתי דעות על פורנוגרפיה אחת המחנה ה”אנטי פורנוגרפי” והשנייה המחנה “אנטי אנטי פורנוגרפי” או בשמו “פרו סקס” או “סקס פוזיטיב” (מוכר לכן מלמעלה?).

המחנה האנטי פורנוגרפי צמח מתוך מאבקים קודמים נגד אלימות כלפי נשים ובמיוחד נגד אונס. הדיון באונס ובאלימות מינית עורר את השאלה כיצד מיוצר האקלים החברתי שאחראי לאלימות כלפי נשים. התשובות התמקדו במדיה ובעיקר בפורנוגרפיה. אחת ממובילות המאבק האנטי פורנוגרפי היא קתרין מקינון, פרופסור למשפטים, אשר טוענת כי הפורנוגרפיה מגדירה נשים כנחותות וככפופות, כאשר קושרת בין כפיפות נשית לעונג מיני גברי. כלומר, היא טוענת שפורנוגרפיה מציגה נשים באופן מובהק ככלי שרת להנאתו המינית של הגבר ומהווה את ההתגלמות הקיצונית ביותר של תרבות ההחפצה. קצת מורכב? במילים פשוטות- המחנה האנטי פורנוגרפי טוען כי האופן המעוות שאנחנו תופסים מיניות בחברה שלנו טמון בפורנוגרפיה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הייצור שלה. הטענה של מחנה זה היא שפורנוגרפיה היא זנות מצולמת ועצם הייצור שלה פוגע בנשים וגברים ושזו תעשייה נצלנית.

מולן עומדות המחנה ה”אנטי אנטי פורנוגרפי” או “סקס פוזיטיב” שאומרות שהבעיה המרכזית ביותר בפורנוגרפיה היא שנשים מודרות מהתעשייה שלה ובמידה ונשים היו מייצרות אותה אז התעשייה גם הייתה הרבה יותר הומנית וגם התכנים בהתאם. הן טוענות שבאותה המידה שכרגע הפורנוגרפיה מחפיצה נשים, היא יכולה להיות גם אמצעי לשינוי חברתי חיובי בכל הנוגע לתפיסת נשים. נשים נתפסות בשתי דרכים הפוכות- כמי שמגלמות את המין, או כא-מיניותאך הן לעולם אינן יכולות להיות סובייקטים מיניים בדומה לגברים. הכוונה לסובייקט מיני היא שהאישה היא ה”חרמנית” היא החושקת, היא האקטיבית, בניגוד לאופן שבו מוצגות נשים בפורנוגרפיה-  כמשרתות מיניות גברית. סקס פוזיטיב זו תפיסת עולם רחבה שעומדת בעצם אל מול התפיסה הסקס נגטיב שמציג המחנה האנטי פורנוגרפי. משמעותה שאין להגביל ולמשטר את מיניות האדם ואין להגיד מה נחשב ל”סקס טוב” ו”סקס לא טוב” (נגיד ביחס לקהילה הלהט”בית, הבידיאסמית, הטרנסג’נדרית ועוד) והיא בעיקר רואה במיניות כמשהו חיובי בחיים שלנו שלא צריך להיות מקושר לבושה או אשמה.

(מתוך הרצאתה של סיון- 50 גוונים של כחול)

פורנו מנקודת מבט הסקס פוזיטיב

הדיעה שלי בנוגע לפורנו היא סקס פוזיטיב, משמע, מיניות היא משהו שאנחנו רוצות להתעסק בו, לחגוג אותו, להנות ממנו, גם דרך צעצועים, גם דרך ספרים, גם דרך מסיבות, וכן, גם דרך פורנו. לצפות בפורנו פמיניסטי זה פתרון הרבה יותר טוב מלצפות בפורנו מיינסטרים, הקאטצ’ היחיד בזה- שזה עולה כסף וזה אכן מבאס. מצד שני, אנחנו משלמות על כל כך הרבה מוצרים בחיינו כשאנחנו כן רוצות לצרוך תכנים איכותיים, כמו שאנחנו משלמות לנטפליקס, ספוטיפיי, מגזינים כאלה ואחרים ועוד. זו לא בושה לשלם על משהו שמסב לנו עונג, ממש כמו שנשלם על צעצוע מין חדש.

יחד עם זאת חשוב לי להגיד, שחשוב בעיני תמיד לגוון ולא כל פעם שמאוננות לצפות בפורנו. בעצם להרגיל את הגוף שלנו לכל מני אופנים שבהם אנחנו מענגות את כדי שלא נתרגל לצורת אוננות מסוימת. הבעיה בחברה שלנו שנהיינו אובססיביים לגבי הפורנו וככה הוא פוגע בנו. באופן כללי, כבני ובנות אדם אנחנו שואפות כל הזמן למקסימום נוחות וקלות. הפורנו הוא כמו “פסט פוד”: הוא מגיע מהר, זמין בכל רגע, הוא משביע את הצורך הרגעי שלך אבל לא בהכרח מזין אותן בערכים תזונתיים טובים לגוף. תחשבו על ארוחה שעמלתן ובישלתן לעומת מזון מהיר: אתן תשבעו משניהם, אבל זה לא יהיה אותו שובע. זה נהדר מדי פעם לקצר תהליכים ולאכול פסט פוד, אבל זו לא יכולה להיות התזונה העיקרית שלך. חשוב גם מדי פעם לעשות אוננות שמשקיעים בה מחשבה, דמיון, הכרות עם הגוף ועוד. ככה נשמור על תזונה מאוזנת 😊

אני ממליצה להיכנס לאתר שמאגד את כל אתרי הפורנו פמיניסטי, קווירי, אינדי, לראות למה מתחברות ולעשות מנוי, ממש עדיף על לצרוך את התוכן החינמי שקיים ברשת.

אני מצרפת גם טד מוצלח שמסביר על ההבדל בין סקס במציאות לסקס בפורנו ועוד הרצאה בסגנון טד שלי על פורנו פמיניסטי.

בפעם הבאה נוכל לדבר על איך והאם לצפות בפורנו כזוג, פורנו וטכנולוגיה, נזקים והשלכות הפורנו, איך פורנו משפיע על ילדים ונוער ומחליף את החינוך המיני ועוד שאלות שיגיעו אולי מהפוסט הזה 😊

סיון לוטן, בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. במסגרת עבודת התזה בתואר השני סיון חקרה זוגות שצופים יחד בפורנו. כיום מסיימת לימודים בתוכנית ההכשרה לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן ומתחילה בקרוב התמחות. בעלת ניסיון רב בהדרכה וייעוץ בנושא מיניות וזוגיות, ומנחת סדנאות והרצאות מזה 5 שנים. התחילה את דרכה בעמותת “דלת פתוחה” (לקידום מיניות בריאה בישראל) כמתנדבת בסניף ת”א בשנת 2010, בארבע וחצי שנים האחרונות ניהלה את סניף באר שבע וכיום מנהלת את סניפים תל אביב וחולון.