אחד הדברים שמעסיקים אותי לא מעט בחיי האישיים וגם המקצועיים זה נושא הצבת הגבולות. מדובר בנושא שאנחנו משוחחות עליו לא מעט באינסטגרם והחלטתי שהגיע הזמן לספר איך הגעתי למצב שאני מצליחה לשמור על גבולות שאני מגדירה כבריאים לי, עם אנשים שונים בסביבה שלי, גם כאלה שאני מנהלת איתם אינטרקציה אישית, גם כאלה שאני מנהלת איתם אינטרקציה מקצועית וגם אונליין.

הבסיס להצבת גבולות

הבסיס להצבת גבולות זו קודם כל ההכרה בכך שאנחנו אנושיות ולא כל יכולות. זו ההכרה בכך שהמשאבים שלנו מוגבלים, כמו מעין דיאגרמת עוגה שהשלם שלה הוא אנחנו, היכולות והמשאבים שלנו. אם כל אחד ייקח נתח מדיאגרמה הזו הזו לא יישאר לנו כלום לעצמנו ואני מאוד מאמינה בכך שדיאגרמת העוגה צריכה להיות ברובה זמינה לנו. בתרבות שלנו יש נטייה לייחס ניצול לא נכון של משאבים וחוסר הצבת גבולות אצל נשים כנגישות, כחמלה, כטוב לב. זה פשוט לא נכון: אפשר להיות כל אלה ועדיין לשמור על גבולות בריאים מבלי להרגיש שאנחנו נותרות מרוקנות, כי רק הוצאנו החוצה במקום לשמר.

גבולות בריאים מאפשרים לשמור את האני שלי מוחשי וברור, במקום שיהיה נזיל. הגבולות ביני לבין הסביבה שלי מאוד ברורים: ברור לי היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת, היכן מתחילים אנשים אחרים. כשאני בוחרת להתייחס לעצמי בתור אדם שלם, מבלי להרגיש שהנתינה שלי לאחרים נחוצה לי כדי להשלים את הפערים החסרים – אני יכולה לבחור להעניק ממקום בריא יותר.

למה בוחנים גבולות?

יש לציין שרוב האנשים, בין אם אנשים הקרובים לנו או אונליין, לא מודעים לכך שהם בוחנים את הגבולות שלנו. האמת היא, שגם כשאנחנו פוגשות אדם חדש לחלוטין: הקונספט של דף חדש לחלוטין לא קיים. האדם שמולנו מניח עלינו הנחות מסוימות, משלים בדמיונו חלקים שונים באישיות שלנו ומגיע עם סט הציפיות שלו. סט הציפיות שלו יכול להיות נובע מהעבר שלו, מהקשרים שלו עם המשפחה שלו, מהיכולת שלו להציב גבולות בעצמו. לא מן הנמנע שהאדם הזה יינסה להשליך את הציפיות שלו ואת מערכות היחסים האחרות בחייו- עלינו.

זה קורה, זה טבעי וזה בדיוק המקום שלנו להזכיר שאנחנו ישות בפני עצמנו, ולכן הציפיות של האדם מולנו הן טבעיות אבל הן לא מחייבות אותנו. עם כל הכבוד והערכה שלנו לאנשים שאנחנו בוחרות להכניס לחיים שלנו, יש לנו שתי מחויבויות יחידות: האחת היא להתנהג באופן סביר והגיוני (בסטנדרטים כלליים ובמסגרת החוק) והשנייה היא להתנהג לפי אמות המידה המקובלות שלנו. כאדם שפעיל מאוד אונליין, לא מן הנמנע שהרבה מאוד אנשים יוצרים לגביי הנחות ולעתים גם ציפיות, אני מזכירה לעצמי בכל העת שאין לי שום מחויבות להתנהל לפי הציפיות הללו – אחרת לא הייתי יכולה לעסוק בתחום שבו אני עוסקת.

גבולות נועדו לשמור על מערכות יחסים סימטריות: הן נועדו לשמור עליי מפני מערכות יחסים שבהן הצד השני רוצה לתת יותר ממה שיש לי רצון להכיל (זה גם יכול לקרות) או לקחת יותר ממה שיש לי אפשרות או רצון לתת. מרבית האנשים אינם מודעים לכך שהם בוחנים גבולות כי אנחנו כפרסונות לא מגיעות עם הוראות שימוש שמגדירות בדיוק מהם כללי הגזרה שלנו. לכן זה לחלוטין הגיוני ומתבקש שאנחנו נשרטט את כללי הגזרה הללו בעצמנו. 

למה גבולות יכולים ליצור תגובות קשות?

מבחינתי, בכל פעם שאני מציבה באופן אקטיבי גבולות – אני צומחת עוד קצת כבן אדם. יש אנשים שיפתיע אותם להיות עדים לצמיחה הזו, יש אנשים שיהיו מאוכזבים מכך. יש אנשים שממש יתרעמו על כך ואלה הם האנשים שנחוץ להציב להם את הגבולות הברורים ביותר מלכתחילה. אין לי שום בעיה לתחזק מערכת יחסים עם אנשים שאני צריכה להציב להם גבולות, כל עוד אני לא מרגישה שזה מצריך ממני להיות על המשמר כל הזמן. אנשים שבאופן קונסיסיטנטי לא מכבדים את הגבולות שלי הם אנשים שלא יישארו בחיים שלי. מבחינתי חוסר כבוד לגבולות זה סימן למערכת יחסים רעילה שבה האדם, לא משנה אם אנחנו מכירים רק אונליין או גם במציאות – לא מכיר בעובדה שגם אני אדם בפני עצמי ולא הכל נתון לבחירתו לקחת או לקבל. חיבה או אפילו אהבה של הצד השני כלפינו לא אומר שאנחנו מתמזגים לכדי ישות אחת ולא אומר שאין חוקים ואין כללים – הכל פרוץ ואפשר לקחת או לתת מה שרוצים.

לילדים צריך להציב גבולות ולפעמים גם הצבת גבולות למבוגרים מזכירה לי סיטואציות שבתור ילדה רציתי משהו מאוד והציבו לי גבול. ילדים יכולים לכעוס, לצעוק, לבכות – וגם מבוגרים יכולים לעבור תהליכים דומים, שבהם הם אמנם לא מחצינים עד כדי כך את התחושות שלהם אבל הם בהחלט עלולים להיות מופתעים, להתאכזב ואפילו להיפגע אישית מהצבת גבולות. זכותם המלאה לרגשות שלהם אבל בהחלט לא אומר שאני צריכה לסגת מהגבולות שלי כדי למנוע עימותים בדיוק כמו שבחינוך ילדים, ילד כועס ובוכה הוא לא בהכרח ילד שצריך לקבל את מבוקשו המיידי.

איך מציבים גבולות?

כדי להיות מסוגלת להציב גבולות מלכתחילה אני צריכה להיות מאוד מודעת מה חשוב לי, מה אני מרגישה שגוזל ממני משאבים יקרים, מה אני מרגישה שמרוקן אותי. כשיוצאים מהמיינדסט של נתינה אינסופית, פתאום מתחילים לשים לב לגבולות האלה ומשם והלאה אפשר לפתח אותם כמו שריר. הצבת גבולות כרוכה באסרטיביות, בסירוב, בעמידה על שלנו – פעולות שלא פעם סיפרו לנו שאנחנו לא יכולות לעסוק בהן כי הן לא נשיות מספיק, כי זה מצייר אותנו ככלבות וכו’.

אני תמיד מזכירה לעצמי שאני באה ראשונה ועם זאת, יש אדם מולי שיש לו סט ציפיות וערכים משלו. אני רוצה להיות ישירה ועם זאת אני לא רוצה לעשות משהו שיפגע בצד השני בזדון. הוא עדיין עשוי להתאכזב ולהיפגע מעצם הסירוב וחוסר הנכונות לשתף פעולה – וזה משהו שהוא יצטרך להשלים ולהתמודד איתו. אני לא לוקחת אחריות על כל התחושות של האנשים מסביבי וזה גם חלק מתהליך הצבת הגבולות שלי.

כשפונים אליי עם בקשה או ציפייה שלא מתאימה לי: אישית, מקצועית או אונליין, אני אומרת שלא מתאים לי. אני לא אומרת את זה כמשפט לקוני, אלא אודה על הפנייה, אצרף נימוק שאני מרגישה בנוח איתו, אאחל בהצלחה. אני לא אצטדק, לא אתנצל ולא אלך סחור סחור. זה אומר שעמדתי על שלי, כיבדתי את הגבולות שלי ועם זאת הייתי אדיבה. אני מזכירה לעצמי שזה לא התפקיד שלי להיות מרי פופינס וזה לא התפקיד שלי להיות הפייה הטובה, אז גם אם הצד השני כאמור בכל זאת לא מקבל את התשובה שלי או לוקח את זה באופן אישי – זו כנראה עבודה שעליו לעשות עם עצמו.

איך מתמודדים עם ההשלכות?

להציב גבולות זה עדיין אקט שמשליך עלינו יותר כנשים. הצבת גבולות, סירוב נחרץ, עמידה על שלנו – עדיין יכולים לסווג אותנו כקשוחות, כלא נעימות, כפריג’ידריות, ככלבות. אני מעדיפה להתמודד עם אי הנעימות הכרוכה בסירוב שגורם לצד השני להיות לא מרוצה, מאשר עם אי הנעימות הכרוכה בלעשות משהו שאני לא רוצה, להתחייב לעשות משהו שלא מתאים לי ולחלק משאבים שחשוב לי לשמור לטובתי, לטובת הבריאות המנטליות שלי.

האם גבולות יכולים ליצור חוסר שביעות רצון? כן. האם גבולות יכולים ליצור אכזבה? כן. האם גבולות יכולים ליצור עימות או פיצוץ של ממש? גם כן. יש אנשים שעלולים לעשות שלא בידיעתם בכל מיני סוגים של מניפולציות רגשיות סמויות כדי לגרום לנו לחשוב שהגבולות שלנו לא לגיטימיים, כמו לגרום לנו לחשוב שאנחנו מגזימות, או נסחפות או בסך הכל ביקשו מאיתנו משהו קטן. תזכירו לעצמכן באופן פעיל שאם אתן מרגישות בבטן שאתן מסכימות למשהו שאתן לא שלמות איתו – סימן שזה הזמן להציב גבול, אם אתן מרגישות שאתן רוצות זמן לעצמכן ולא לחלק אותו לאחרים – סימן שצריך להציב גבול, אם אתן חוששות שתרגישו מנוצלות אם תשתפו פעולה – סימן שזה הזמן להציב גבול. אין דבר כזה מוגזם או לא נכון, כי אלה הגבולות האישיים שלכן ועל כן רק ההחלטה שלכן האם להציב אותם או לא.

גבולות יוצרים סטנדרטים

ברמה המקצועית, הצבת גבולות יוצרת עבורי סטנדרטים באיכות העבודה שלי. אני מקבלת פניות לשווק ולפרסם באמצעות האתר שלי על בסיס של כמה פעמים בשבוע. אני מסרבת בנימוס אך על הסף למרבית ההצעות הללו. לעולם לא ארצה לפגוע בעשייה של אדם אחר ועם זאת, אני לא לוח פרסום ולמעשה, אני בכלל לא משווקת – זו לא מהות העבודה שלי ולכן כדי שהעבודה שלי כאן תישמר, עליי לעבוד רק עם מותגים שמדברים בשפה שלי ומשתלבים בסיפור שאני מספרת ברשת. 

הסירוב המיידי הזה למוצרים, לשיתופי פעולה, לתשלום – נובע מכך שגם בעסק שלי יש גבולות גזרה מאוד ברורים ואני לא סוטה מהם, גם אם לא נעים. אני מבינה שהגבולות הללו מועילים בסופו של דבר לצד השני, כי גם אם לקוח פוטנציאלי נהנה מההסכמה הראשונית שלי, הרי שכולנו נפסיד אם אשתף פעולה עם מותג שאני לא מתחברת אליו רק כי היה לי לא נעים.

זה בדיוק העניין שאני מנסה להעביר: הגבולות שלי? המקצועיים או האישיים, הם שלי בלבד. הם לא משליכים על הצד השני וגם אם אני מציבה אותם בפני אדם אחר, זה לא בהכרח מעיד עליו שום דבר. זה לא אומר שמדובר באדם רע או בעסק רע, זה לא אומר שאני מעבירה ביקורת על הצד השני. זה אומר שאני בוחרת לשים קאט להצעות שאינן מתאימות לי, לאינטרקציות שלא מתאימות לי, לעשייה שלא מתאימה לי – כי זה מה שנכון לי.

בעיניי אין קשר בין הצבת גבולות לאמפתיה, להכלה, ליחסים חבריים. אני יכולה להעניק, אני יכולה להכיל, אני יכולה להיות חברה טובה ודמות חשובה בקהילה ובחברה שבה אני חיה – ועדיין לשמר את העולם הפנימי שלי בתור עולם שבו אני קובעת: לכאן אסור להיכנס. בעולם הפנימי הזה רק אני חשובה, רק הכללים שלי חשובים ואילו בעולם שמחוצה לו, אני בונה קשרים בריאים יותר שנובעים מהיסודות החזקים שיצרתי לעצמי.