למעשה, מדובר בכמות כל כך גדולה של נשים שהיא גרמה לי לשאול, האם עבור כולנו אל הורות הייתה רק פאזה? ואז הבנתי שלא, כי מה שהרגשנו, לא היה בהכרח אל הורות מלכתחילה. אלה היו הרבה סימני שאלה, בנוגע להתאמה שלנו להיות אמהות, בנוגע לעולם שאליו אנחנו מביאות ילדים, בנוגע להשפעה שיש למעשה כזה על החיים שלנו ושל הילד שעוד לא נולד. סימני השאלה האלה גרמו לי להבין שכמו הרבה דברים, גם הורות היא ספקטרום והנקודה שבה אני הייתי, הייתה יותר מכל – אולי הוריות.
Comments
הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה ולייף סטייל
13/07/2020
תקופה כל כך ארוכה גם אני הייתי על קו התפר שבין אל הורות לאולי הורות. והיום ממרומי גיל 40 עם שני ילדים מהממים, אני קצת מצטערת שלא התחלתי קודם, כי אז היה לי זמן להביא עוד אחד ואולי (רחמנא ליצלן 😉 ) אפילו שניים. תיארת נפלא את השאלות הלא פשוטות האלה שכל הורה לעתיד מתמודד איתן
נועה
7/07/2020
לובה נהדרת, אני חושבת שהמושג שלך של אולי הורית וכל השיח שלך ושל הקהילה סביבו הוא לא פחות ממהפכה, במיוחד בקונטקסט הישראלי.
הייתי אומרת שהספר שלך יכול לכתוב את
עצמו מפה 😉 אבל בכנות, להכניס מושג כזה לשיח הישראלי סביב
הורות וילודה משנה את חוקי המשחק. מחכה לעוד!
luba Fashion Tails
7/07/2020
זה אולי כבר קורה, לא מאשרת ולא מכחישה
efratarfe13
6/07/2020
מתישהו באיזו ארוחת צהריים בתואר אני זוכרת שניהלתי שיחה עם עוד מספר חברים לספסל, ודיברנו על ילדים והורות. זכור לי איך כולם היו בקטע של “בטח” ו”ככה זה” לגבי הפיכתם להורים ביום מן הימים ואילו אני הייתי מלאת סימני שאלה. לא כן וודאי ולא לא וודאי. אלא, זאת בחירה. לא חייבת. בוחרת אם רוצה ומתאים לי.
התשובה שלי התקבלה בזעזוע ובנסיון להגדיר אותי “אז את נגד, את לא?”
שמחה ממש שמיום ליום הנושא הזה הופך להיות יותר נפוץ ולגיטימי (אם כי עדיין לא מספיק, בחתונה המוזרה שלי קיבלתי ברכה של “מתי נכדים”..)
שני
6/07/2020
על כך יפה את מתארת דברים שפחות מדוברים אבל נכונים לרובנו. אני באמת תוהה מי לא שואלת את השאלות האלו? אני אמא כבר מעל לשנה ועד היום לא פתרתי הכל. אני עדיין תוהה אם לא עשיתי לו עוול שנולד לעולם בו אנו חיים, מי אני ומה נשאר ממה שהייתי לפני שהפכתי לאמא (בהתחלה אגב, נשאר מעט מאוד, אבל דווקא חזרה לשגרה ועבודה עוזרת לחזור קצת לזהות שהיא מעבר לרק אמא), האם בכלל יש לי את הכוחות להקריב שוב ושוב את הגוף שלי, שעות השינה שלי והפנאי שלי בשביל היצור הקטן הזה (אולי אין, אבל אני בכל זאת ממשיכה לעשות את זה). וגם אני מגלה יחד אתו את טראומות הילדות שלי שלא באמת הייתי מודעת להן, וכל פעם שהוא בוכה ואני לא מצליחה להרגיע אותו, אני חווה מחדש חוויות לא מווסתות שלי כילדה ולא בטוחה איך אמצע את הכוח להיות המבוגרת. אבל מה שכן ברור שיש זו אהבה אינסופית מסוג שלא הכרתי, ופליאה אדירה לגלות את האישיות השלמה שמסתתרת בתוך הגוף הקטן הזה, עם רצונות, העדפות, פחדים, רגשות ואפילו הומור שהם רק שלו. זה מסע של שאלות שלא נגמרות. אבל אולי מה שבאמת צריך זה את החמלה כלפי עצמנו להבין שלא תמיד יש לנו את כל התשובות.
Orpaz Harush
5/07/2020
כיף לקרוא אותך ותודה שאת נותנת מקום לכל השאלות והתחושות.
שמחה בשבילך שמצאת את התשובה בעצמך.
השיח על אל-הורות, הורות ועכשיו הגדרת את זה מקסים- אולי הוריות, הוא שיח חשוב עבורי ובטח שעבור עוד נשים.
אני חיה בתחושה שהחברה מבטלת ומזלזלת בכל מי ששואלת שאלות בנושא, ועצם שאילת השאלות אומרת עלינו שאנחנו לא בסדר.
הנושא הזה מורכב רגשית, ולפעמים אני לא מבינה אם זו רק אני שחושבת על גודל האחריות בלהביא יצור חדש לעולם.
הלוואי והשיח הזה יתרחב בינינו ויגרום ליותר ויותר נשים לדבר על זה כדי שכולנו נוכל לחיות כפי שאנחנו באמת רוצות עם כמה שפחות לחץ וכפייה ל״נורמליות״.
חיבוק לכל בנות הספקטרום