אני לא יודעת מתי בדיוק התפתח אצלי גירל קראש סביב שלי ואני די בטוחה שזה קרה בגלל הכלבה שלה טוקיו, אבל כך או כך, זה קרה. הייתי אמורה להגיע אליה לעשות צילומים וציפורניים עוד במרץ, אבל לסגר בקורונה היו תוכניות אחרות ולכן הסתפקנו במקום בפוסט על טיפוח ציפורניים והסרת לק ג’ל בבית. לי בזמנו לא היה לק ג’ל ובכלל, נדירות הפעמים שהיה לי לק ג’ל בחיי אבל אז הכרתי את שלי והכרתי את אמנות הציפורניים שלה – ואמרתי לעצמי שאני רוצה את היצירה שלה על הידיים ויהי מה.

זו התוצאה.

זו טוקיו. 

זו שלי. אני אוהבת את שלי כי אנחנו אוהבות דברים מוזרים יחד, או לא בהכרח מוזרים אבל קצת יותר נישתיים. שתינו מכורות ל”פליבאג” סדרת המופת של פיבי וויילר ברידג’, שתינו אוהבות סרטים מפחידים ושתינו אוהבות את טוקיו. אני מרגישה שאני יכולה לפלוט לידה משפטים כמו “ציפורנים הם חלק מאוד מוזר בגוף האדם” והיא תבין בדיוק על מה אני מדברת למרות שהיא צובעת קצות אצבעות על בסיס יומיומי. היא מעצבת ואמנית ציפורניים שלימדה את עצמה את רזי המקצוע והיא כנראה לימדה את עצמה ממש טוב כי אני לא מפסיקה להביט בציפורניים שלי מאז. עוד כמה יצירות של שלי:

אין לי מושג איך אין לה עשרות אלפי עוקבים, יש לה יצירות שהייתי שמחה למסגר ולתלות על הקיר אם לא היו מחוברות אליהן ידיים אנושיות וזה לא היה קריפי מאוד לתלות ציפורניים על הקיר.

בטו דו ליסט אחרי שביקרתי בבית של שלי: לקרוא את כל הספרים של סטיבן קינג.

אני מאוד אוהבת את העובדה ששלי מקבלת ללקוחות אצלה בבית, מרגיש לי אינטימי, נעים ולא מאיים. כמו כן, זה כולל את טוקיו כעסקת חבילה ושום דבר שכולל ענן פרוותי לא יכול להרגיש מאיים.

את הדירה שלי חולקת עם בן זוגה והיא נעימה וצבעונית בדיוק כמו העיצובים שלה. השילוב בין המרצפות הצבעוניות לבין העציצים הוא כל מה שצריך בחיים האלה בעצם. 

גם אם אמנות ציפורניים לא מעניינת אתכן כלל וכלל, דעו שלשלי יש פינה קבועה בסטורי שבה היא יוצרת תוכן ASMR מספק מאוד שבו טוקיו לועסת כל מיני חטיפים קראנצ’יים. דעו שזו פינת התוכן הכי טובה באינסטגרם. ואולי גם בכלל.

שלי מקבלת לקוחות במרכז תל אביב, אם תרצו לשריין אצלה תור מוזמנות לכתוב לה באינסטגרם.