כבר בתחילת הקורונה הרמתי קול זעקה על כך שאנחנו הנשים, יהיו אלו שניפגע ממגיפה עוד הרבה לפני שהיו ברורים מימדי התופעה. הרבה א.נשים לא הבינו למה אני מתכוונת, לא בהכל צריך לערב פמיניזם, לא הכל קשור לפערים מגדריים. זו מגיפה שפוגעת בכולם ואם כבר, פוגעת פיזית אפילו קצת יותר בגברים. ככל שהנתונים ממשיכים להתבהר, מתברר שהקורונה אמנם פוגעת בכולם ללא הבדל במין ובמעמד כלכלי, אבל הפוליטיקה של הקורונה רק מחדדת את הפערים בין המעמדות והמגדרים. פז, שכבר התארחה בטור אורח במגזין, חוזרת לטור נוסף, נוקב ומדאיג במיוחד. 

דברים שגיליתי השבוע-
1. בחודש תשיעי, בשבוע שרבי, את מסוגלת להזיע ברמה שזה ירגיש לך כמו ירידת מים (אבל זה לא, זו סתם פונקציה חדשה של הגוף שלך.)
2. יש מעסיקים שהשתמשו בתקנות החירום בזמן הקורונה כדי לחל״ת ולפטר נשים בהריון.
3. שוקולד חלב הולך מעולה עם שניצל תירס. סורי נוט סורי.

לא יודעת מה לומר לכן: להיות אישה זה פאקינג נורא. אם את הולכת עם מכנסיים קצרים בגיל 14 יש סכנה אמיתית שתיראי כמפתה גברים, אם את לא מביאה ילדים עד גיל 30 משהו בטוח לא בסדר איתך ואם כבר הלכת על זה (פלוס צרבות, בחילות וההבנה הכללית שיש לך יצור חי בבטן לכמעט שנה) אז יאללה, את פייר גיים ואם יש תירוץ את תהיי הראשונה שיעיפו.

אני קמה כל בוקר והולכת לעבוד במקום עבודה שרואה בי משאב יקר ואני לוקחת את זה כמובן מאליו. כשהקורונה התחילה לא חששתי למקומי כי היה לי ברור שאני יותר מרחם מהלך, ושיש לי ערך אמיתי שמכירים בו.
ואז הגיעה הכתבה על מעסיקים שראו בקורונה הזדמנות, שלקחו נשים במצב הכי פגיע שלהן – והוציאו אותן ממעגל העבודה (ובמקומן העסיקו אנשים אחרים כן? לא מדברת על חברות שנסגרו, אלא כאלו שהחליפו אישה בהריון באישה לא בהריון). הערת מערכת: לפי תקנות שעת חירום ניתן להוציא נשים להריון לחל”ת ללא קבלת היתר מיוחד.

בואו נדבר נתונים.

יותר מ-9000 בקשות לחל”ת לנשים בהריון הוגשו למשרד הרווחה מאז פרוץ הקורונה, 4864 אושרו, דבר שהתאפשר הודות לתקנות החירום. ניתוח בסיסי של תקופות משבר בעבר מראה כי נשים נפגעות בתקופות מיתון הרבה יותר מגברים, ובגלל מבנה שוק העבודה- גם מתקשות להתאושש ממנו. מנתוני ביטוח לאומי עולה כי 60% מהמובטלים החדשים בחודש מרץ היו נשים. הפער בין שיעור האבטלה בקרב גברים לעומת נשים בישראל בחודש מרץ זינק ל 10%.

לא מאמינה שאני צריכה להסביר את זה אבל אישה בהריון לא דומה לשום דבר אחר ולא רק במימדים. אף אחד לא יעסיק אותה, היא לא תוכל ללכת לעבוד כשליחה של וולט לכמה חודשים עד שהשוק יחזור לעצמו, ולשחרר אותה אומר דה פקטו להוציא אותה ממעגל העבודה למשך זמן ארוך בהרבה מחודשיים שלושה.

על תלות כלכלית ושוק העבודה

ואתן יודעות מה קורה כשמוציאים אישה משוק העבודה לשנה נניח? יותר קשה לה לחזור. ואז היא יולדת, והתינוק גדל ומתחיל החשבון של כמה עולה הגן מול כמה משכורת היא תקבל וככה שנה הופכת לשנתיים ושלוש.
כך נוצרת תלות כלכלית מוחלטת בבן הזוג.
ואם הזוג הזה יחליט להיפרד, כי הסטטיסטיקה, חברותיי- מבשרת שזה לחלוטין דבר שיכול לקרות, האישה הזו תהפוך לתלויה כמעט לגמרי ברשויות הרווחה של המדינה. כי אין לה גב כלכלי או יכולת שרידות בלי הקצבה או המזונות.
כל זה – אלו אמירות כלליות. אך בעיניים של הנשים שראיינו בכתבה הזו ראיתי את אחותי, ואת החברה הכי טובה שלי, ואז פתאום, גם קצת את עצמי.
להיות בהריון זה להבין בבת אחת כמעט שאת לא לבד יותר בעולם.
מעתה ועד עולם יש משהו נוסף, שאת צריכה לדאוג לו, שלא תפסיקי לדאוג לו, שעוד לפני שבכלל הכרת אותו – הוא נמצא בראש פירמידת קבלת ההחלטות שלך.

גם אני כמו אחת המרואיינות בכתבה חשבתי שאני עושה הכל נכון. שאני מתכננת את החיים שלי בצורה שתאפשר כניסה של יצור חי נוסף לתא המשפחתי שיצרתי עם בנזוגי.
אבל החיים, הם קורים, ולא משנה כמה תכננת, בוקר אחד תקומי ותגלי שקורונה.
אם הקורונה תפסה אותך במקום לא נוח, זה מבאס אבל גם בר טיפול. חוסכים, מצטמצמים, ואם צריך – מחפשים עבודה במקומות אחרים, מתקפלים להורים.
אם הקורונה תפסה אותך כשאת בהריון, או דקה אחרי לידה- המצב הוא שונה בתכלית. את פיזית לא יכולה לחפש אלטרנטיבה תעסוקתית, וההשפעה היא ארוכת טווח בהרבה.

מה חושב המעסיק?

אני חושבת על המעסיק שהסתכל על הטבלת ההכנסות וההוצאות שלו, הבין שהוא יכול לשרוד, אבל שגם יש לו הזדמנות: הזדמנות לקצץ עובדת שהוא הולך לשלם לה 3 חודשים בזמן שהיא ב”חופש” (ובואו נרחיב לרגע על מהותו של ה”חופש” הזה, כן? הזמן הזה שבו אישה מחלימה מלהוציא יצור חי מתוכה, שבו היא לומדת איך מטפלים בו, תוך צמצום דראסטי בשעות שינה ואיחוי הקרעים הפיזיים והרגשיים שהם כפשוטם- חלק מהתהליך) ומחליט ללכת על זה.
אני יכולה להבין אותו. שיקול כלכלי לחלוטין – במקומה יגיע עובד אחר, שיעבוד באותם 3 חודשים.
זו עובדה כואבת אבל נכונה. עד שמדינת ישראל לא תאפשר חופשת לידה לאבות שלא תלויה בחופשת הלידה של אמהות – בנקודת קבלת ההחלטות ובאופן קר לחלוטין, יותר משתלם להעסיק גברים.
כי במדינת ישראל ילודה פוגעת רק בנשים. גברים לרוב ייקחו אולי שבוע חופש, עשרה ימים, ויחזרו לתת תפוקה,גם עם תינוק בן כמה ימים בבית.

מהצד השני אני מסתכלת על כל הקולגות המדהימות שלי: נשים מוצלחות שהופכות עולמות ומנהלות ישיבות ומייצרות תפוקה איכותית בכל יום ויום. וברור לי למה הן צריכות להיות במקום שבו הן נמצאות (ואם כבר פתחנו, אז אפילו גבוה יותר).
אותו מעסיק שעשה שיקול כלכלי לחתוך עובדת כי פתאום זה התאפשר מפסיד. הוא מפסיד עובדת איכותית. והמדינה- היא גם מפסידה, כי היא מאפשרת למעסיק הזה להשאיר נשים מחוץ למעגל, והן בסופו- יהפכו להיות נטל על המערכת, או, שייבחרו לא להביא ילדים.

יש הרבה מה לעשות פה, כן? בחודש שבו גילינו על עוד ועוד מקרים של אלימות כלפי נשים, על חוסר שיוויון בקוד הלבוש בבתי הספר, אני מבינה שכמה נשים בהריון שפוטרו זה אולי לא הדבר שהכי מסעיר את כולם.
לראות את הנקודה הזו שבה למישהי נשמטת הקרקע מתחת לרגליים היא להבין שזו אותה הקרקע שכולנו עומדות עליה. כי כולנו בסיכון, ועל כולנו מרחף אותו האיום.

האחריות המשותפת שלנו

ואתן, כשאתן מתראיינות בפעם הבאה, תבחרו במעסיקים שעשו את הבחירה הנכונה, דווקא עכשיו בתקופה הקשה הזו. שלא בחרו לזרוק אותנו, את כולנו, מתחת לגלגלים.
כי מעסיק שהחליט לוותר על עובדת בהריון עכשיו כי זה היה לו נוח, זה מעסיק שלא יהסס לעשות זאת שוב
ולא מגיע לו לקבל אותך.

פז בן נון, מנהלת שיווק בחברת הייטק, נמצאת בחודש תשיעי להריונה (ועם חשקים משונים במיוחד כמו שלמדנו בתחילת הפוסט).