התחלתי בתקופה זו ובשגרה החדשה שנכפתה עלינו לערוך סשנים קבוצתיים קטנים של סטיילינג עם חברות הקהילה שלי. הפרויקט הזה נולד ראשית כל מהצורך והביקוש – אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים ששאלו אותי אם אני עושה סטיילינג אישי. הרגשתי שבמהלך השגרה הרגילה והמרדף היומיומי ליצור תוכן, לגדול, ליזום כדי להתפרנס מהמקצוע הזה – לא ראיתי לנכון להקדיש כל כך הרבה זמן לחברת קהילה אחת. רציתי להרחיב את ה-scale שלי ולהשקיע את הזמן לגעת באלפים, על פני אחת. הרגשתי שבתור מנהלת קהילה, שהלכה, התעצמה וגדלה בשנה הזאת בקצב לא נורמלי – יש לי מחויבות: מחויבות לספק תוכן, מעניין, רלוונטי, איכותי, חדשני, ולא להתפשר על זה. אז הפסקתי לעשות סטיילינג והתמקדתי בקהילה בשלמותה.
ואז… הקורונה הגיעה. הרגשתי שיש צורך קהילתי שאאפתח משהו שהוא דווקא אישי יותר, שיענה על צרכים שונים ומשתנים ועל שאלות שתמיד רצו לשאול. משהו לצפות לו בתקופה זו, להתעסק בו וסביבו. תמחרתי את זה במחיר נגיש, שנוח (כמעט) לכל כיס, ועבורי מהווה השלמת הכנסה מסוימת ומתגמל על הזמן – וכך נולדו הסשנים הללו.
הסשנים התבצעו בקבוצות של 3 נשים, חברות או יחידות שאיחדתי לפי קבוצת גיל בדיוק עבור הפרויקט. בקבוצת היחידות שחוברו יחדיו, זה היה מקסים לראות איך 3 בנות, בגילאים שונים, מגילאי 16 ועד 40, מכירות אחת את השניה, ונהנות לקחת חלק בסשן סטיילינג זו עם זו. על בסיס המכנה המשותף – קהילה אחת.
השאירי תגובה