הסדרה הדוקומנטרית “טייגר קינג” שעלתה לאחרונה בנפטליקס, אמנם עוסקת בגני חיות של חתולים גדולים בארה”ב אבל אל תטעו: היא לא באמת עוסקת בגני חיות של חתולים גדולים. היא עוסקת בפועל, במשחקי שליטה ויריבות המקבלים ביטוי באמצעות חתולים גדולים בדרכים הכי מוגזמות וסוריאליסטיות שניתן להעלות על הדעת, על כל הדרמות האנושיות והצהוב שהן מסוגלות להפיק. אני מודה, בתור טבעונית לשעבר ומתנגדת נחרצת לגני חיות וכליאת חיות בשבי למטרת בידור – חששתי מהסדרה ומה שיש להציע לה.

למרות שחלקים בסדרה לא קלים לצפייה, אין ספק שהיא מרתקת ולו בגלל מאבקי הכוח האלה שבאים כמו תמיד על חשבון בעלי החיים וחסרי הישע. קצת רקע: ג’ו אקזוטיק, הדמות שעומדת במרכז הסדרה, הוא קאובוי גיי שמנהל יחסי פוליגמיה עם שני גברים סטרייטים, זמר קאנטרי במינוי עצמי והבעלים של גן חיות לחתולים גדולים בארה”ב (נמרים, טיגריסים וחיות נוספות הנמצאות על סף הכחדה). ג’ו אקזוטיק הוא נרקיסיסט, טיפוס מפוקפק ומניפולטיבי- ומומחה במשחקי כוח, אך הוא גם דמות צבעונית וייחודית מאוד, בטח באוקלהומה השמרנית.

לא רק בנמרים שלו הוא שולט: לאורך כל הסדרה ג’ו אקזוטיק מנסה לחפצן ולאיים באלימות איומה על היריבה המושבעת שלו, קרול בסקין שאמורה להציל נמרים וחתולים גדולים מידיו שלו ושכמותו במסגרת הארגון Big Cat Rescue. לג’ו אין שום בעיה לדחוף דילדו לפיה של בובת מין שאמורה לייצג את דמותה של קרול, על אף שהוא כאמור הומוסקסואל מוצהר – ואין לו גם שום קושי לתחזק שתי מערכות יחסים עם גברים שהם סטרייטים בצורה מוצהרת, בתמורה לקוקאין. ג’ו אקזוטיק מודע היטב לכללי המשחק המיזוגניים והוא יודע שאם הוא רוצה לפגוע ביריבה שלו, הוא צריך לעשות את זה בצורה אלימה ומינית. 

משחקי השליטה לא מסתכמים רק אצלו, אלא גם מאפיינים את הקולגות שלו בתחום: Doc Antle, הוא למעשה מנהיג כת שבמסגרתה הוא מעסיק נשים בגן החיות שלו בשכר רעב ומנהל איתן מערכות יחסים פוליגמיות מטרידות. אם עוד ניתן לנסות ולטעון שג’ו אקזוטיק מנהל מערכות יחסים בהסכמה, תקינות היחסים של Doc Antle בן ה-60 עם בחורות חוקיות בקושי המגיעות לחווה שלו כנראה ממקום של מצוקה – מוטלת בספק רב מאוד.

המקום אליו המוסר הגיע כדי למות

כפי שניתן לראות, הסדרה “טייגר קינג” מתארת פחות או יותר כל מה שקלוקל ולא מוסרי בעולם שלנו: כתות, נסיונות רצח, עסקים מפוקפקים, כליאת חיות בר, שנאת נשים והרשימה נמשכת ונמשכת. אך לאורך כל הסדרה, קרול בסקין היא היחידה מבין כל הדמויות שמקוטלגת בתור כלבה רעה ולא רק כי היא לכאורה רצחה את בעלה בדם קר וזרקה אותו לנמרים (!), אלא כי היא אישה שלוקחת חלק במשחקי השליטה סביב החתולים הגדולים ומנסה לנגוס להם בהכנסות. 

כל מה שמתואר כאן זה בדיוק מה שהופך את הסדרה הזו לטלוויזיה במיטבה, כי יש בה כל כך הרבה אלמנטים מטורללים וסוריאליסטיים שאי אפשר להפסיק לצפות בה. אם ננסה לרגע לנתח את המשמעות שלה מבחינת היחס לבעלי חיים, שהרי הנמרים בכל זאת עומדים במרכזה – אז היא חושפת את הפן האפל של גני החיות: את תהליך ההרבעה, את המכירה וגם את השמדתם של בעלי חיים ברגע שאלו מפסיקים להיות אטרקטיביים בעיניי בעלי גני החיות.

יהיה נאיבי לחשוב שהמטרה של “טייגר קינג” היא לעורר מודעות לגבי בעלי חיים בשבי, אך בעקיפין הם הצליחו לעשות מה שפעילים למען בעלי חיים ניסו לעשות זאת שנים: לחשוף את פניה המכוערות של התעשייה הזו ואת העובדה שהיא הכל חוץ מאוהדת בעלי חיים. למעשה, מאז שהסדרה עלתה לאוויר PETA מדווחים על עלייה חדה בצפייה בתוכן שהפיקו סביב בעלי חיים בשבי. 

מיותר לציין שכל אחת מהדמויות הנרקיסיסטיות הראשיות בדוקו הזה, כולל ג’ו אקזוטיק שיושב כעת בכלא על ניסיון הרצח של קרול בסקין – לוקות בתסביך משיחי והנרקסיזם שלהן לא מאפשר להן לראות את הפגיעה האנוכית בבעלי החיים. רק בדקות האחרונות בסדרה אחרי שבעה פרקים שעסקו בעיקר במאבקי השליטה של הדמויות, ג’ו אקזוטיק, ברגע של צלילות לא אופיינית, הודה בכך שהוא מנע מהשימפנזות שחיו בשטח גן החיות שלו במשך שנים מגע וקשר הדדי. בעיניים רטובות, ג’ו אקזוטיק הכיר בכך שכליאת בעלי חיים היא כנראה לא בהכרח לטובתן ושמעצם אקט הכליאה הוא מונע מהחיות להשלים את ייעודן הביולוגי. “האם עשיתי את זה בכוונה?” שאל בעצב את עצמו “לא, הייתי כרוך בלנהל גן חיות”. בעולם מתוקן היינו מגיעים למסקנה הזו בשלבים הרבה יותר מתקדמים בסדרה ומתעכבים עליה, אבל למרבה הצער, זה לא החומר שממנו עשויה טלוויזיה טובה בימינו.

החדשות הטובות הן שג’ו אקזוטיק אמנם הפך לדמות אייקונית בגלל הסדרה בנפטליקס, אבל הנמרים שלו מצאו מחסה והם מוגנים ממנו. הוא עצמו אגב, נידון ל-22 שנות מאסר בכלא כתוצאה מניסיון הרצח. האם זה לגיטימי לתמוך בסדרה שהפכה את הדמות הבעייתית שעומדת במרכזה לדמות קאלט? אפשר להתווכח על זה. כל דוקומנטרי טוב לדעתי אמור לשנות את יחסינו כלפי הדמויות שעומדות במרכז הדוקו מספר פעמים לאורך הצפייה ובמובן הזה “טייגר קינג” מצטיינת. בסופו של דבר מי שבוחר להאדיר את הדמויות הללו גם מחוץ למסך – הם אנחנו.