אני חושבת שזה כבר היום ה-21 של ההסגר, אני מודה שכבר הפסקתי לספור. אני מנסה לנהל מעקב פה ושם אחר איזה יום זה, לפעמים אני עצמי מופתעת שחודש מרץ כבר הגיע לסיומו.

מצב הרוח שלי לא רע, במיוחד כל עוד יש לי דברים לעשות ותוכן להפיק. תוכן זו הדרך שלי לוודא שהכל בסדר, לשמור על שפיות. כל עוד אני כותבת פוסטים – בגדול אני בסדר.

הוצאות הכרחיות בימים אלו: פרחים ויין. צמצמנו את כל השאר. לא מוציאה כסף על שום דבר שהוא לא הכרחי אבל פרחים ויין, אלה מוצרי צריכה חיוניים בימים אלו.

אין לי טלוויזיה ואני ממש שמחה על כך, גם בימים אלו. הייתן מצפות שאטפס על הקירות מרוב מחסור בדברים לצפות בהם אבל לא. אני בוחרת בקפידה במה לצפות בנטפליקס ובשאר הזמן הפנוי מעדיפה לצלם או לקרוא.

יום ההולדת מתקרב (ב-15.4) והוא לא יהיה מסעיר במיוחד, אבל אני בסדר עם זה. כבר מזמן הכרזתי שבמקום מתנות אני מעדיפה לקבל תרומות עבור בעלי חיים על שמי, אז לא הייתה לי ציפייה לקבל חפצים מלכתחילה. אבלה את יום ההולדת עם חיות המחמד שלי, עם נתן, בבית, נכין לנו ארוחה ואולי איזו עוגה. יכולה לחשוב על דברים הרבה יותר נוראיים מזה.

לא הזמנו אוכל מבחוץ ולא אכלתי בחוץ כבר כמעט שלושה שבועות, מעדיפים להתרכז עכשיו יותר מתמיד במזון ביתי – גם מטעמי בטיחות וגם מטעמי צמצום. האמת? זה לא חסר לי בכלל, שזה מפתיע. הייתי מצפה שאדאג להציף את כל הבית בחטיפים ובדברים טעימים כדי לפצות את עצמי אבל זה לא קורה. לא מדיכאון, אלא מחוסר רצון. מעדיפה ליהנות מהבישולים של בן הזוג ומי יודע, אולי בקרוב אעיז להכין משהו בעצמי. בתמונות: תבשיל קארי שנתן הכין לנו על סמך המתכון הזה. טבעוני וכל כך טעים.

הדאגות העיקריות שלי בימים אלו הן סביב העסק היפה והאהוב שלי, מה יהיה עליו? אני מנסה להזכיר לעצמי שיש לי שליטה עדיין, גם אם לא הכל. זו גם הסיבה שעבדתי במרץ על מוצר דיגיטלי חדש, שבנחיצות שלו אני כל כך מאמינה. מעבר לכך, אני מזכירה לעצמי שהכל בסדר. אני בבית עם האיש שלי ועם החיות שלי, אני בקשר עם החברות שלי, אני בודקת שאנשים מסביבי הם בסדר. כולנו נהיה בסדר.

בבית עצמו נעים לי מאוד: הוא כל כך חמים ומזמין. כיף לי להיות מוקפת בכל הדברים שעושים לי שמח. במקביל אני מזכירה לעצמי שזו לא המציאות של כולן וגם המחשבות על כך מעסיקות אותי לא מעט.

בתקופה הזו יותר מכל, אני מעריכה את החוסן שלי, את כל התכונות הפנימיות שמאפשרות לי לעבור את התקופה הזו. אמנם יש עלויות ומורדות, יש פחד, יש אי ודאות – אבל האופי שלי תמיד נשאר איתי ואותו אי אפשר לשנות. רק עצם העובדה הזו משרה עליי תחושה מרגיעה יותר.

איך אתן מעבירות את התקופה הזו?