לא למדתי שפה חדשה,

לא עשיתי ספורט,

אני לא מתלבשת ומתאפרת כל יום,

לא למדתי לאפות,

לא סידרתי שום דבר.

הייתי עם עצמי, עם בן הזוג שלי, עם חיות המחמד שלי. עם הצילומים שלי, עם המחשבות שלי, עם המילים שלי ואתן יודעות מה? זה מספיק טוב.

אני עובדת כשמתאפשר לי וזה מספיק טוב.

אני קוראת ספרים וזה מספיק טוב.

אני לובשת אותה פיג’מה כמה ימים וזה מספיק טוב.

אסקפיזם, עד מתי?

אני צופה ביוצרי תוכן שנאבקים באיזה סוג תכנים לייצר בתקופה הזו ואני לגמרי מבינה: זו תקופה חסרת תקדים בהיסטוריה האישית של כולנו, שתפסה את כולנו בנקודות שונות בחיים ומשפיעה על כולנו ללא הבדל ברקע, מעמד, מין ודת. מודה ומתוודה – אסקפיזם לא מעניין אותי. מעדיפה להתבונן במציאות המורכבת ישר בעיניים ולהתמודד איתה כמיטב יכולתי. לא רוצה לצרוך תוכן על בישולים, לא רוצה לצרוך תוכן על דברים שאפשר ללמוד, לא רוצה לצרוך תוכן על מוצרים, לא רוצה לצרוך תוכן על אימונים.

עם עצמי החלטתי שלא אציג כאן שום תוכן על מוצרים אלא אם כן אלה דברים חיוניים שאפשר לנצל אותם כאן ועכשיו. בעוד שבשגרה אני מאמינה שזכותו של כל אדם להוציא כסף על מה שהוא מוצא לנכון – אנחנו לא נמצאים במצב של שגרה, אלא במצב שבו קיימים כמעט מיליון מובטלים בישראל ועוד אינספור עסקים שאיש אינו סופר, לכן לדבר על מוצרים בעיניי זה לא אסקפיזם, אלא ניתוק מוחלט מהמציאות.

כל מה שאתן עושות הוא בסדר

אני כאן כדי להזכיר לכן שכל דרך שבה אתן מעבירות את הזמן היא בסדר. השגרה שלכן השתנתה וזה בסדר להרגיש קושי. אם ניתקתן את עצמכן מהבית שלכן ועברתן לגור כרגע עם המשפחה, זה בסדר להרגיש שחזרתן אחורה בזמן. אם אתן נמצאות לבד בבית ומרגישות בודדות – זה לא מוריד מהערך שלכן. אם הצטמצם לכן הזמן הפנוי בגלל הטיפול בילדים 24/7, זה בסדר להרגיש מתוסכלות. תזכירו לעצמכן שאתן לא המחשבות שלכן וכל מה שאתן חושבות כרגע זה בסדר.

שיתפתי באינסטגרם את הגישה שלי לגבי המצב הנוכחי ואשתף אותה כאן לטובת מי שזה יעזור לה: אני בונה את החוסן הנפשי שלי בכך שאני נמצאת במצב שימור אנרגיה נפשית. אני מכירה בכך שאני מודאגת ואני מכירה בכך שזה בסדר להרגיש מודאגת. אני מספקת מרחב לתחושות שלי אבל בו זמנית מכירה בכך שאין לי שליטה על המצב, אין לי שליטה מה יהיה בעתיד. אני מכירה בכך שאני יכולה לשלוט רק בגישה שלי ורק במה שנעשה כאן ועכשיו. אני עושה כל מה שאני יכולה במסגרת המשאבים שיש לי, כשמתאפשר לי. אני רכה עם עצמי.

אני אצא אדם שונה מהסיטואציה הזו כשהיא תסתיים, אבל אני עדיין לא יודעת איך בדיוק. אני אצא מהסיטואציה הזו שונה כי זו סיטואציה מאוד מאתגרת ואני לא חייבת להציב לעצמי כרגע שום יעד פרט לצורך הקריטי להישאר בריאה. אני לא חייבת לרדת במשקל, זה בסדר לעלות במשקל, אני לא חייבת להיות סופר פרודקטיבית, זה בסדר לא לעשות כלום, אני לא חייבת לבשל בריא, זה בסדר לנשנש חטיפים אם מתחשק לי. אני חייבת לעצמי ולסביבה שלי לבדוק שכולם בסדר, לשאול איך הם והאם אפשר לעזור. חוץ מזה, אינני חייבת שום דבר.

דברים לא פרודוקטיביים שאפשר לעשות

+ לישון

+ לאונן

+ לבהות בקיר

+ לעשות מרתון של סרטים מטופשים

+ לשחק במשחקי מחשב

+ ללטף כלבלבים וחתולים (אם יש)

+ לצחוק מממים מצחיקים שקשורים במצב

+ להתכתב בלי סוף עם חברות

+ לשמוע מוסיקה ולרקוד

+ או לא לרקוד, אלא סתם לרבוץ על הספה

+ לרבוץ באופן כללי זה נהדר

+ לגלול שעות באינסטגרם

+ לעשות מרתון סרטוני דיקלאטר ביוטיוב (אותי זה מרגיע)

+ לאכול חטיפים ולשתות יין

ספרו לי על הדברים הכיפיים והלא פרודוקטיביים בעליל שאתן עושות בזמן הזה בתגובות.