במשך הרבה מאוד זמן שאלתי את עצמי האם אני רוצה לפתוח חשבון בפטריאון, פלטפורמה המאפשרת לתמוך באופן חודשי באמנים ויוצרים. האמת היא שהיו לי כמה וכמה עוקבות שעודדו אותי לעשות את זה, כך שאפשר יהיה עדיין לצרוך את התוכן שלי בחינם אבל במקביל, מי שיכולה ורוצה לתמוך בעשייה שלי: תוכל לעשות זאת בהשקעה חודשית לא גדולה, כל אחת בהתאם ליכולתה.

היה לי תמריץ מאוד ברור לעשות את זה: תמיכה על ידי הקהילה שלי תאפשר למגזין להיות כמה שפחות תלויה באינטרסים מסחריים. אם בשוטף, חלק לא מבוטל מההכנסות שמגיעות למגזין הן ממפרסמים שבוחרים להשקיע כסף בתכנים שאני יוצרת, פטריאון היה אמור להיות כרטיס כניסה לעולם עצמאי באמת שבו אני נתמכת רק על ידי הקהל שלי ולא חייבת יותר דבר לאיש.

אבל חששתי לעשות את זה

חששתי לעשות את זה כי חששתי מה אנשים יגידו. תמיד הרגשתי שאנשים בארץ בעיקר, מאוד לא אוהבים כל דבר שמתפרש כבקשה לעזרה, למרות שאני בכלל לא ראיתי את זה כתרומה או כבקשה שנובעת מתוך נזקקות – כי אם הזדמנות ממשית לתמוך בתוכן שאני יוצרת כבר שנים ללא תמורה. היה לי גם ברור שכל כסף שארוויח בצורה כזו יגולם באופן מיידי בהשקעה בחזרה בעסק. 

הדגשתי אינספור פעמים, שהמגזין שלי מפרנס לא רק אותי אלא גם נשים שאני עובדת איתן: מנהלת תוכן ויזואלי, מאיירות, מתכננת אתרים, רואת החשבון שלי וכו’. אני אדם יוצר, פעיל ומשלם – ולכן יש משמעות גדולה בהחלטה לתמוך בי ובעשייה שלי. למרות הכל, חששתי שאיתפס כמישהי שמתמסכנת ויגידו לי “תמצאי עבודה אמיתית”. 

חוקי המשחק השתנו

אני משערת שאילו זה היה תלוי בי, הייתי ממשיכה להתברבר עם מחשבות האם כדאי או לא, אבל בתקופה הזו החלטתי שהגיע הזמן ללכת על זה כי אין לי מה להפסיד.

בשלב הזה גם לא ממש אכפת לי אם ייראו את זה “בעין לא יפה”.

אני יודעת שאני מוכשרת,

אני יודעת שיש לי קול,

אני יודעת שלמגזין שלי יש מקום חשוב באינטרנט כאן בארץ,

אני יודעת שאני עושה כל שביכולתי כדי להחזיר לקהילה שלי, בין אם באמצעות פרויקטים חברתיים שבהם אני מצרפת ללא עלות בעלות עסקים שמציעות מוצרים שונים (גם בתקופה הזו) ובין אם באמצעות משלוח מתנות פיזיות לקול גירלז, משהו שעשיתי על חשבוני ומתוך רצון להודות לכל מצטרפת לקהילה.

מעכשיו אתן יכולות לתמוך בעשייה שלי באופן חודשי ואני מבקשת, אם המצב הכלכלי מאפשר לכן והרצון קיים, שתתמכו בי במיטב יכולתכן. אני לא מבקשת את זה מתוך מקום של עצמאות הפעם אלא מתוך מקום של הישרדות, מכיוון שבנסיבות הנוכחיות, לא אצליח ליצור תוכן עוד הרבה זמן – זו האמת. בעלות של כוס קפה, אתן יכולות לחולל עבורי ועבור הנשים שעובדות איתי שינוי משמעותי בעשייה שלנו וביכולת שלנו להחזיק את הראש מעל המים כעצמאיות.

כמו תמיד, אני דואגת לספק ערך מוסף לכל מי שבוחרת לתמוך במגזין:

מעתה והלאה קיימות שלוש מדרגות תמיכה במגזין, הנגישה ביותר היא בעלות 4$ בחודש, הגבוהה ביותר היא בעלות 25$. מזמינה אתכן להשקיע בי ובעסק שלי, תוך שתקבלו ערך מוסף כמו מוצרים דיגיטליים, שיחות אישיות, ניוזלטר חודשי ופוסטים בלעדיים. בכל שלב תוכלו לבטל את המנוי החודשי אם תמצאו לנכון. יש לציין שאני ממשיכה לייצר תוכן ללא עלות לכולן כל עוד הדבר מתאפשר לי, כאשר התמיכה שלכן בי תוכל לאפשר לי לעשות זאת לאורך זמן וגם לספק לכן תוך כדי תכנים בלעדיים באופן אישי. התשלום לאתר מבוטח ומדובר בפלטפורמה הכי מוכרת בעולם לתמיכה באמנים ויוצרים.

אני מבקשת: אני לא מציעה, לא מחייבת, לא מתחננת, לא מתנצלת, בוודאי שלא מכריחה. אני רואה בכן כמשקיעות במגזין ולא תורמות. אני רואה בכך זכות ולא מעשה חסד. 

אני גם מודה לכן מראש על התמיכה, גם בתקופה הזו, שבה לכולנו קשה.