מניחה שזה לא יפתיע אתכן שקראתי, קראתי הרבה. למעשה, קראתי הרבה עוד לפני ימי ההסגר בבית והנה, כל הספרים שקניתי לאחרונה עומדים להוכיח את עצמם כאמצעי יעיל מאוד בזמן הקרוב. היו לי כמה וכמה הצלחות מעולות בשבועות האחרונים ואם אתן רוצות להתעדכן בלייב במה אני קוראת, אתן יותר ממוזמנות לחשבון ה-Goodreads שלי, ממש כאן.

+ גברים מסבירים לי דברים/ רבקה סולניט

קריאה ממש חשובה, בייחוד ברוח התקופה. מסייעת להעמיד את הדברים בפרופורציות, עכשיו כשגם הפמיניזם נפגע קשות מהמגיפה ואיש אינו מדבר על כך. הספר מסביר מדוע המגיפה האמיתית היא המגיפה בה נשים נרצחות, כי המגיפה הזו גובה יותר קורבנות ממחלות ואירועים שמקבלים פוקוס הרבה יותר משמעותי. מדובר בספר פורץ דרך שמסביר את המושג “הסגברה” שכנראה כולנו נתקלנו בו בעצמנו, שם הוא למעשה הוטבע לראשונה.

+ All We Shall Know/ Donal Ryan

הספר הזה הוא בעצם זה שהביא אותי למבוי סתום בקריאה לפני כמה שנים. התחלתי לקרוא אותו להערכתי ב-2016 ולא סיימתי מעולם (!) למרות שזו הייתה קריאה קצרה באופן יחסי. לפני כמה שבועות החלטתי לחזור אליו, כדי לבחון האם האהבה שלי לקריאה תאפשר לי לסיים אפילו אותו – ואכן סיימתי. האמת? לא משוכנעת שהוא היה שווה את ההתעקשות. הוא אמנם קצר, אבל הוא קשה מאוד, בייחוד באנגלית מכיוון שהאנגלית שמופיעה כאן היא עם סלנג סקוטי שאני לא מבינה בו חצי דבר. אבל זו לא הבעיה היחידה בו: הוא ספר קצר אבל דחוס באירועים קשים מאוד שכמעט ולא מקבלים את היחס הראוי להם, אז התוצאה היא כבדה על הנפש אבל גם סתמית. בקיצור, אפשר לגמרי לדלג.

+ In The Distance/ Hernan Diaz

עוד קריאה מאתגרת, אבל הפעם בגלל שהשפה של הרנן דיאז היא כל כך ציורית ויפה. מדובר במעין מערבון היסטורי, לא דומה לשום דבר אחר שקראתי. הוא אכזרי, עצוב אבל גם עמוק ורגיש. הוא עוסק בעיקר בתחושת הבדידות שהרבה מאיתנו יכולות להזדהות איתה כרגע ומטפל בה בצורה יפיפייה, עשירה ומלאת פרטים. קריאה לא פשוטה כאמור, אבל יפיפייה. אני מרגישה שאני מעריכה את הספר הזה יותר ויותר ככל שזמן הקריאה ממנו חולף.

+ עיר של בנות/ אליזבת גילברט

מדובר בתרגום חדש של סופרת “לאכול, להתפלל, לאהוב” אליזבת גילברט. לא קראתי את הספר הזה כי ברור לי שזה לא הסגנון שלי ולכן גם לא ציפיתי להתחבר ל”עיר של בנות” אבל גיליתי להפתעתי שמדובר בקריאה מוצלחת. קלילה מאוד, זורמת מאוד ועם זאת גם פמיניסטית, אמיצה ומפתיעה. מדובר בסיפור אהבה ייחודי שמתרגש בעולם התיאטרון הניו יורקי, תוך כדי ואחרי מלחמת העולם השנייה. מעניין איך הקריאה בהרבה מהעלילות האלה הזכירו לי בדברים מסוימים גם את אירועי התקופה הנוכחית.

+ Everybody Died, So I Got A Dog/ Emily Dean

בערך מאמצע הספר מצאתי את עצמי בוכה בצורה… היסטרית. כמה היסטרית? הייתי צריכה לעצור באמצע כמה פעמים כדי ללכת לשירותים כדי להתייחד עם גליל נייר הטואלט ולהתייפח. אני לא יודעת האם זו קריאה מומלצת לימים שבהם מצב הרוח גם ככה מדוכדך (קראתי אותו טרום ימי הקורונה), אבל מה שבטוח, הקריאה מומלצת בחום. מדובר בספר זכרונות שהכותרת שלו היא מאוד ליטרלית, אז אם אתן מצפות לכותרת משעשעת ואירונית – אל תעשו את הטעות שאני עשיתי. מדובר בספר זכרונותיה של אמילי דין, שנבנה בצורה כזו שמכינה את השטח באופן מדויק להתמוטטות שלנו כקוראות הצפויה מהאמצע שלו ובכל זאת, לא ראיתי את זה מגיע.

+ I Who Have Never Known Men/ Jacqueline Harpman

מדובר ברומן דיסטופי אפוקליפטי שאותו דווקא כן קראתי כבר בימי הקורונה וזה לא היה מעודד במיוחד. הרומן עוסק בארבעים נשים שמצאו את עצמן לכודות בבונקר תת קרקעי שמנוהל על ידי שומרים. אני לא רוצה להרחיב בפרטים כי יש כאן הרבה תעלומות והרבה דברים נסתרים שרצוי לקרוא אותם כדי לחוות את החוויה במלואה. הספר מזכיר לי מאוד את In The Distance בהתמודדות שלו עם סוגיית הבדידות, אבל מנקודת זווית נשית הפעם. מעניין לדעת שכותבת הספר, ג’קלין הרפמן, היא ניצולת שואה שברחה מבלגיה למרוקו עם פלישת הנאצים, מה שמוסיף עניין לקריאה הקצרה אך המצוינת הזו.

+ Educated/ Tara Westover

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה. ספר זכרונות של טרה ווסטובר, שגדלה בצל משפחה מורמונית פרימיטיבית מאוד שהתכוננה לאפוקליפסה במשך שנים, תוך שהפקירה את ילדיה לאקטים איומים של אלימות והזנחה קשה. סיפור אכזרי מאוד שבוחן קשרי משפחה מזווית שלא יצא לי להיתקל בה בעבר ומספר תוך כדי על צמיחתה הכל כך לא מובנת מאליו של טרה, מתוך החוויות הקשות שחוותה. ספר מרתק וקריאת חובה בעיניי.

+ Conversations With Friends/ Sally Rooney

מדובר ברומן קליל וסוחף, החוקר את מערכות יחסיה של פרנסיס, סטודנטית וכותבת שירה, בעלת ראש אפל מאוד – עם האנשים בחייה. האקסית המיתולוגית שלה הופכת לחברה הכי טובה שלה וגבר נשוי הופך עם הזמן למאהב שלה, תוך שהיא עצמה מנסה לפענח את התפקיד שלה במערכות היחסים השונות והמורכבות שהיא מנהלת. אני מודה שהספר הותיר אותי בלי הרבה מחשבות בדיעבד והצלחתי לעבור מיד לקריאת הספר הבא, אז אני לא חושבת שהוא השאיר חותם עמוק במובן הזה. קריאה נעימה אך לא משמעותית (גם לזה יש מקום בעיניי).

+ Motherwell/ Deborah Orr

הספר הזה הוא לכאורה סיפור קטן ולא דרמטי, על מערכת יחסים מורכבת שחלקה דבורה עם ההורים שלה עד יום מותה. היא מתארת בפירוט איך נראית הורות גרועה, מבלי שתהיה אלימה או שייתרחשו בה אירועים איומים. הספר חוקר נרסיסיזם מנקודת מבט אמיתית מאוד והספר מומלץ בחום לכל מי שחווה יחסים מורכבים עם ההורים שלו. לי הספר הרגיש יותר מכל כמו טיפול פסיכולוגי עם הרבה תובנות. נשבר לי הלב לגלות שהספר עצמו פורסם לאחר שהסופרת נפטרה מסרטן השד.

איזה ספרים קראתן לאחרונה? מוזמנות להמליץ בתגובות.