אני מניחה שאם אתן עוקבות אחריי בזמן האחרון ברשתות החברתיות בוודאי שמתן לב שאני קוראת לאחרונה לא מעט. האמת היא שקריאה תמיד הייתה תחביב שלי,  אבל עם הזמן הרגשתי שזה נדחק הצידה עקב כל מיני עיסוקים אחרים ובעיקר – עבודה. אחת ההחלטות שלי לשנה החדשה הייתה לקרוא יותר. זה מתכתב גם עם שנת ה- Low Buy שבמסגרתה אני מנסה למצוא תחביבים שלא כרוכים רק בהזמנת מנות ודרינק במסעדות ברחבי תל אביב וגם כי באופן כללי אני מנסה לייצר יותר מרחב לעצמי ולדברים שאני אוהבת.

אחד הדברים שהכי עזרו לי לפנות זמן לקריאה זו ההבנה שקריאה זה סוג של בילוי לכל דבר ובאמת, מאז שאני קוראת אני מפנה לעצמי ערב על הספה, עם פלייליסט מרגיע ברקע ונר דולק – אולי זה נשמע קלישאתי אבל זה מזמין אווירה בצורה נהדרת. לפעמים גם מתחשק לי לוותר על הקישוטים מסביב אלא רק לצלול לתוך הקריאה, כל יום והמצב רוח שהוא מביא עמו אבל מה שנשמרת זו התחושה שקריאה זה זמן מיוחד שאני מקדישה לעצמי וככזה, אני מעריכה אותו ונהנית ממנו.

החיים קצרים, אל תקני את הנעליים

ספר שנועד לספק קונטרה בריאה לאינספור המנטרות בפינטרסט ובאינסטגרם שמעודדות אותנו לקנות נעליים או כל פריט לבוש אחר כפתרון למצבי רוח, כפיצוי, כדי לחגוג. שלי גרוס ומיכל לוי ארבל מזכירות לנו מהם בסופו של דבר הבגדים שאנחנו קונות: פריטים שאמורים לשמש אותנו שוב ושוב, פריטים שהם בעלי משמעות אקולוגית ואתית הרבה יותר מכפי שנדמה לנו כשאנחנו רוכשות אותם מתוך אקט של סיפוק גחמות.

הספר מספק מידע בגובה העיניים ובצורה לא שיפוטית – וזו בעיניי היא עיקר חוזקתו. אותי אמנם הוא פגש כשכבר חקרתי בעצמי את הנושא ובכל זאת נהניתי לקרוא אותו מהפרפסקטיבה של שלי גרוס ומיכל לוי ארבל, שהיא כאמור מאירת עיניים אך לא דידקטית ומתישה. הספר מזכיר לנו לנתק את כל הקשר הרגשי שיש לנו לבגדים כשאנחנו קונות אותם ולראות אותם כפי שהם – ערימות טקסטיל.

היות וצרכנות אתית תמשיך ללוות אותנו בשנים הקרובות, אהבתי את היכולת של השתיים לייצר ספר שימשיך להיות רלוונטי גם במבחן הזמן והוא בדיוק מה שהיה נחוץ בתרבות הקניות הישראלית שעדיין נמצאת כמה צעדים אחרי כולם. 

ניתן להזמין כאן.

היסטוריה של מהירות

המלצה של עוקבת הביאה אותי לספר של עמית נויפלד שמתחבר באופן טבעי לספר הקודם, תוך שהוא עוסק במהירות בראייה רחבה יותר: כיצד האופן שבו אנחנו צורכים את החיים שלנו במהירות משפיע לא רק על העולם שלנו אלא גם על היכולת שלנו ליהנות ולחוות אותם. הספר מדבר על תהליכים היסטוריים שעברה המהירות ועל השפעותיה על איכות המוצרים, על הזמן הפנוי שלנו, על תרבות העבודה שלנו ואפילו על מערכת הבריאות. עוד ספר פוקח עיניים לכל מי שמתעניינת בקונספט ומחפשת חומר למחשבה.

Like A Mother

מדובר בספר שעוסק בהריון, לידה ופוריות מנקודת מבט פמיניסטית. הוא מן הסתם מתבקש מאוד לקריאה על ידי אמהות אבל לא רק, אני חושבת שכל אחת יכולה להרוויח מהקריאה בו. גם בתור מישהי שמעולם לא ילדה, הרגשתי שהספר הזה מדבר לכל נימי נשמתי, היות והוא חשף את החוויה שלנו כאמהות בצורה לא סלחנית, לא רומנטית ובעיקר משקפת את המציאות. Angela Garbes כתבה את הספר מנקודת מבטה בתור פיליפינו-אמריקאית ואמא צעירה, מה שיצר קריאה מטלטלת לעתים אך מרתקת תמיד. אזהרה: סיכוי טוב שתסיימו את הספר הזה כועסות, אפילו מאוד. מה תחליטו לעשות עם הכעס הזה? זו כבר בחירה שלכן, אני עדיין מהרהרת בזה.

ניתן להזמין כאן.

Vagina A Re-education

Lynn Enright כתבה ספר אקטיביסטי העוסק בואגינה דרך כל הסיטואציות שמעסיקות אותנו, מחינוך מיני דרך סקס, הריון, לידה, פוריות והמונח האיום “גיל הבלות”. במהלך כל פרק לין מרסקת את המיתוסים שיש סביב הנושאים וכשמבינים עד כמה כל נושא הקשור בבריאות והנאה נשית עמוס בחצי אמיתות ודיעות קודמות, קולטים עד כמה הדרך ארוכה להבין את האמת. מעניין איך הספר הנוכחי מתאר את הנושא מנקודת מבט של מערכת הבריאות הבריטית, בעוד שהקודם עוסק במערכת הבריאות האמריקאית – וניתן לראות כיצד אותם מחדלים מתרחשים בכל רחבי העולם ואנחנו מתמודדות עם אותן בעיות בכל מקום מבלי שאף אחד ייתן על כך את הדעת.

ניתן להזמין כאן.

The Insecure Girl's handbook

את הספר כתבה אוליביה פורביס שהיא בלוגרית ויוצרת תוכן באינסטגרם, מה שבדרך כלל גורם לי לא לרצות לקרוא ספרים כאלה על סמך ניסיון העבר – אבל עם ליב ידעתי שזה יהיה שונה. הספר פונה לעיסוק בביטחון עצמי בצורה מעניינת ולא קלישאתית, לא מתוך מדריך שמלמד איך משפרים את הביטחון העצמי כמשהו שבאופן מיידי מוכרחים לתקן (כפי שניתן למצוא באינספור מאמרים ברשת), אלא התמודדות עם היבטים שונים הקשורים בביטחון העצמי שלנו בעולם המודרני. אני מודה שלקראת הסוף הדברים חזרו על עצמם וניכר שליב הגיעה לנקודת מיצוי מהר מכפי שרצתה, ובכל זאת, אני מעריכה אותה על הספר הזה ועל היכולת לעסוק בנושא כל כך שכיח מנקודת מבט לא שגרתית.

ניתן להזמין כאן.

Men Without Women

לא יודעת איך זה קרה, אבל נדמה לי שזה המורקאמי הראשון שאי פעם קראתי. במשך שנים שמעתי אנשים מהללים את הכתיבה שלו ואני סוף סוף יכולה להבין למה: . Men Without Women מבוסס על סדרה של שבעה סיפורים קצרים ביפן, כולם עוסקים מזווית שונה לגמרי בקשר שבין גברים לנשים. הסיפורים לעתים מאוד ישירים והמסר שלהם ברור, לעתים הם כל כך מעורפלים עד שאני מרגישה צורך לקרוא אותם שוב רק כדי לוודא שאין איזה מסר חבוי שפספסתי. הם עוסקים בכאב, בפרידה ולא פעם גם בבגידות ובשיברון לב, כולם שזורים בשפה היפיפייה של מוראקמי. מומלץ בחום.

יש לכן המלצה על ספר טוב שקראתן לאחרונה? כתבו לי בתגובות!