“כנערה לא סבלתי מאקנה בכלל ונתקלתי בתופעה הזו מעבר לאיזה פצעון פה או שם) בבגרות שלי, כשהפסקתי לקחת גלולות. פתאום מעור חלק עם איזה התפרצות קטנה אחרי אירוע מלחיץ הפכתי לבעלת “פני פיצה”. ללא ספק יש לזה השפעה אדירה על הדימוי העצמי, במיוחד כשמרגישים פגיעים בכללי והיום עם הנחוכות של פנים מוחלקות בכל פינה זה רק מוקצן.
אני הכי הייתי רוצה לחיות את חיי ללא פצעונים, אקנה ושאר ירקות אבל בסופו של יום אני יודעת שזה דבר שקורה, הוא לא מעיד אודות מי ומה. גם אני ממש לא שופטת אנשים עם פצעונים ביום יום גם ככה הסביבה שלי.
אני לא חושבת שלחשוף את עצמנו עם הפגמים זה אמיץ במיוחד, למרות שאני מבינה את אלו שאולי רואת בזה דבר בלתי אפשרי כי אנחנו מרגישות מחויבות להיראות מושלם. רוב האנשים לא שמים לב לזה, רוב האנשים לא מסתובבים עם פילטר במציאות ואין דבר כזה מושלם.”
Comments
Yael Menahem
10/02/2020
סיפור חיי וכואב…
כל גיל ההתבגרות היה לי עור חלק כמו תינוק
וחטפתי את זה אחרי אירוע קשה ומשם לקוסמטיקאית שעשתה לי צלקות בפנים, ואני לא יודעת עד היום להתאפר כמו שצריך ומנסה ללמוד ומנסה לקבל את עצמי ככה מודה זה קשה. גם כשאני בבית עם עצמי אני שמה סומק
Karen Starkman
10/02/2020
מאד אוהבת את חשבון האינסטגרם של דר, וכיף לראות עוד ממנה אצלך במגזין. אהבתי את הגישה, אני מאמינה בה גם וכשאצלי צצים פצעונים הנהדרים האלה אני לומדת לקבל אותם, הם חלק ממני כמו הרבה דברים אחרים שאני אוהבת או פחות אוהבת, אבל לשנוא אותם לא יעזור, גם אין פה אומץ כמו שהיא אומרת, זה חלק מהחיים.