“כנערה לא סבלתי מאקנה בכלל ונתקלתי בתופעה הזו  מעבר לאיזה פצעון פה או שם) בבגרות שלי, כשהפסקתי לקחת גלולות. פתאום מעור חלק עם איזה התפרצות קטנה אחרי אירוע מלחיץ הפכתי לבעלת “פני פיצה”. ללא ספק יש לזה השפעה אדירה על הדימוי העצמי, במיוחד כשמרגישים פגיעים בכללי והיום עם הנחוכות של פנים מוחלקות בכל פינה זה רק מוקצן. 

אני הכי הייתי רוצה לחיות את חיי ללא פצעונים, אקנה ושאר ירקות אבל בסופו של יום אני יודעת שזה דבר שקורה, הוא לא מעיד אודות מי ומה. גם אני ממש לא שופטת אנשים עם פצעונים ביום יום גם ככה הסביבה שלי.
אני לא חושבת שלחשוף את עצמנו עם הפגמים זה אמיץ במיוחד, למרות שאני מבינה את אלו שאולי רואת בזה דבר בלתי אפשרי כי אנחנו מרגישות מחויבות להיראות מושלם. רוב האנשים לא שמים לב לזה, רוב האנשים לא מסתובבים עם פילטר במציאות ואין דבר כזה מושלם.”