המחשבות לגבי שנה ללא קניות או לפחות בפורמט שהחלטתי לנסות בעצמי בשנה הקרובה – מינימום קניות, מלוות אותי כבר זמן מה. בכלל, ההתעסקות בכסף, גם בחיים האישיים שלי וגם כאן במגזין, פתחה לי תיאבון גדול לחקור את זה עוד וזה מדהים בעיניי, כי עד לאחרונה זה היה פצע פתוח שפחדתי לגעת בו ורק מעצם המחשבה על החיטוט בו הייתי מתכווצת כולי.

אחת הנשים שחיזקו בי את ההחלטה הזו היא נועה פילוסוף, חברת קהילה – אותה אני לא מכירה באופן אישי אבל יוצא לי להתכתב איתה מדי פעם בעיקר דרך המסרים הפרטיים באינסטגרם שלי. היא זרקה לי באחת השיחות משהו על כך שהיא התנסתה בשנה ללא קניות במהלך כל שנת 2019 וזה שינה את הראייה שלה לגבי כסף. מסתבר שהתגובה האוטומטית שלי לאחרונה היא “מצוין, תכתבי לי על זה פוסט?”.

וכך בדיוק קרה…

נועה, הבמה שלך

בשנה האחרונה רכשתי ארבעים ושבעה פריטים בקטגוריות ביגוד והנעלה, טיפוח ולייף סטייל.

מתוך ארבעים ושבעת הפריטים האלו, שמונה פריטים בלבד היו בגדר רכישה אשר לא נועדה להחליף פריטים שנגמרו, יצאו משימוש או היו חסרים לגמרי. כלומר, שמונה פריטים שיכולתי לוותר עליהם ולהמשיך לחיות את חיי בלי להרגיש שאיכות החיים שלי השתנתה או ירדה. בכל אחד מהפריטים האלו, אגב, אני משתמשת באופן קבוע.

בסוף שנת 2018 מצאתי את עצמי מותשת: הייתי עסוקה בקניות, כל הזמן. אמנם לא הוצאתי אלפי שקלים בחודש על קניות, אבל לא היה חולף יום מבלי שנכנסתי לאתר קניות או אפליקציה, אפילו לחנות פיזית – ולרוב גם יצאתי משם עם משהו חדש. תמיד חיכיתי לחבילה שבדרך, תמיד היה משהו שהייתי צריכה להחזיר. העיסוק בחפצים לא הרפה ממני, והתחלתי להרגיש שאני מאבדת שליטה. הגעתי למצב שבכלל לא נהניתי מקניות, עד כדי שהן לוו לעתים בתחושת לחץ או מועקה.

איך הכל התחיל?

על אתגר השנה ללא קניות (או No Buy) שמעתי מחברה טובה שהחליטה לקחת אותו על עצמה בשנת 2019, ובספונטניות גמורה אמרתי לה שאני מצטרפת, מבלי להבין למה אני מכניסה את עצמי. הרגשתי שאני צריכה את זה, שאולי זה יביא לי מרחק, שקט, וזמן להכיר את עצמי מחדש כצרכנית.

כמה ימים לפני תחילת 2019, ישבתי והגדרתי מספר כללים. קודם כל, ניסיתי להבין למה אני בכלל ניגשת לאתגר הזה – מה מפריע לי היום בהרגלי הקניות שלי, ומה הייתי רוצה להשיג. הבנתי שאני קונה ממקום שבכלל לא קשור לצורך ורציתי לצאת מהאתגר צרכנית נבונה יותר, כזו שכל פריט שהיא רוכשת הוא מדויק לה. עוד משהו שהפריע לי היה הפן האקולוגי והאתי – בין אם היה מדובר באופנה מהירה ופריטים באיכות ירודה, ובין אם בכל מה שקשור לזיהום הסביבתי של תעשיית האופנה והניצול החברתי בה היא לוקחת חלק, בכל השלבים של תהליך הקנייה.

שליטה, דיוק והנאה – שלושה דברים שרציתי להחזיר לעצמי, ולהוסיף עליהם את הערך האקולוגי והאתי עד כמה שאני יכולה.

הכללים שהגדרתי לעצמי

הכלל הראשון אמר שהאתגר חל על מוצרים בתחום הטיפוח והקוסמטיקה, הלבוש וההנעלה ועיצוב וכלי בית. בכל התחומים האלו, אני יכולה לקנות רק דברים שנגמרו, לא שמישים יותר או חסרים לי ובלעדיהם איכות החיים שלי תיפגע. כלומר, אם כבר יש לי בארון שמפו שמחכה שאשתמש בו, אסיים את כל מה שיש לי במלאי לפני שאקנה חדש, גם אם אני פחות אוהבת אותו או רציתי לנסות מוצר אחר.

הכלל השני – אני לא קונה סטוקים (כן, גם אם יש מבצע), אלא כל פעם פריט אחד.

כלל שלישי – להעדיף תמיד קניות יד שנייה.

כלל רביעי – בחו״ל אני יכולה לקנות פריטים שהם ייחודיים ולא כאלו ברשתות אופנה (בטיול בלונדון אכן נכנסתי לכמה חנויות יד שנייה, אבל שמתי לב שלא התאים לי באותו הרגע לערוך קניות, אז יצאתי. כך יצא שמטיול של שבוע בלונדון חזרתי הביתה עם… תה. דווקא הולם בעיניי.)

לא היתה לי הגבלה על מתנות, אבל מטבעי אני מעדיפה להכין בעצמי או להשקיע בבילוי מאשר לקנות.

כלל חשוב ביותר: האתגר לא בא להוריד את רמת החיים שלי, לגרום לי להרגיש סגפנית או שעליי להתפשר על דברים שלא מתאימים לי בדיוק, אלא להיפך – אני רוצה להפיק ממנו את האני הכי מדויקת שיכולה להיות. אם עולה צורך אמיתי לקנות – אז לקנות.

אז איך שורדים שנה ללא קניות?!

כדי לצלוח את השנה הזו, נקטתי במספר צעדים: הראשון – סיפרתי על האתגר לכל הסובבים אותי. יש משהו בהצהרה בומבסטית כזו שמאלץ אותך לדבוק בה (הערת מערכת: זה בדיוק מה שעשיתי עם הפוסט שפרסמתי לגבי התהליך שלי), וגם מאפשר הזדמנות לחיזוקים מהסביבה.

הדבר השני שעשיתי היה להוריד את עצמי מכל רשימת תפוצה של כל חנות או אתר קניות שהייתי רשומה אליה. זה פינה לי המון מקום באינבוקס והמון מקום בתודעה. הרי בכל מקרה עכשיו, כשאני קונה דברים אני עושה זאת רק מתוך צורך ולא סתם כי הם במבצע, לכן לא באמת חשוב לי אם יש פתאום פלאש סייל.

הכנתי לעצמי שתי רשימות בטלפון: אחת בה אני רושמת את כל מה שקניתי (בתחומי האתגר) ואחת שהיא מעין ווישליסט – ברגע שמתחשק לי לקנות משהו, אני רושמת אותו תחת אותו החודש, בין אם זה משהו שכבר הרבה זמן רציתי וחוזר על עצמו, ובין אם זה משהו חדש. אפשר לראות את הפריטים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, ומנגד את כל אלו שהם רק איזה צורך רגעי שלא באמת עונה על שום צורך אמיתי בחיים שלי. פריט יכול לחזור על עצמו חודשים לפני שאקנה אותו, אם בכלל. הרשימה הזו עוזרת לי לעקוב אחרי הפער בין צרכנות רגעית לכזו שנכונה לי, וגם משקפת לי כמה כסף חסכתי וכמה חפצים פיניתי מהחיים שלי בזכות האתגר – מה שמעודד אותי להמשיך.

התובנות שאחרי

זה נשמע דרמטי, ״שנה ללא קניות״, אבל האמת שקניתי די הרבה.

קודם כל, כי דברים אכן מתקלקלים או נגמרים. קרם הגנה, שמפו, סבון פנים, עטים, נרות ומחברות – פתאום שמתי לב כמה זמן לוקח לי לסיים מוצרים שונים. לסיום הפריט התלוותה התחושה שיש תכלית לחפצים שבחרתי להשאיר בחיים שלי. כשכבר הייתי צריכה לקנות, התחלתי להבין לא רק מה אני צורכת אלא גם מהיכן, והעדפתי לתת את הכסף שלי לחקלאות ישירה או לעסקים קטנים ומקומיים מאשר לתאגידים וחברות ענק. התחלתי לבדוק את הרכב הבדים או החומר, ואם אפשר גם את תהליכי הייצור והפן האתי שלו.

אבל מעבר לחפצים – קניתי חוויות. אם פעם הייתי מתקמצנת על מסעדה יקרה, אבל קניתי ג׳ינס ללא היסוס – אז השנה איפשרתי לעצמי לבלות איך ואיפה וכמה שרציתי, מבלי לחשוב על המחיר. השקעתי את הכסף שלי במינויים לשירותים שמספקים לי תוכן, בקורסים ובתחומי עיסוק שמעשירים את החיים ואת הגוף, והענקתי את הכסף לאנשים שבתמורה העניקו לי ידע, כלים ותוכן מתוך העולמות שלהם. הסחר הזה העשיר אותי הרבה יותר מאשר שפתון נוסף או חולצה שאולי הייתי רוכשת.

אולי לא חסכתי הרבה כסף, אבל הרגשתי שברוב המקרים אני יודעת איפה אני משקיעה אותו, וזה הפך את השימוש בו לחיובי במקום שלילי.

נכנסתי לאתגר מתוך רצון להכיר את עצמי כצרכנית ולשנות את הרגלי הצריכה שלי. במבט של כמעט שנה לאחור, אני יכולה להגיד שזה אכן קרה: הקניות שלי פחות ספונטניות, אבל הן הרבה יותר נכונות לצרכים שלי. אני לא מתפשרת על איכות, לא על נוחות ולא על מה שעושה לי טוב. אני מחכה הרבה לפני שאני קונה ובוחנת האם אני באמת צריכה את החפץ הזה בחיים שלי. כבר יצא לי לסיים תמרוקים שלא רכשתי מחדש, לשבור קערות ולגלות שבכל זאת יש לי מספיק ולא להתפתות לבגדים יפים מבדים סינתטיים שאני יודעת שלא נעימים לי ולא מתכלים.

בנוסף, התפנה לי המון זמן: אם בשגרה הייתי מבלה כמות לא מבוטלת מהזמן הפנוי שלי בשיטוט באתרים ואפליקציות של קניות, פתאום מצאתי את עצמי בדרך לעבודה מביטה מהחלון, מבלה יותר זמן עם בן הזוג או החברות, או מעורבת יותר בשיחות בהפסקת הצהריים. לא היה יותר מרדף אחרי פריט שהמלאי שלו נמוך, או אחרי מבצע שעומד להיגמר עוד כמה שעות. גם אם יש יום סיילים מטורף או שבוע של הנחות, כל עוד אני לא צריכה משהו, אני לא קונה. לא אשקר: האינסטינקט לבדוק את האתר עדיין שם, ואני גם עושה את זה לפעמים אבל הרבה פחות מבעבר. היום גם הרבה יותר קל לי לשים את זה בצד ולהמשיך הלאה ביום שלי. ירדה ממני כמות אדירה של לחץ.

והכי חשוב – הרגשות החיוביים חזרו ללוות את הקניות שלי, כי לפריט יש ערך אמיתי בחיים שלי.

טעויות קורות

בתוך כל השנה הזאת, ניסיתי גם להזכיר לעצמי שאני אנושית, ואם יהיו חריגות – אקבל אותן ואלמד מהן. האתגר מתקיים במקביל לחיים שלי, שהם דינמיים ומביאים איתם אתגרים משל עצמם. התייחסתי לאתגר כמעין מצפן שמלווה אותי לאורך השנה, ולא כופה עליי איסורים אלא מנחה אותי. זה עזר לי להבין גם בנקודות שהיו לי קשות השנה (והיו לא מעט כאלה) האם קנייה תפתור את המצוקה שאני מרגישה, ולפי זה החלטתי אם ומה לרכוש. ברוב הפעמים הבנתי שלא, בגד או נעליים לא יהוו את הנחמה אותה אני מחפשת. אותה מצאתי דווקא ביצירה, בערב נעים עם חברות או בפעולה אקטיבית לפתרון הבעיה ושיפור החיים שלי.
דווקא הרכישות שחרגו מהאתגר לא היו אימפולסיביות ומתוך רצון להתנחם באותו הרגע, אלא אחרי מחשבה והבנה למה אני בכל זאת בוחרת להכניס הביתה פריט שאני לא מוכרחה. 

אבל האמת שהדבר שהכי הרווחתי בשנה הזו, הוא הקשיבות. שיניתי לא רק את האופן בו אני צורכת חפצים, אלא גם את האופן בו אני צורכת את העולם סביבי. אנשים, סיטואציות ורגעים קיבלו משמעות אחרת. במקום לרפרף עליהם או להתפשר, שמתי לב שאני חוקרת ושוהה בהם – וזו אולי המתנה הכי גדולה של האתגר הזה. בחרתי לעשות את האתגר במשך שנה כי הרגשתי שמדובר בתהליך, והוא הביא איתו תהליכים נוספים שהתחילו לזוז אצלי וממשיכים לחיות ולצמוח ולפתח אותי, כצרכנית, כאישה וכאדם בעולם.

האם שנה ללא קניות מתאימה גם לי?

אם את מרגישה שקניות הן כבר יותר הרגל מפעולה משמחת, שהן כבר יותר ״תיק״ מפינוק או מענה לצורך, אם הן מלוות בתחושות של לחץ או חרדה, אם את חווה עומס של חפצים בקטגוריה מסויימת או אפילו סתם רוצה לבחון את הרגלי הצריכה שלך – הייתי ממליצה לך לבחון אם אתגר מסוג כזה יכול להתאים לך. הוא לא חייב להתקיים במשך שנה שלמה, אפשר לנסות גם רק חודש או פרק זמן שמתאים יותר. לא חובה להגביל לגמרי את הקניות, אפשר גם להוריד אותן לרמה מינימלית (מה שמכונה Low buy), להחליט לקנות רק מה שנגמר או להגדיר לעצמך מה הכי נכון לך. בעיניי הכי חשוב קודם להגדיר את הבעיות, להבין את המטרות, ומהן לגזור לעצמך את הכללים שינחו אותך.

אני יכולה לומר שנכנסתי לאתגר הזה עם חששות שאולי הוא גדול עליי ואין סיכוי שאעמוד בו, ובמהלכו גיליתי שבמקום להגביל אותי, הוא נותן לי את הספייס והשקט להם ייחלתי, וכלים להתבוננות ופעולה. אני בטוחה שאלו ימשיכו ללוות אותי לתוך 2020 והלאה.

נועה פילוסוף, ילידת 86′, למדה אדריכלות ואיפיון חוויית משתמשים, עובדת במוזיאון המדע בתחום החינוך. ירושלמית, חתולאית ביום ורקדנית סווינג בלילה (הערת מערכת: ובנוסף בחורה רהוטה ומהממת).