ובכן, לא בדיוק, אבל בערך. אני בדרך כלל לא מתחברת לקונספט של החלטות לשנה החדשה ומאמינה שיותר מכל, הן נועדו להציב אותנו בפני כישלון – כי אנשים לא משתנים לפתע בשנה החדשה וגם ההרגלים שלנו לא מקבלים נוטפיקציה על כך שהתחילה שנה ולכן צריך להתעדכן. יחד עם זאת, אני מרגישה שכל הדרכים מובילות לכך שהשנה אבחן את מערכת היחסים שלי עם כסף ברמה העמוקה ביותר ומתוקף כך החלטתי: שנת 2020 תהיה השנה הכלכלית הכי מהותית עבורי עד כה.

אם קראתן את הפוסט על מערכת היחסים שלי עם כסף אתן בוודאי יודעות שאני וכסף לא תמיד היינו חברים וגם היום אנחנו נתקלים במהמורות ברילשיינשיפ שלנו. נכון, אני כבר לא נמצאת בחובות ונכון, אני אפילו מצליחה לשים בצד כל חודש סכום כסף לא מבוטל לחיסכון (קונספט שהיה בלתי נתפס בעיניי עד לפני כמה שנים), כך שבמובן הזה אני פריבלגית מאוד ועם זאת, אני מרגישה שעדיין לא הצלחתי להשתחרר מהרבה הרגלים כלכליים קלוקלים שדבקו בי מבית אמא.

העניין בלצמוח מתוך בית עם חובות, שאנשים כמונו כמהים לצאת מחוץ לרמת החיים הזו ולהגיע לרווחה כלכלית ובכל זאת, מה שהרבה פעמים גוזר גם עלינו אותו עתיד כלכלי בדיוק זו המנטליות לפיה כסף הוא במצב צבירה נוזלי וצריך לבזבז אותו במהרה כי בקרוב לא ייישאר. אני מרגישה שהמנטליות הזו שולטת בי עד עצם היום הזה והעיסוק שלי בקניות הוא אינטנסיבי מכפי שהייתי רוצה שיהיה. גם כשהוא לא מתבטא ישירות בתדפיסי הבנק, אני מרגישה שהוא מעסיק אותי כל הזמן: באמצעות מילוי עגלות קניות, בווישליסטים, במעקב אחר השקות של מוצרים חדשים, בסיילים וכו’ וכו’.

מינימליסטית או מקסימליסטית?

מאז שאני זוכרת את עצמי כאדם בוגר אני מגדירה את הנפש שלי כמינימליסטית ומקסימליסטית בעת ובעונה אחת, מה שמציב בפניי לא מעט שאלות גם אל מול המקצוע שבחרתי לעצמי אך בעיקר מול הרגלי הקניות שלתוכם התחנכתי. 

+ אני אוהבת לקנות אך באותה מידה אני נהנית להעביר חפצים הלאה

+ אני אוהבת ומעריכה את הדברים הטובים והיקרים בחיים אך באותה מידה גם לא נקשרת פיזית לחפצים

+ אני אוהבת לאסוף אך מקפידה לא לאגור

+ אני שומרת על החפצים שלי במצב מעולה אך לא אבכה אם יקרה לפתע משהו שיגרום להם להיעלם מחיי.

הדיסוננס הזה בשילוב עם התניות שכבר מושרשות בי, כמו לחפש בכל פעם את הפריטים החדשים ב- New In באתרים, גרמו לי להבין שאני לא באמת מבינה עד הסוף את היחס שלי לכסף וגם לא לקניות. אני לא באמת יודעת מה משמח אותי לקנות, אני לא באמת יודעת כמה פריטים מכל סוג נחוצים לי, אני לא באמת מבינה את גרעין הרגלי השימוש שלי מבעד לכל אותם הרגלים שקיימים אצלי כבר שנים ארוכות.

כאן נכנסת שנת ה-Low Buy

כדי לבחון את כל הגורמים הללו, הבנתי שנחוץ שינוי משמעותי ועם זאת לא דרסטי מדי. לאור מערכת היחסים המורכבת שלי עם כסף, לא הייתי רוצה להציב בפניי אתגר מוחלט של שנה ללא קניות. אני לא רוצה לייצר לעצמי טריגרים שעלולים להוביל אותי לכישלון ובעיקר, אני באמת לא רוצה שזה יישאר ברמת האתגר, אלא שינוי באורח החיים, מבלי שיהפוך להיות סגפני. מובן לי שתהליך הקניות הוא הרבה יותר עמוק מכפי שזה נראה מעל פני השטח ואין לי באמת יכולת לנטרל את כל הרגשות ממנו כי ובכן, זה תהליך רגשי. יחד עם זאת, הייתי רוצה להבין את הרגשות הללו לעומק ובעיקר: מתי, איך וכמה אני רוצה לקנות.

בדיוק מהסיבה הזו אני רוצה ששנת 2020 תהיה שנת ה- Low Buy: שנה שבה אמנע מקניות אימפולסיביות. אני נמצאת בנקודה בה אני מרגישה רוויה בכל התחומים ובבעלותי כל המוצרים הכי יפים שאני יכולה לרצות, לכן אני רוצה להבין מה גורם לי בכל זאת לרצות לקנות עוד. להבדיל משנה שלמה ללא קניות, אני מוצאת ששנת ה- Low Buy היא קצת מתירנית יותר: כלומר אני עדיין יכולה כמובן לקנות תחליפים לפריטים שהתבלו או יצאו מכלל שימוש. כמו כן, אם יש אירוע שעומד על הפרק ונחוץ לי באופן קונקרטי בגד חדש עבורו – אקנה אותו, אך תמיד אזכור שהמטרה העיקרית היא ליהנות ולנצל את הקיים במקום לחפש להוסיף לו עוד ועוד. המטרה היא לצמצם את ההוצאות שלי על איפור, טיפוח, בגדים ועיצוב למינימום האפשרי.

דוגמה לשנת ה- Low buy במובן הפרקטי: קניתי לא מזמן ספוגיות חדשות של ביוטי בלנדר להנחת מייקאפ. כשיגיע הזמן להחליף אותן, אעשה זאת גם בידיעה שאני נמצאת בשנת צמצום קניות. אמנם יש לי מברשות שאני יכולה להניח איתן איפור ותמיד גם אפשר להשתמש באצבעות, אבל אני אוהבת לעשות שימוש בביוטי בלנדר ולא רואה סיבה להפסיק להשתמש בה. לעומת זאת, גם אם סוודר שבאמת ובתמים אהבתי ירד במחיר – לא אזמין אותו. יש לי מספיק סוודרים שיספיקו לי לכל החורף הישראלי ואף מעבר לכך – ובמסגרת השנה הזו אסרב לפריטים, גם אם ממש ארצה אותם, כי הם אינם נחוצים לי ולא ממלאים שום פונקציה במלתחה ובחיים שלי.

היות ואני לא פוצחת במסע הזה ממקום של מצוקה כלכלית כמו בעבר, הייתי שמחה לגלות כמה כסף זה יחסוך לי בשנה הזו לטובת מטרות גדולות כמו חיסכון לבית (מטרה שתמיד מרגישה קרובה אך רחוקה במציאות שלנו), השקעה בעסק וגם חוויות משותפות עם חברות ובן הזוג, שלא לדבר על כך שיש מחשבות על הקמת משפחה שעומדות על הפרק.

שאלות נפוצות בנוגע ל- Low Buy

יש כל מיני שאלות שיכולות לצוץ לפני תחילת שנת ה-Low Buy וחשבתי שזו ההזדמנות לענות עליהן:

חו”ל: חזרתי זה עתה מפריז עם חברות שהוציאו לא מעט על שופינג, אך לא קניתי בטיול למעט בושם לחדר (למען גילוי הנאות: מדובר במוצר לא זול), שני ספרים, ספל וכמה חטיפים. אני חושבת שנחמד לחזור מחו”ל עם מזכרת כלשהי אבל בהחלט אפשר שתהיה מדובר במזכרת בשווי כספי נמוך. אם הקפדתי על Low Buy ואז טסתי למסע שופינג בחו”ל – בעצם לא עשיתי בזה שום דבר. הצרכים שלי לא משתנים רק כי אני בחו”ל: גודל הארון, שידת האיפור או חשבון הבנק שלי אינם משתנים כי יש חנויות יפות בפריז.

הפצות של חברות יחסי ציבור ופוסטים ממומנים: אמנם השנה אני מצפה לצמצם הוצאות מבחינה דרסטית, אך זה לא אומר שאני מתכוונת לעשות זאת גם מבחינת הכנסות. באופן ריאלי: יהיו גם השנה לקוחות שיישלמו לי כסף כדי להתנסות ולדבר על המוצרים שלהם, כי זו העבודה שלי. לכן אצא מנקודת הנחה שתקבלו את העובדה הזו בדיוק כפי שגם אתן עובדות לפרנסתכן ועושות את המוטל עליכן.

היות ואני ממילא עובדת עם מותגים שיש לי זיקה אליהם ועם מוצרים שאני בוחרת מתוכם, אני לא צופה שתהיה כאן הצטברות מיותרת של חפצים לאורך זמן. הפצות של משרדי יחסי ציבור הן באופן עקרוני עניין שונה, כי אלה הרבה פעמים נשלחות ללא שום תיאום מראש ומתן הסכמה. יחד עם זאת, אני עובדת עם משרדי יחסי ציבור בודדים ולמזלי יש לי עם רובם הבנה שצריך לשאול האם ארצה לקבל את המוצר לפני שזה יישלח אליי לבית.

על אף שקבלת מוצרים לסקירה נראה כמו תהליך מאוד זוהר מהצד, בפועל זה בעיקר מוביל להצטברות של חפצים שאין בהם שימוש. ההיבט המינימליסטי באישיות שלי אגב, גורם לי להעביר הלאה כמעט את כל המוצרים שנוחתים אצלי למטרה הזו. לאחרונה אספתי את רובם לצד מוצרים שקניתי בעצמי – והעברתי אותם להדס שר שמנהלת מכירת יד שניה מדהימה, כאשר כל ההכנסות הן תרומה לבנות של מריה טל ומיכל סלה ז”ל. תוכלו לצפות במוצרים שנותרו לקנייה כאן.

יום הולדת: יום הולדת זו סוגיה מעניינת כי אחת ההתניות הכי ותיקות אצלי היא שחיבה מביעים באמצעות חפצים ולכן בכל שנה קבלת מתנות יום הולדת היה ביג דיל מבחינתי. השנה החלטתי שאת כל המתנות שהייתי מקבלת ובואו נודה באמת, גם קונה לעצמי – אתרום לארגון שפועל למען רווחתם של כלבים וחתולים נטושים. כלומר במקום לקבל מתנה פיזית, אבקש מחברות וקרובי משפחה לתרום בשמי את הסכום שהיה מגיע אליי ממילא. כרגע האופציה שעליה חשבתי היא SOS אבל אם אתן מכירות ארגונים נוספים או אפילו אנשים פרטיים שמסייעים לכלבים וחתולים – מוזמנות לכתוב לי בתגובות. היות ויום ההולדת שלי רק באפריל, יש לי מספיק זמן לחקור את הנושא ולבחור בארגון המתאים עד אז.

אם אני קונה, מהיכן?

סיבה נוספת, גם אם לא עיקרית, שבגללה אני יוצאת לתהליך הזה עם עצמי זה גם במטרה לצמצם את כמות הפסולת, חומרי האריזה והמוצרים שאדם כמוני עם מודעות גבוהה ללייף סטייל ואהבה לקנות – יוצר תוך שנה. לכן הנחתי שזה יהיה אירוני אם במסגרת השנה הזו, אמצא את עצמי קונה בכל זאת פריטים ברשתות וחנויות של אופנה מהירה. אני לא צופה בתחום הזה בעיה היות ובאופן טבעי יש לי נטייה כלפי יד שניה ואני ממילא נרתעת מטרנדים אלא מעדיפה בגדי בייסיק משעממים אך רכים ונעימים. מהבחינה הזו אני מועמדת טבעית לקנות אופנה אתית וכזו גם הייתי ברוב השנים האחרונות – רק שבשנתיים האחרונות זה ממש הפך לטרנדי להצמיד לכך את התווית הזו, גם בתחום הביוטי אני אעדיף להוציא את הכסף שלי, אם כבר בכל זאת יזדמן לי להוציא אותו על מותגי אינדי ומותגים ירוקים מאותו רציונל. את הפוסט שלי על המדריך לצרכנית האתית המתחילה תוכלו למצוא כאן.

היכן אני צופה אתגרים?

התמזל מזלי ויש לי כמה שותפויות ארוכות טווח מתוקף העבודה שלי שגם ככה מייצרות לי פריטים שאני באמת אוהבת ונחוצים לי במסגרת שיתופי פעולה בתשלום או באמצעות ברטר, כמו למשל עם גאל לוי הקוסמטיקאית שלי, Everlane מותג הבגדים האהוב עליי ומותג הנעליים Weshoes. מהבחינה הזו אין ספק שאני ברת מזל ויכולה לצמצם את הקניות למינימום תוך שאני עדיין נהנית מפריטים חדשים שאני אוהבת ועושה בהם שימוש – מבלי להוציא עליהם כסף.

אני מתכוונת להמשיך לעשות זאת כי זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי כיוצרת תוכן ואני בהחלט צופה שזה ייקל עליי בהיבטים מסוימים במסגרת שנת ה- Low Buy הזו. לדוגמה בטיפוח, אני צופה שיהיה לי קל מאוד לא לקנות מוצרים חדשים כי ממילא כמעט ולא הוצאתי כסף על טיפוח במהלך 2019 ודבקתי באופן בלעדי בתפריט המוצרים שסיפקה לי גאל.

בביגוד ובאיפור קשה לי יותר להרגיש תחושת “שובע” ולכן אני מניחה שזה התחום שבו צפוי לי האתגר. בדיוק למטרה הזו אני עצמי מתכוונת להיעזר בצ’קליסט שפרסמתי מוקדם יותר השנה ובו סעיפים שעוזרים מאוד להבין האם הקנייה שאני עומדת לבצע נחוצה לי או לא – מניסיון, זה מסייע מאוד לצמצם את כמות הקניות האימפולסיביות והרגשיות כי זה מאמת אותנו מול שאלות מאוד רציונליות שאנחנו מתבקשות לענות עליהן. את הצ’קליסט תוכלו להוריד בחינם כאן.

והתוכן, מה איתו?

אחת הדרכים שבהם אנחנו יוצרות התוכן מצדיקות בעיות קניות היא ובכן, באמצעות יצירת התוכן סביבו. גם אני חטאתי בזה אינספור פעמים כי אין להכחיש שיש בכך גם אמת מסוימת: בתור בלוגרית אני בעצם עורכת מגזין עצמאית ומתבקש שאציג לקוראות שלי את כל מה שחדש בעולמות התוכן שמעניינים אותנו. איך אני אמורה לעשות זאת ללא קניות?

זה ללא ספק אתגר משמעותי נוסף שמחכה לי השנה, אם כי אני בטוחה ביכולות שלי להמשיך לייצר תוכן יצירתי, מעניין ורלוונטי גם מבלי שיהיה סובב סביב צריכה של מוצרים חדשים. באופן כללי אני מרגישה שהפוקוס שלי במגזין הפך להיות פחות סביב מוצרים ספציפיים ויותר סביב רעיונות ומסרים. זה לא אומר שייעלמו תכני השופינג במגזין, כי זה חלק מהכיף שלי ושלכן, אבל זה בהחלט אומר שאצטרך למצוא דרכים חדשות לייצר תוכן כך שלא ייתבסס רק על מוצרים חדשים ונוצצים.

אני משערת שהשנה אצטרך למצוא את האיזון בין העברת המסרים הללו לבין שמירה על המגזין כפלטפורמה מסחרית וריווחית עבורי – ואני מאמינה שרק דברים טובים ומעניינים יכולים לצאת מתוך המקום הזה, אז אני אפילו סקרנית בעצמי לראות לאן זה יתפתח. שכל שנותר לי לקוות הוא שתלוו אותי בתהליך הזה, בין אם בתור צופות מהצד ובין אם תחליטו להשתתף בשנת ה- Low Buy יחד איתי.

אם יש לכן שאלות או תובנות ממסלול דומה שעברתן בעצמכן, מוזמנות לכתוב בתגובות!