אני מניחה שהעוקבות החדשות יותר שלי לא מודעות לזה, אבל עד לפני ארבע שנים ובמשך תקופה של כמה שנים טובות, עבדתי כמנהלת מגזין חתונות ישראלי – חלק מהזמן כשכירה. זו הייתה המשרה הכי אינטנסיבית שאי פעם הייתה לי עד לשלב שבו הקמתי את העסק שלי, תקופה שבה התבקשתי לקחת על עצמי מגוון תחומי אחריות שונים: מכתיבת תכנים ועד ניהול קשרי לקוחות, מההיבט הפיננסי ועד לארגון הפקות, ניהול קהילה, סושיאל מדיה ועוד ועוד.

על אף שהייתי בלוגרית גם בשנים שקדמו לכך, המעבר לנהל אתר בעל תוכן מסחרי ויציב היה בגדר שינוי אדיר שהעניק לי הרבה מאוד חוזקות ותובנות שמלוות אותי עד היום. במשך כל תקופת ההעסקה שלי הייתי כל כך גאה שאני עוסקת בעבודת החלומות שלי, באופן חלקי כי זה באמת היה נכון (בל נשכח שהתחלתי להיות מועסקת במקום העבודה שלי כבחורה צעירה מאוד), אך אם להודות באמת, זה בעיקר היה נרטיב שמאוד רציתי להאמין בו.

האם עבודת החלומות קיימת?

אנחנו חיות בעידן שבו מצפים מאיתנו למצוא עיסוק שיגדיר אותנו והיה נדמה שהנה, מצאתי את שלי. אך האמת היא שלעבודת החלומות שלי היו הרבה היבטים שהיו רחוקים מלהיות נוצצים אלא מפרכים ומלאי סטרס: היו ימים שהרגשתי מוערכת והיו ימים שבהם לא הרגשתי מוערכת מספיק, היו ימים מלאי סיפוק והיו ימים מלאי תסכול אדיר – היה הכל מהכל, כמו בכל דבר בחיים. כמובן שאת כל ההיבטים הללו שמרתי לעצמי כדי להמשיך לשדר שאני עושה את מה שתמיד רציתי וזה חלומי. אחרי הכל: מנהלת אתר בעולמות הלייף סטייל, שקטפה תפקיד במשרה מלאה בעולם התוכן הישראלי ועובדת מהבית? מי לא הייתה רוצה תפקיד כזה?

היום אני מבינה שחטאתי בפני קולגות ונשים צעירות ממני, כשגרמתי להן להניח שתפקיד דומה בוודאי מחכה להן מעבר לפינה וכשהוא יגיע, הן יביטו בו בעיניים נוצצות, יצביעו לעברו ויאמרו “זו עבודת החלומות שלי” – כי הרי כך בדיוק דאגתי תמיד להציג את זה כלפי חוץ. למעשה, אני די משוכנעת שלפני כמה שנים פרסמתי פוסט בבלוג שלי עם הכותרת “כך תמצאי את עבודת החלומות שלך”, אך מעצם המעשה הזה רידדתי את עצמי וגם את הקריירה שלי לכדי פוסטר של שביעות רצון והגשמה עצמית, מבלי להציג את המורכבות שבעניין.

למרות כל ההיבטים החיוביים שהיו במשרה הזו (ואני לא מזלזלת בחשיבותם לרגע), היו בה גם היבטים שליליים שרתחו עד לשלב שבו הרגשתי שזהו, הגיע הזמן להמשיך הלאה. אנשים מסביבי כמובן הופתעו, למעשה, לחלק כלל לא היה מושג שאני עובדת שכירה באתר והוא לא בבעלותי – וזה רק חידד עבורי מדוע הבחירה שלי לעזוב הייתה נכונה ועליי למצוא משהו שהוא באמת ובתמים שלי. התפטרתי מעבודת החלומות שלי כי הרגשתי שאלה היו כנראה החלומות שלי נכון לתקופה ההיא והגיע הזמן כעת לצאת ולחפש חלומות חדשים להגשים.

אז מול היום

היום כשאני מנהלת עסק משלי, אני מביטה בחלומות שלי מתוך פרספקטיבה אחרת ובכלל, אני לא שואפת להגדיר את עצמי באמצעות טייטל כזה או אחר, כמו שהייתי כל כך כמהה לזה בעבר. היום אני בעיקר מכירה בכמה זה חשוב לא להציג את החיים כפונקציה של שחור ולבן בלבד, לא עבור אחרות ולא עבור עצמי, כי כשאנחנו מספרות לאחרות את הנרטיב שלנו מספיק זמן – לבסוף אנחנו מאמינות בו ויש לכך כל מיני משמעויות בעייתיות.

היום אני מרגישה שזו האחריות שלי להזכיר לעצמי ולאחרות, שקיימים כל מיני סוגים של חלומות שנועדו להשתנות עם הזמן ויש כל מיני סוגים של עבודות, חלקן מספקות ובעלות תנאים טובים יותר מאחרות. אנחנו לא חייבות להרגיש בלחץ למצוא את עבודת חיינו לא משנה בנות כמה אנחנו, כי האמת היא שהקריירה שלנו תהיה מורכבת מהרבה עליות ומורדות, הרבה הזדמנויות והרבה אכזבות, הרבה חלומות קטנים וגם כל מיני תקלות – ולכן לא סביר שמקום עבודה יחיד יכיל ויהווה עבורנו הכל.

מעצם העובדה שאנחנו מדברות על הקריירה שלנו במונחים של “עבודת החלומות”, אנחנו יוצרות עבור אחרות מכבש לחצים לא ריאלי למצוא עבודה כזו עבור עצמן. האם צריך לשאוף לעבוד בעבודה שבה מתייחסים אלינו בכבוד ואנחנו שבעות רצון ממנה? בהחלט. האם אפשר לשאוף שכל עבודה שנגיע אליה תהיה עבודת החלומות שלנו? גם זה אפשרי, אבל אז מה קורה ביום שאחרי?

מה קורה אחרי "עבודת החלומות"?

זה בדיוק מה שנאלצתי לשאול את עצמי, כשבחרתי לעזוב את עבודת החלומות שלי בגיל 27. אחרי שהענקתי לעצמי טייטל מכובד כל כך (מנהלת מגזין חתונות) ובניתי הרים וגבעות מסביב לו, שאלתי את עצמי מה הלאה? מה באופן ריאלי אני צריכה לעשות כדי שהעבודה שלי, זו שבמשך כמה שנים חשבתי שהיא העבודה של חיי – תהפוך לעוד תחנה בדרך ולא נקודת שיא שממנה והלאה הכל מידרדר?

לא אכחיש שבשנה הראשונה של העסק, התהייה הזו פגעה בי לא מעט. מצאתי את עצמי רודפת אחר הטייטלים שייגרמו לתפקיד הקודם להתגמד לעומתם ועשיתי כתוצאה מכך דברים שלא באמת הייתי מעוניינת בהם או לא הבנתי עד הסוף מדוע הם נחוצים לי. אין לי כעס כלפי ההחלטות השגויות שביצעתי בדיעבד, כי השנה הראשונה של העסק היא שנה שנועדה לטעויות מהסוג הזה אבל מובן לי שאילו הייתי בוחרת לשחרר מהציפיות שבניתי לעצמי לאחר שעזבתי את “עבודת החלומות”, סביר להניח שהייתי מתקדמת בקצב הנכון לי.

היום אני גם מבינה שעצם העובדה שאני לא מתקבעת על שום עבודה כ”עבודת החלומות” שלי, מעניקה לי גמישות להבין מהם החלומות שלי ואיך לממש אותם גם תוך כדי שהם משתנים. הגישה החופשיה הזו הרבה יותר נכונה לשוק העבודה של ימינו והיא יכולה למנוע קיבעון לא נחוץ על משרה אחת ספציפית. כשאנחנו בוחרות להגדיר מקום עבודה כ”עבודת החלומות” או “עבודת חיינו”, זה עשוי למנוע מאיתנו להטיל ספק בקביעה הזו לאורך זמן. אנחנו תמיד נמצאות בתהליך של צמיחה בהתהוות ולכן מוטב לא להגביל את עצמנו לתוך תארים שיש בהם משהו כל כך מוחלט וחד משמעי. 

לסיכום, גם אם מצאנו עבודה משמעותית שאנחנו אוהבות או מקום שמספק את כל הצרכים שלנו – זה נפלא! אך קחו בחשבון שהצרכים, השאיפות והחלומות שלנו ישתנו בהמשך ואיתם תשתנה גם הקריירה שלנו. שום עבודה לא צריכה להכיל את כל החלומות שלנו, שום עבודה לא חייבת להגדיר את מי שאנחנו. אנחנו הרבה יותר גדולות ומשמעותיות מהטייטל שלנו בעבודה.