שוב, מבינה לגמרי את התסכול, כי הרי מה שבאמת נחוץ זו חקיקה ואכיפה בנושאי איכות הסביבה ואלה לא שינויים שאני או אתן יכולות לעשות – אבל גם הקשים האלה, מזהמים ככל שיהיו, זה לא הדבר היחידי שאנחנו יכולות לעשות. מה הבעיה עם קשים מלכתחילה אתן שואלות? קודם כל, אי אפשר למחזר אותם ושנית, בגלל שהמשקל שלהם כל כך קטן, הם לפעמים פיזית נופלים בין הכסאות בתהליך פינוי הפסולת ומוצאים את מקומם בטבע. למרות כל הנאמר, קשים רחוקים מלהיות סוג הפסולת המזהמת ביותר, אז אם בכל זאת תרצו לקרוא איך ניתן להקטין את טביעת הרגל הפחמנית שלנו, תוכלו לקרוא את הטקסט הבא.
Comments
Noa
9/12/2019
אההה איזההה פוסט מענין . תודה על הקיבוץ המקסים הזה! כנראה שאותי זה יותר מסקרן מאשר מאוס.. בדיוק הצטרפתי לכמה קבוצות בעולם שעוסקות במינימליזם ואוכל קאנטרי בארהב חח
וזה לגמרי ממקום של חקרנות ולא באמת ממש ליישם בצורה טוטלית.
הפוסט הזה והתגובות מעוררות בי שאלות
תוהה האם זה מעצים או מוריד ? ואת מי זה משרת ?
והכי מעניין אותי לאן זה ימשיך
♥️
Maayan Aner
9/12/2019
מסכימה עם כל מילה שלך. כל עניין הסלף קייר מזכיר לי את ״העצמה נשית״- מושג עם מקור חיובי שרוקן לחלוטין מתוכן והפך להיות תווית שמודבקת על דברים כדי לשווק אותם, דברים שלעיתים קרובות ביניהם לבין פמיניזם אין דבר וחצי דבר.
לגב הקשים, אני גם רוצה להוסיף שמדובר בטרנד שהמישטור שלו יכול לפגוע באוכלוסיות בעלות מוגבלויות. אנשים רבים נעזרים בקשים בגלל מוגבלויות רבות ושונות. המישטור הזה שבכמה מקומות ממש יוצא מכלל שליטה, כמו מקומות שלגמרי אוסרים על קשים או מחביאים אותם כדי ליצור שיימינג למי שירצה לבקש במיוחד, הוא מחורבן לגמרי ובעיקר מגוחך בגלל החלק המזערי שלו בזיהום הסביבה. שלא לדבר על זה שתחקירים כבר גילו שהרבה מהדחיפה של קמפיינים ליצירת שיח שמטיל את כל האחריות על הצרכן האינדיבידואלי לעתים קרובות ממומנים על ידי תאגידים שמנסים בהצלחה להרחיק מעלי ביקורת ציבורית על הזיהום שהם מייצרים.
Margarita
28/11/2019
ואי כל מה שכתבת על טרנד הסלפ קייר כל כך נכון! כבר נמאס לראות את זה ולחשוב עם אין לי נר של דיפטיק או משהו אני לא דואגת לעצמי ממש טוב, או המסכץ פנים הכי חדה שרק יצא.
מארי קונדו ראיתי הוצאי מלא פריטים שייגרמו לנו לאושר בסכומים לא קטנים בכלל אז היא כבר יותר בקטע של כסף מאשר כל דבר אחר.