זה הזמן להודות שאני נמצאת כרגע בתקופה שבה אני מרגישה שחיקה. כן, אני עוסקת בעבודה שאני אוהבת ובעסק שיצרתי לעצמי אך אני עדיין עובדת במלוא מובן המילה: עובדת לפי בריפים, עומדת בלוחות זמנים, מוציאה חשבוניות ודו”חות, מתנהלת מול לקוחות. על אף שהעבודה שלי היא יצירתית ברובה, זה לא סותר את העובדה שיש היבטים בה שאני פחות מתחברת אליהם ושלעתים עומס העבודה מצטבר לכדי מצבים שוחקים.
Comments
Gal M
26/11/2019
אין על הפוסטים שלך בעולם, תמיד מעלה נושאים כ״כ חשובים!
מעיין
25/11/2019
כל כך מזדהה עם הדברים שכתבת וחשוב לדבר על זה. גם אני עוסקת במה שאני אוהבת ולחלוטין חווה תקופות של שחיקה, של חוסר מוטיבציה, של אובדן עניין ועוד. זה טבעי וחשוב לשים לב לזה ולייצר לעצמנו מערכות תמיכה, ולא להתבודד, כפי שכתבת.
רותם
20/11/2019
כתבת שזה כביכול פריבילגי להרגיש שחיקה כשאת עושה את מה שאת רוצה ואוהבת. אני פה לתאר מצב של שחיקה בתפקיד שבחרתי בלב שלם לבצע, כזה שקשה להחליט לעשות בו שינוי גם מבחינתי. אמהות במשרה מלאה. עושה זאת באהבה רבה כבר מעל שבע שנים, ועכשיו עם תינוק קטן, מרגישה את זה מאד מאד. הפוסט גרם לי לנסות לחשוב קצת איך לשפר את המצב הזה, גם אם רק בתחושה.
טליה גפן
20/11/2019
לגמרי נכון. הכל. עוד נקודה לגבי שחיקה וזו לגמרי נקודה חיובית,בדור שלנו בניגוד לדור ההורים יש לנו לגיטימציה לעזוב עבודה כל כמה שנים טובות ולהתקדם על בסיס הנסיון שלנו. לשנות עניין. אמא שלי למשל ממש מתקשה להבין את זה. למדתי מצד אחד תואר ראשון בספרות וחינוך, תואר שני כמעט בפילוסופיה. והייתי מורה בתיכון. אבל זה לא היה בשבילי. וגם למדתי עיצוב פנים. וזה לגמרי אני. ואחרי 5 שנים בהוראה עברתי לעיצוב ומאז אני כבר 7 שנים בזה וזה לגמרי המקום שלי בו אני גם מתפרנסת הרבה יותר טוב. למרות זאת עדיין קשה לאמא שלי עם השינוי. אמרתי לה שחינוך שחק אותי עד כדי מיאוס. ולמרות שעכשיו טוב לי ולמרות הכסף בבנק ביחס לחינוך, קשה לה עם עם המעברים האלה. היא הייתה אחות 45 שנים. בואי, אם כבר מדברים על שחיקה. אבל היא טוענת שאין בכלל מה לדבר על שחיקה. ושלא הייתה כזאת. אני מאמינה שזה היה כל כך טאבו השחיקה. כי יש פרנסה. אז היא בכלל לא נתנה לעצמה את האופציה לחוש אותה ולהתקדם הלאה.
לפני תשעה חודשים בעלי פוטר מעבודה בהיי טק. הוא כבר היה שחוק מאוד וזה הוביל לפיטורים. שעות העבודה הרבות שחקו אותו. הפקקים, הפריזמה המצומצמת, ההורים נורא נלחצו. אנחנו לא. למרות שיש לנו משכנתא ושלושה ילדים. וכלב
כי זה זמן למוביליות ותיקון השחיקה. מפה לשם עברנו לאמסטרדם לפני שלושה חודשים. לעבודה יותר מעניינת ויותר מגניבה. אז השחיקה בחיינו חיובית. והיא רק תזכורת שחיים פעם אחת. ומשחיקה פשוט יש לצמוח.
נשיקות… ותמשיכי להישחק ולהתקדם.
טליה גפן