אני אוהבת את הגיל הנוכחי שלי (כמעט 32) – ואני מרגישה שזה באמת הגיל שבו אני מרגישה שלמה מתמיד והכי מחוברת למי שאני. יחד עם זאת, אני מרגישה שהעשור הרביעי של חיינו מזמן לנו גם כל מיני תופעות פיזיולוגיות שאיש אינו מדבר עליהן, אבל בחדרי חדרים ובשיחות עם חברות מקבוצת גילאים דומה – זה הנושא הכי חם לדיון. לכן, הגיע הזמן להניח את כל הקלפים (ואת כרטיסי הזהב של קופת החולים) על השולחן ולדבר על כל התופעות הללו בגלוי.

+ האנגאובר – הסיבה שבגללה כתבתי את הפוסט היא ההאנגאובר המפואר שחטפתי לפני כמה ימים. מה זה חטפתי? התמוטטתי. שתיתי מעבר לכמות הסבירה שלי ושל כל אדם אחר הרוצה לשמור על תפקודי הכבד שלו. אני לא הכי גאה בזה אבל גם העונש לכך לא איחר לבוא: יומיים שלמים שבהם לא יכולתי לגרד את עצמי מהמיטה. לא זכרתי שהאנגאובר אמור להיות מטלטל כל כך ואז הבנתי: בפעם האחרונה שבה שרפתי תאי מוח מהסיבה הזו, הייתי פרגית צעירה בת 20 ומשהו.

בזמן שהחברות שלי שרק נושקות לגיל 30, הצליחו לקלף את עצמן השכם בבוקר למחרת ויצאו לבראנץ’ נחמד – אני הכנסתי את עצמי לתרדמת והעברתי יום שלם במיטה ועוד יום התאוששות נוסף בבית רק לכל מקרה, כי לא ידעתי איזו עוד צרה תתקוף אותי במצב כל כך פריך. מה אומר לכן, אני לא הבליינית שהייתי פעם וחלפו הימים שבהם יכולתי להוריד צ’ייסרים כאילו כלום. לכן החלטתי שמן הראוי לדבוק מעתה והלאה בציי’סרים של תה בלבד ואת ההשתכרות הכבדה אשאיר לכל מיני צעירות פוחזות בנות 27-28.

+ הגוף משתנה – איך שמלאו לי 30, ממש הבחנתי באופן חיצוני וברור איך הגוף שלי השתנה יחד איתי. אני עדיין ממש אוהבת את המראה שלו, כך שזה לא בהכרח שינוי לטובה או לרעה, אלא פשוט שינוי. הגוף שלי נהיה עגול יותר, הירכיים התעגלו, צלוליט צץ יותר מבעבר והדובדבן שעל הקצפת: ורידים – עדיין לא ממש בולטים, אבל הם שם נוכחים ומביטים בי בזמן שאני מביטה בהם. לאורך כל העשור הקודם של חיי המשקל שלי היה כמו מקפצה, חמישה קילוגרמים יותר וחמישה קילוגרמים פחות. היום? לא ולא, אני והמשקל שלי מנהלים מערכת יחסים קבועה נטולת ירידות ואתן יודעות מה? סה”כ סבבה לי עם זה, כי יחד עם כל התופעות הפיזיולוגיות יש גם שינויים נפשיים שגורמים לכך שפחות אכפת לי מדברים כאלה ואין בי ציפיה להיראות בדיוק אותו דבר לאורך השנים.

+ שיחות עם חברות – חלפו הימים שבהם הייתי מדברת עם חברות על דייטים, נשיקות והספייס גירלז. היום רוב השיחות שלי עם חברות הן פרקטיות וניגשות ישר למטרה: מכאובים (לפעמים שלנו, לפעמים של הילדים) והכדורים שבהם אנחנו נהנות לטפל בהם, PMS, יציאות (לא מהסוג של הבארים). אפרופו שיחות עם חברות, אני לחלוטין הבחורה הזו שנעלמת אחרי ששולחים לה הודעות מאוחר מ-23:00 ועונה רק בבוקר למחרת באזור 06:30. אופסי.

+ צרבות וגזים – תראו חברות, זה לא שהפכנו לפתע בגיל 30 לכרית פלוצים, אבל בואו נסכם את זה ככה: זה תחביב ידוע של פרי, הכלבה שלי, להתעורר מצליל הנפיחות של עצמה כשהיא מופתעת מפלאי הגוף והמעי שלה. תמיד חשבתי שזה הרגל ממש טיפשי וחמוד, עד שזה קרה גם לי ובואו נניח לזה שם. חוץ מזה, הצרבות, מה איתן? אני כמעט בטוחה שיש לי כאן כדור לזה, רק תמתינו דקה. 

+ חוסר סבילות לרעש – קשה לומר שבעבר נהניתי מצעקות ומוסיקה רועשת, אבל היום אין דבר שמביא לי את הסעיף יותר מזה. למעשה, אם אני ובן זוגי נמצאים בחדרים שונים של החדר ולפתע אשמע מוסיקה רועשת בוקעת מהרחוב, אדאג לגשת אליו לחדר כדי שנוכל לצקצק יחד ולתהות מה קורה עם אנשים והיכן אבדו הנימוסים שלהם? אם המוסיקה ממש רועשת, אני לא מסתפקת רק בצקצוק אלא מוסיפה גם ניעור ראש מצד לצד כמחאה.

+ שיניים ומכאובים חדשים – תארו לעצמכן מה הייתה ההפתעה שלי כשאני, זו שמעולם לא היה לה חור בשיניים, הקפידה באופן קבוע על שיננית ומעולם לא סבלה משום בעיות בשיניים באשר הן – שברה לפני כשנה חתיכה מהשן שלה בנגיסת תפוד. תפוד, זה היה רך! זה כמו לאבד חתיכה מהשן עקב אכילת מחית! הכתר שלי לפתע הפך לא רק למטאפורי אלא למתנה שקיבלתי ליום הולדת 31 יחד עם טיפול שורש. אגב, זה אמנם פגם באופן מהותי באמון שלי ביוניברס אבל אני והתפודים שלי ממשיכים לנהל מערכת יחסים עקבית למרות התקרית המצערת הזו. גם אם ממש תרצו להתחמק מזה, בגיל 30+ תמצאו את עצמכן על הכסא של רופא השיניים עם השיר Toy מתנגן ברקע בלופים. סמכו עליי, הייתי שם.

+ מפסיקה להיות אובר דרמטית – זו לא ממש תופעה פיזיולוגית, אבל עד גיל 30, בכל שנה הייתי צוחקת על כמה אני “זקנה” ומתבכיינת שחיי הגיעו לקצם (“אוי לא, אני לא מאמינה שאני כבר בת 23!”). אחרי גיל 30 מפסיקים להתבכיין ומתחילים לבוז לבחורות שצעירות יותר בכמה שנים אבל בכל זאת בוכות על כך שהן מתבגרות וכמה מר גורלן (אגב, על אותו משקל, אני בטוחה שמי שמבוגרת ממני וקוראת את הפוסט הזה בוודאי מגחכת). אין מה לעשות, כשזה נוגע לגיל תמיד נהיה כמו הסמלת הזו בצבא שמתבדחת על חשבון כל הטוראים הפעורים.

אני ממש לא רוצה לגרום לצעירות בקהל לחשוש מגיל 30 כי אני באמת משוכנעת שזה אחלה גיל, לכן אחסיר הפעם דיטיילז על שערות סנטר סוררות שעלולות לצמוח בגיל הזה לפתע. לא קראתן את זה כאן, לא יודעת במה מדובר.

התובנות שלכן לגבי גיל 30+

+ נתפסה לי הרגל לפני חודש ולא השתחררה לגמרי עד היום”

+ “טיפחתי חיבה לקוקוס, גם בטעם וריח”

+ “העייפות הזאת… ליפול לשינה בשעה 21:00”

+ “הצורך לצבוע שורשים לבנים כל חמישה שבועות”

+ “יקיצה טבעית בשש בבוקר”

+ “כאבים בשרירים ובאיברים שלא הייתי מודעת לקיומם. פעם בכמה זמן יש כאב כזה שאת אומרת ‘הו, זה חדש!'”

+ “מיגרנות במחזור”

+ “כאבי ברכיים! במיוחד אחרי שהילדים קצת גדלים”

+ “קושי לשרוד הופעות! פעם הייתי חיית הופעות ופסטיבלים, מגיל 30 התחיל להיות קשה פיזית, הגב כואב, הרגליים כואבות ובגדול – אין לי כוח!”

+ “התחלתי לאהוב כוסברה וג’אז”

+ “הדיאטה כבר לא מצליחה בקלות כמו פעם”

+ “שתי כוסות יין ואני זומבי יום אחרי”

+ “הגב נתפס, לפעמים רק מעצם המחשבה שאני רוצה ללכת למסיבה”

+ “האנגאובר כבר תוך כדי השתייה”

+ “PMS מזעזע!”

+ “כאבי פרקים ואלרגיות של עונות מעבר, גריאטריה שלום!”

+ “אם אני שותה יותר משתי כוסות אלכוהול רוב הסיכויים שאקיא או אירדם, וזה אחרי שנים שעבדתי בחיי הלילה”

+ “מפרקים חורקים לצד סלנג עשיר כדוגמת ‘הופלך’ ו’מיידלע'”

+ “הגוף מתחרפן אם יוצאים משגרה. ג’אנק פוד = כאב בטן, אלכוהול = מיגרנה מגיהנום”

+ “פיפי! גם באמצע הלילה כמו זקנה בת 100”

+ “אי סבילות לשינה מעל לשעה 8 בבוקר, יקיצה טבעית של קשישה”

+ “אתמול התקלחתי ונתפס לי הצוואר, צריכה שיעזרו לי לקום מהמיטה”

+ “סחרחורות ובחילות בלונה פארקים ובעבר ממש אהבתי רכבות הרים!”

+ “כאבי גב אחרי ישיבה ממושכת בבתי קפה”

+ “כמות התרופות והויטמינים שאני לוקחת”

+ “נתפס לי הגב כשהתעטשתי”

 

יש לכן תובנות נוספות? שתפו בתגובות!