אז התחלנו רשמית את טרפת הבשמים לקראת החג וכמו שאתן מכירות אותי, בחרתי בחירות לא שגרתיות כיאה לחובבת בשמי נישה. קיבלתי לסקירה בשמים של ג’ו מלון, טום פורד ויאנה פרוביז. על סמך ניסיון העבר לפחות עם שני הראשונים – הייתי בטוחה שאתאהב בחידושים אבל ציפו לי כמה הפתעות שאותן תגלו בפוסט. שנתחיל?

Tom Ford Metallique

נתחיל עם אחד מבתי הבישום האהובים עליי בעולם כולו – טום פורד ועם הבושם החדש מתוך הליין – מטאליק. מדובר בבושם שמתומחר יחסית בצורה “נגישה”, כאשר אני מודעת לכך שאני משתמשת במילה הזו בצורה מאוד רופפת אבל הכל יחסי למחירים של הבשמים האחרים שלו. 50 מ”ל עולים 570 ש”ח ו-100 מ”ל עולים 805 ש”ח.

נתחיל מכך שניסיתי לפצח לשווא מה הקשר בין הבקבוק והשם של המוצר לבין הבושם עצמו. מטאליק? נשמע ממש מסקרן, בפועל, יש מעט מאוד דימיון בין המראה החיצוני של הבושם לבין הניחוח עצמו. הבושם “מטאליק” מבוסס על אלדהידים שהם בעצם תוצרים של תרכובת כימית, כאשר בבישום מודרני משתמשים בעיקר בגרסה הסינתטית שלהם. לאלדהידים יש כמה שימושים בעולם הבישום: בשילוב עם תווי ורד הם הופכים את הניחוח לאוורירי יותר, בשילוב עם תווים ירוקים הם הופכים את הניחוח לרענן עוד יותר והם גם יכולים להעצים את עוצמת הניחוח עצמו. אחד הבשמים הכי פופולאריים שמבוססים על אלדהייהדים הוא השאנל מס’ 5 אז קחו מהידיעה הזו מה שתרצו בהתאם ליחסים שלכן עם הבושם.

בתווים הנוספים של הניחוח אפשר למצוא ברגמונט, נקטר הליוטרופ וזרעי אמברט שמחממים קצת את כל התרכובת. הבושם מאוד אוורירי, מאוד נקי, מאוד לא טום פורד. הניחוח בפני עצמו מעניין ומורכב למדי, אבל חסר לי בו את הפן הבועט שאליו אני רגילה בבשמי טום פורד. ההליוטרופ מוסיף ניחוח של שקדים ואפילו קצת סבוני, מה שהופך את החוויה לנעימה מאוד לדעת. יחד עם זאת, מדובר גם בחוויה מאוד אישית: בושם שמריח קרוב מאוד לעור ולא אחד שתקבלו עליו מחמאות אלא אם כן יבואו איתכן במגע קרוב.

לדעתי מדובר בבושם מעודן יותר אך גם פחות כייפי בהשוואה ל-Vanilla Vibes של Juliette Has A Gun שחביב עליי בהרבה ובכנות, זה בושם שלא הייתי קונה וגם הייתי מתבאסת קצת לקבל – רק כי אני יודעת איזה ליין מפואר יש לטום פורד ויש רשימה שלמה של בשמים שהייתי מעדיפה לפניו. סורי טום פורד, אוהבת אותך בכל לבי אבל הפעם, פשוט לא.

Jo Malone Poppy & Barley

מדובר בניחוח שכבר הופיע באחת הקולקציות המוגבלות של ג’ו מלון ב-2018 וחזר לככב שוב: Poppy & Barley מבוסס על תווי הפרג והשעורה. אם בבושם הקודם לא ממש הצלחתי להבין את הסיפור של הבושם, כאן הסיפור הוא מובהק ומתבקש: שדות פרג ושעורה שמככבים בחלקים הכפריים של אנגליה, אצל ג’ו מלון, מותג בריטי במהות שלו. חיבור שעל פניו נשמע נפלא ובסך הכל עובד היטב: מדובר בניחוח עוצמתי למדי, פרחוני וסבוני מאוד – לא מתוק יתר על המידה אלא במקום זה רענן ונקי. 

אין לי באמת שום דבר רע לומר על הניחוח הזה מעבר לכך שהוא לא פורץ דרך בשום צורה ולמעשה, אני משוכנעת שאפשר למצוא לו דיופים גם במדפי הסופר פארם. ריח טוב ולא הרבה יותר מזה, זה כל הסיפור. יחד עם זאת, אני גם לחלוטין מודעת לכך שיש לי העדפות מאוד ספציפיות בעולם הבישום וניחוחות שאני נשארת אדישה אליהן – משתמשות אחרות יכולות לאהוב.

מה שמעניין בכל הסיפור הזה הוא שבג’ו מלון רמת אביב מאפשרים חריטה של ראשי תיבות של השם שלכן על הפקק של המוצר שתבחרו ללא תוספת תשלום. כפי שאתן יודעות, אני אוהבת ממש את הקונספט של התאמה אישית ולכן גם אם הבושם לא נמצא בטופ 5 שלי (או בטופ 10, בואו נודה בזה, יש לי אינסוף בשמים באוסף) – עדיין הייתי ממש מתרגשת לקבל בושם עם חריטה כזו במתנה לחג. בושם בגודל 100 מ”ל עולה 560 ש”ח.

Yana Proviz Monoi Blanc

נתחיל עם גילוי נאות כרגיל: אני ויאנה עובדות יחד. יחד עם זאת, העבודה הזו לא קשורה לעשייה שלי כאן במגזין ולכן אין לי שום חובה לסקור או אפילו לציין את הבושם הזה. אני עושה את זה בכל זאת כי הוא הבושם האהוב עליי מתוך הרשימה וכן, אני מודעת לגודל המעמד כשההשוואה היא עם בשמים של ג’ו מלון וטום פורד. למעשה, אם היו מבקשים ממני לעשות הרחה עיוורת של כל הבשמים מבלי לומר לי מה שייך למי, כנראה שהייתי מנחשת שהבושם של יאנה הוא בושם הנישה היחידי מתוך הרשימה.

מדובר בבושם היחידי שאני משתמשת בו נון סטופ בשלושת השבועות האחרונים ואני חושבת שאפשר לראות לפי מצב הבושם שכבר נתתי שם עבודה רצינית. למה אני אוהבת אותו? שילוב של תפוז מר עם פרח המונוי, פצ’ולי, סחלב ונילה אדמתי ולא מתקתק, קרם ערמונים וז’מש (מדובר ברכיב סינטטי שנועד לדמות את התחושה הרכה והעשירה של הז’מש) יוצרים יחד תערובת חמה, אוריינטלית וקרמית עם איזון נכון בין כל התווים. 

בהתזה ראשונית לא התחברתי לבושם: הרגשתי בעיקר את עלי הסיגלית שנמצאים בתווי הפתיחה שלו ואותם אני פחות מחבבת. ככל ש”לבשתי” את הבושם יותר, כך הרגשתי את התערובת האוריינטלית מתפתחת על העור שלי וככל שהמשכתי להשתמש בו אהבתי אותו יותר ויותר. בושם עוצמתי מאוד, חזק מאוד, עמיד מאוד – יתאים לחובבות הבשמים האוריינטלים והחמים, אך ממש לא בושם שהייתי ממליצה עליו לכל אחת. לי הוא באופן אישי מזכיר את ה-Black Orchid של טום פורד, שהוא יותר חד ופרחוני בעוד שה-Monoi Blanc הוא חמים ורך יותר. ביצוע שבעיניי הוא פלולס ומרגש אותי להיתקל ברמה כזו כאן בארץ, בתור חובבת הז’אנר.

עשיתי את המאמץ הטוב ביותר לתאר את הבושם הזה היות ואין עמדות מכירה להריח אותו בו, לכן אם יצא לכן לקנות בושם בהמלצה שלי ואהבתן – רוב הסיכויים שתאהבו גם אותו. אם אתן מזמינות בזמן הקרוב מגילטי, תקבלו דוגמית של הבושם במתנה בכל הזמנה כך שתוכלו גם להתרשם ולהריח בעצמכן. את הבושם ניתן להזמין כאן וכאן. עלות הבושם היא 280 ש”ח ל-50 מ”ל.

האם אתן קונות או מקוות לקבל בושם לחג? כתבו לי איזה!