כשגיליתי את עולם הטיפוח, אבל באמת גיליתי אותו לעומק חשבתי שזה עולם נהדר. שמתי לב כיצד השתנתה הדרך שבה אנחנו צורכות את המידע שלנו לגבי טיפוח וביוטי ממסרים שיווקיים בלבד במדיות המסורתיות יותר לאינפורמציה מעשית וביקורתית יותר בסושיאל מדיה. במקביל לכך, החלו לצוץ חברות כמו The Ordinary שהציעו טיפוח בגישה מדעית מאוד בלי קשקושים לצד מותגים שמתמחים בטיפוח אורגני ו”נקי” – כאשר החלק הארי של המותגים עדיין ישב איפשהו בספקטרום בין לבין, או במילים אחרות – מבחר אדיר ואינסוף אינפורמציה. 

כמו כן, אני חושבת שטכנולוגיית הטיפוח הגיעה לסוג של נקודת רגיעה אחרי כמה שנים של פיתוח מאסיבי וקפיצת מדרגה עצומה אבל למרות זאת, מוצרים חדשים ממשיכים לצוץ בקצב מסחרר והם הופכים רכיבים וריכוזים שהיו זמינים בעבר רק בשוק המקצועי – נגישים כעת לקהל הרחב. עם כמות אדירה של מוצרים המבוססים על רכיב אחד פעיל כפי שמציעים דה אורדינרי, ההנחה שאפשר לקנות עוד ועוד מוצרים כאלה כדי לרקוח שגרת טיפוח אישית ומותאמת הפכה לשכיחה מאוד.

בעידן שבו כולנו סוג של מדענים במינוי עצמי (כולל כותבת שורות אלו), נשאלת השאלה: איך אנחנו יודעות ליצור שגרת טיפוח אישית? ומה אנחנו עושות עם סט שלם של מוצרים המבוססים על רכיבים בודדים? איך נדע מה להניח אחרי מה? ואיך נדע מתי זה יותר מדי?

אנחנו לרוב לא יודעות

את מוצרי דה אורדינרי הפסקתי לקנות ולסקור ברגע שהרגשתי שזה יוצא משליטה. מותג עם אידיאולוגיה חיובית בבסיס שלו גרם לקהל לקוחותיו לערבב רכיבים עוצמתיים למדי מבלי לדעת באמת מה הן עושות. מצד אחד, זה מהמם בעיניי שיש לנו את היכולת לקחת את השליטה לידיים ולדעת מה אנחנו מניחות על הפנים ומצד שני, כשלאינסוף חובבות ביוטי יש כעת מספר דו ספרתי של מוצרי טיפוח אני שואלת את עצמי האם לא הלכנו צעד אחד רחוק מדי?

אני תמיד ממליצה לקוראות לא לחפש פתרונות קסם: להעדיף רכיבים עדינים יותר, בריכוזים נמוכים יותר ולדבוק בהם לאורך זמן מאשר “לפוצץ” את העור בריכוזים גבוהים במטרה להשיג תוצאות במינימום זמן. הבעייתיות במוצרי טיפוח זולים היא שהם נגישים בצורה שמעניקה לנו לכאורה לגיטימציה לקנות עוד ועוד מהם במקום להשקיע במוצר אחד יקר יותר. הרי זה הגיון כלכלי בריא: למה להשקיע לצורך העניין 300 ש”ח בסרום אם אפשר לקנות סרום ב-35 ש”ח? היי, במחיר כזה אני יכולה אפילו לקנות ארבעה!

אבל העובדה שאנחנו יכולות לקנות ארבעה סרומים מבלי שזה יפגע בחשבון הבנק שלנו, לא אומרת שעיקרון דומה פועל גם לגבי העור שלנו. לשלב ארבעה סרומים כשאנחנו לא באמת יודעות עד הסוף מה תהיה ההשפעה שלהם – הוא הרגל העלול לפגוע בטווח הארוך בעור. לדעתי גם עצם החיפוש הבלתי נגמר אחר מוצרי הזהב והתעסקות אובססיבית ברכיבים עלולה להיות מזיקה יותר מאשר מועילה, שלא לומר גם מתסכלת.

לאחרונה קראתי ראיון עם ג’סמינה ויקו, אחת הקוסמטיקאיות המוערכות בבריטניה שאמרה שהיא בכלל דוגלת בכך שבמשך ערב או שניים בשבוע צריך להשאיר את העור נקי לגמרי מסרומים וקרמים, כדי לאפשר לו לעבור את התהליכים הטבעיים שהוא אמור לעבור בלילה מבלי עזרתם של עזרים חיצוניים. אם זה לא אומר משהו על כמות המוצרים שאנחנו מעמיסות על הפנים שלנו לפני השינה אז מה כן?

למי יש זמן לזה?

אני רואה ברשת נשים רבות שמתעסקות בטיפוח הרבה יותר ממני, בתור מי שעוסקת בכתיבה בתחום הזה למחייתה. אני מודה, גם לי היה שלב שבו הייתי משוכנעת שאני רוצה להיות קוריאנית עם מינימום עשרה שלבי טיפוח ברוטינה עד שלבסוף תפסתי את עצמי ושאלתי: למי יש זמן לזה? אני חושבת שטיפוח צריך להיות פרקטי ולשרת אותנו במקום שנשרת אותו, אני חושבת שאנחנו צריכות לפעול בהתאם למה שהעור שלנו צריך ולא להתאים את העור שלנו לפי המוצר החדש שמתחשק לנו לקנות. אני לא מעוניינת להקדיש שעות לשגרת הטיפוח שלי, למעשה, אני אפילו לא מעוניינת להקדיש לזה רבע שעה ביום. אני רוצה לדעת שאני משתמשת במוצרים אפקטיביים שעובדים מבלי שאצטרך לדון על כך בקבוצות ולנתח כל רכיב ורכיב. סקין קייר זה כיף אבל גם צריך לזכור: זה רק סקין קייר.

לכן, אם יש לכן אופציה לבחור בשגרת טיפוח פשוטה ואפקטיבית – אני תמיד ממליצה להעדיף אותה. אם יש לכן אופציה לשלב מוצר של דה אורדינרי בתוך שגרת הטיפוח כי הוא סוגר לכן את הפינה – בכיף, עשו זאת! שמרו על פרופורציות כדי לא להזיק לארנק, לזמן הפנוי ולעור שלכן – ואם אתן לא בטוחות, בחרו באשת מקצוע מתאימה שתעשה את ההתאמה עבורכן.