אילו לפני שנה הייתי יודעת שעופרי רבן תהפוך לאחת החברות הכי טובות שלי, הייתי אומרת שאנחנו שילוב לא מאוד סביר. למעשה, הכרתי אותה עוד שנים לפני כן, גם מהתעשייה וגם כי היא ה-BFF של הקול גירל הקודמת שלנו – אלינור ברטל. בעוד את אלינור פענחתי כבר על ההתחלה, על עופרי לא ממש ידעתי מה לחשוב במשך תקופה ארוכה. רק אחרי שנשבר הקרח הראשוני גיליתי בחורה רגישה להפליא, שנונה מאוד ובעיקר בעלות מודעות מעניינת לעצמה וכלפי הסביבה שלה – שמתבטאת ביכולת שלה לנתח עד דק סיטואציות שרוב האנשים לוקחים כמובן מאליו, מה שבתקווה יתגלה גם בפוסט עצמו.

עופרי רבן היא יוטיוברית ואינסטגרמרית במשרה מלאה ואם אתן תוהות מה זה אומר בדיוק, סימן שאתן לא מכירות את ערוצי התוכן שלה. היא יוצרת בהם תוכן על המשפחה היפה שלה שכוללת את מתן בן זוגה, ליאו בן השנה וצ’ופה – ובאותם התכנים היא גם שוזרת בהתאם לסטייל שלה, מסרים שיווקיים ממותגים מקומיים ובינלאומיים כאחד. “תמיד חשוב לי להראות בתוכן שלי שאני צורכת מותגים מכל מיני תחומים כמו כל אחד אחר. הקיום שלנו בעידן הנוכחי מוצף במותגים ולכן כשאני בוחרת לחבור למותג מסוים, זה לא מרגיש תלוש מהמציאות כי זה חלק מחיי היומיום שלי גם ככה”. באשר לשיח המתפתח לגבי אמינותם של המשפיענים היא אומרת “תמיד לימדו אותי להתייחס לפרסומות כפי שהן – פרסומות. נכון שאני מפרסמת דברים מתוך נקודת המבט האישית שלי אבל בדיוק בגלל זה חשוב לזכור – זו עדיין נקודת המבט שלי וזה לא בהכרח יתאים לכל אחת אחרת. ראייה מפוכחת על פרסומת היא הדרך הנכונה ביותר לצרוך תוכן בכל המדיות”.

אבל רגע, עצרו הכל, בואו נחזור לנקודת ההתחלה. עם סיום השירות הצבאי עופרי התחילה לעבוד בנאוטיקה ודי מהר התקדמה שם בדרגים הניהוליים, עד שהבינה שמכירות פרופר זה לא בשבילה והיא מחפשת משהו עם קצת יותר “נשמה”. ברקע הכירה את מתן שהפך לימים לבן זוגה ועוד לפני שהשניים ידעו בדיוק לאן מועדות פניהם, הם הסכימו שקריירה תמיד תתפוס חלק משמעותי בחיים של כל אחד מהם בנפרד. עופרי נרשמה ללימודים במכללה כרשת ביטחון שתאפשר לה להחליט מה תעשה הלאה אבל כשנפלה ההזדמנות לטוס עם מתן לפריז בתאריך של מועד ב’ – החליטה לטוס בכל זאת ולהשלים את הבחינה מאוחר יותר.

בדיעבד אפשר בהחלט לומר שזו הייתה אחת הנסיעות המשמעותיות בחייה של עופרי, מפני שזו לא רק הייתה החופשה שבה מתן הציע לה נישואין, אלא גם שינתה לה את הפרספקטיבה לגבי לימודים וקריירה. היא פרשה מהתואר והחליטה להתרכז בחוויות החיים ולפלס דרך משלה בתחום התוכן. קודם הגיע הבלוג ואז היוטיוב – והיא זוכרת היטב כיצד הייתה מתחזקת את המדיות שלה בסופ”שים ובערבים, בתקווה ליצור לעצמה את הקריירה שתמיד חלמה עליה. על פניו זו נראית כמו בחירה אמיצה, אבל עבור עופרי, ילדת מושב ובת להורים Self made שגם הם בדומה אליה לא הלכו בדרך הסטנדרטית – זה כנראה הרגיש טבעי.

למותג שלה בזמנו קראה Queen Elephant כי הרגישה כל חייה, עוד מהיותה ילדת מושב עם לב עירוני – כמו פיל בחנות חרסינה. על פניו עופרי נראית הכי מיינסטרים ולא ברור למה שתזדהה דווקא עם המונח הזה, אבל ככל שמיטיבים להכיר אותה מבינים שהיא אכן כזו והיכולת שלה לחקור את האמת הפנימית שלה וללכת איתה עד הסוף בוודאי הציבה אותה במצבים טריקיים לא פעם.

היא הייתה בין הראשונות בארץ להפוך ליוצרות תוכן במשרה מלאה ובזמן שלרובנו עדיין לא היה ברור מה הערך שלנו – עופרי כבר הבינה זאת היטב. “הגעתי בשלב יחסית מוקדם בחיים להבנה שכל מה שאני עושה הוא תוצר של ההחלטות והעבודה שלי – ולכן תלוי רק בי. אהבתי את הידיעה הזו כי הבנתי שלי יש את הכוח לעצב את החיים שלי ולקחת עליהם אחריות מלאה. הקשר הרציני הראשון שניהלתי היה קשה וכשסוף סוף יצאתי ממנו ידעתי שמערכת היחסים הבאה שלי תהיה בדיוק מה שאני מחפשת בבן זוג”. עם הבשלות הזו הכירה עופרי את מתן והיא גם כנראה זו שמאפשרת להם לנהל עד היום את אחת ממערכות היחסים התומכות והיפות שראיתי.

אחד הדברים שהכי מאפיינים את עופרי, אולי דווקא בגלל המסלול שבחרה לעצמה – זו הסקרנות. כמעט תמיד אני מוצאת אותה חוקרת, בודקת, עושה קורסים וירטואליים, מאזינה לפודקאסטים, נעזרת בפגישות ייעוץ ומה לא. אחד הדברים שהכי נצרבו לי בתודעה לגבי האופן שבו עופרי יוצרת תוכן זה “הכי חשוב זו הכותרת”. בתור כותבת תוכן, הכותרת לא מהווה פקטור כל כך משמעותי, אבל ביוטיוב העניינים מתנהלים אחרת וכנראה שלכותרת ולתמונה הראשית יש משמעות אדירה בהחלטה האם תקליקו על הסרטון או לא. 

מעניין לחשוב עד כמה תוכן ביוטיוב ובמיוחד וולוגים נראים אינטואיטיביים וזורמים מהצד – וכמה מחשבה כרוכה בהם מאחורי הקלעים: פעם חשבתי שאם יוצר תוכן מצלם וולוג אז הוא פשוט פותח מצלמה ורואה מה יוצא אבל אצל עופרי לפחות? זה לא המצב. “אני אוהבת את יוטיוב עד עמקי נשמתי ובסופו של דבר זה גם התחביב שלי. יחד עם זאת, זו גם העבודה שלי וכמו כל מנהלת עסק, אני חושבת איך לייעל את הזמן שלי. כשאני בוחרת כותרת קל לי יותר להתכנס אליה ולתמצת את התוכן לכדי מה שחשוב. כשאני מצלמת קטעים פה ושם, זה לא רק מקשה על העריכה שיכולה לקחת שעות על גבי שעות – אלא גם יכול לבלבל את התוכן והמסרים שאני מנסה להעביר”.

“לא מזמן אחת העוקבות שלי הניחה שאני מובטלת וכנראה שבאמת לא ברור מה מידת העשייה מאחורי הקלעים של התוכן שאנחנו משגרות לאוויר העולם. בין אם זו תמונה לאינטסגרם שכוללת בניית קריאייטיב וניתוח הבריף של הלקוח או הפקת סרטונים שכוללת מחקר כותרות, חשיבה קריאייטיבית על תוכן, בניית סטים ועבודת SEO – זו לחלוטין משרה בפני עצמה עם מטלות כמו שיש לכל בעלת עסק אחרת.”

גבולות הוא נושא שתמיד מעסיק אותי בכל הנוגע לתוכן וחיים אישיים – במקרה של עופרי זה רלוונטי במיוחד כשהחיים האישיים מתמזגים עם העבודה. “אין ספק שבשנה האחרונה מאז שליאו נולד למדתי לשחרר. אם פעם הייתי עובדת בערבים ובסופ”שים, היום אני מפנה את הזמן הזה עבור ליאו והמשפחה שלנו. אני נתקלת במצבים שבהם אין לי את מלוא הזמן הדרוש לי לעבוד, למשל לפני שליאו נכנס לגן או ממש בתקופה שאחרי, כשהיינו יחד חולים הרבה זמן בבית. בחופשות וגם בוולוגים אני מנסה לתמצת את הצילומים בצורה אפקטיבית – כך שלא ארגיש שזה מכלה הכל וכולנו חיים ונופשים רק למטרת יצירת התוכן.”

“כשאני אוספת את ליאו מהגן מבחינתי מתחילה משמרת שניה כי מגיע לליאו שתהיה לו אמא נוכחת שבאמת ובתמים רוצה להיות איתו ולא רק בריכוז חלקי. בחו”ל  אעדיף לשלם לצלמת מקצועית כדי להפיק אימג’ים ואם יש לי עוד משימה לסגור אחרי הצהריים אני אשלם לבייביסיטרית כדי שתשב איתו. מבחינתי אלה השקעות לגיטימיות של העסק שכולן עושות במילא וגם אם יש לי את האפשרות לטשטש בין הגבולות כמו לעבוד תוך כדי שליאו איתי או לבקש ממתן שייעשה לי סשן צילומים בטיול – אני בוחרת שלא לעשות את זה כי אני יודעת שזה נכון ובריא יותר ככה. אני לא כופה סיטואציות בכוח ולא הכל לגיטימי לעשות בשם התוכן”.

עופרי עברה לידה טראומטית לפני שנה, עליה בחרה לדבר בכנות ובצורה רגישה להפליא בסיפור הלידה שהעלתה כמה ימים לאחר מכן. בסרטון הזה היא לא יכולה לצפות עד היום, אבל בזמנו הרגישה שיש לה צורך לחלוק את מה שעברה. הקושי הזה מלווה אותה עד היום והיא אינה יודעת נכון לרגע זה, מה צריך לקרות או כמה זמן צריך לעבור כדי שתוכל לשחרר או להגיע לכדי השלמה עם האירועים שחוותה. בשלב די מוקדם בהורות שלה הבינה שליאו הוא ילד מיוחד, אך היא עדיין ממשיכה לחקור לדבריה, את התפקיד שלו בחייה ואת התפקיד שלה בחייו. בינתיים היא נהנית לראות איך הוא מחקה ולומד מההתנהגות של ההורים שלו וכבר עכשיו מבחינה  בניואנסים הקטנים שמתפתחים באישיות שלו מדי יום “אני מבינה שכדי שהילד שלנו יגדל כמו שהייתי רוצה, אני צריכה להעניק לו את הדוגמה ולהיות האדם שאני רוצה להיות: אני צריכה לכבד את עצמי, אני צריכה לכבד את מתן ולהיפך”. 

בדיוק מהסיבה הזו, הגשמה עצמית הוא פקטור קריטי עבור עופרי, למרות שקיבלה לא מעט ביקורת על אורח החיים שמקיימת כאמא הכולל עד היום חופשות בחו”ל: “אני יודעת שזו האמת שלי ושאני רוצה שהילד שלי יגדל להיות מאושר עם אמא מאושרת. אני לא יכולה להימצא בין ארבע קירות למשך פרק זמן ארוך והשלים עם זה שככה זה – החוויות האלה מעצבות אותי לכדי מי שאני וזו גם הסיבה שאני מטפחת את הקריירה שלי יותר מתמיד”.

ביקורות אינן זרות לעופרי, בעלת החיבה למותגי על “מבחינתי הם פריט אומנות ותשומת הלב שמושקעת בכל פרט גורמת גם לי לרצות להשקיע בהם. אני מאמינה שכל מי שבוחרת להעביר ביקורת על הנסיעות או על הקניות שלי – זה שלה ולא שלי, זה נובע מהאופן שבו היא רואה את העולם מהניסיון ודרך החיים שלה – וזה לא משליך עליי. כל עוד אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה במונחים שלי, זה לגמרי מספיק טוב עבורי”.

גם לעופרי עצמה יש לא מעט ביקורת כלפי נושא השיוויונות במשפחה “פעם הבאת ילד לעולם היה אקט מאוד שבטי ודווקא היום זה מרגיש מאוד בודד. מובן לי שהחלוקה לא יכולה להיות שיוויונית  לחלוטין כי הנשים הן אלה שנושאות פיזית את הילד, אבל אני מרגישה שאנחנו נמצאים במקום הישרדותי כל כך במדינה שאין לנו פנאי להקדיש לרווחה. אישה שעברה לידה מוצאת את עצמה בהלם מוחלט מסיטואציית החיים החדשה אבל מצפים מבן הזוג, גם אם על הנייר הוא מקבל כמה ימי חופש – לחזור לתקתק עניינים בעבודה כמה שיותר מהר. מתן לא “עוזר” לי בבית או “עוזר” לי עם ליאו, אנחנו בתוך זה ביחד לגמרי וזה כולל השכבות, האכלות וכל מה שכרוך בכך. בתור מישהי שעברה החלמה מקיסרי, זה לא נתפס בעיניי איך גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית, מצפים ממך להתמודד עם כל השינויים האלה לבד בשלב כל כך מוקדם.”

על חוויית הלידה שלה עופרי מדברת עד היום עם עיניים דומעות אבל גם עם חיוך קטן – וזה כנראה מה שמתאר אותה בצורה הכי טובה, במיוחד בשנה שבה הכרתי אותה. היא תמיד נעזרת בחוויות האישיות שלה, קשות ככל שיהיו, כדי לתעל אותן למקומות חיוביים. את פריצת הבית שלה לפני כמה חודשים תיעדה בסרטון ביוטיוב “כדי להפוך לימונים ללימונדה” והיה נראה בו שהיא שומרת על אורך רוח שמעטים היו שומרים במצבה. אבל חוויית הלידה דורשת התייחסות ייחודית בפני עצמה, כי קשה לי באופן אישי לתפוס כיצד היא ועוד רבות כמוה, מכילות את האמביוולנטיות הקשורה בלידה טראומטית לצד התוצאה והיא תינוק בריא ומתוק.

כשילדה, גם אני סיננתי לעברה משהו גנרי כמו “העיקר שעבר בשלום”. כמוני היו עוד הרבה ששמעו על חוויית הלידה שלה ואמרו שהעיקר שהילד כאן “זה לא העיקר או לפחות לא רק העיקר. גם הנפש של האמא היא העיקר ואם היא פצועה, היא צריכה לטפל בעצמה ולא סתם לקבל את זה שהכל זה לטובה”. זה גורם לי להבין עד כמה לנו כחברה אין את הכלים להכיל ולהבין את העובדה שיש כל מיני סוגי לידות ועל אף שכל לידה היא נס, לפעמים היא מסתיימת בגוף פצוע, לפעמים בנפש פצועה, לפעמים בצורות טראגיות יותר – ואנחנו צריכים לקבל את כולן ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח עם כל מיני ססמאות ריקות מתוכן.

סדר היום של עופרי מתחיל לאחרונה במדיטציה. היא אומרת שמדיטציה שאליה נכנסים ומתחברים באמת מרגישה אפקטיבית כמו שעת שינה נוספת. לאחר מכן היום שלה כולל עריכות סרטונים, צילומי תוכן לאינסטגרם, ענייני מנהלה של העסק ולעתים גם השקות. רק שאם עבור אנשים מהצד זה נראה שהשקות זה שתיית שמפניה וקבלת מוצרים, עבור עופרי זו הזדמנות למיניגלינג ויצירת קשרים. היא לחלוטין הצד הדיפלומטי החזק בחבורה שלנו והיא מספרת שאם קרה מקרה שהגיעה להשקה מבלי להכיר או לשוחח שם עם אדם אחד לפחות – סימן שזה היה בזבוז זמן מבחינתה.

זה מתחבר לגמרי להתייחסות של עופרי לכל ההיבטים בתחביב/ העבודה שלה כעסק לכל דבר ולכן לכל פעולה שהיא עושה צריכה להיות מגובה בתכלית כדי להצדיק את הזמן והמשאבים שהיא משקיעה בה. עופרי גם אשפית בתמחורים ובמשא ומתן – משהו שכנראה למדה מכך שגדלה בבית עם הורים מנהלי עסקים ואני שמחה לומר שלמדתי לא מעט שיעורים ממנה דרך החברות שלנו גם אודות ההתנהלות העסקית שלי.

עם כתיבת השורות הללו הבנתי לגמרי מדוע לא התחברתי אליה בתחילת ההיכרות שלנו ואני אוהבת אותה עכשיו: כי אצל עופרי רבן רב הנסתר על הגלוי, אך הוא לא נסתר בגלל שהוא מוחבא במכוון אלא כי אנחנו לא תמיד עוצרים לשאול, לדבר ולנסות להעמיק מעבר לשכבה החיצונית.

עם כל הכבוד לשיחה המרתקת שניהלנו באותו יום, הרי אי אפשר להתעלם גם מהתמונות שמלוות את הפוסט. בחדר שכולל גם החלק של ליאו וגם שלה, אפשר למצוא שידת איפור מפוארת עם המון תופינים מבית שאנל ודיור – ואיך אפשר שלא, המלתחה שלה. לעופרי יש סגנון סופר מובהק ואם נתקלתי בשמלה פרחונית ונשית בדיוק כמו שעופרי אוהבת, היא מיד מקבלת לינק ל”שמלת עופרי”. 

המותגים האהובים עליה הם זימרמן ו- Self Portrait (אם פספסתן במקרה את פוסט האורח שלה שבו מצאה דיופים למותגים האהובים עליה הקליקו כאן), היא אשפית קניות ב- Shopbop וב-Revolve ויש לה אוסף נאה של נעלי ותיקי החלומות. תיק החלומות הנוכחי שלה אגב הוא של דיור ותיק החלומות לעתיד הוא שאנל. היא אינה קונה תיקים ברשתות מבחירה מודעת כדי להשקיע בתיקי מעצבים והיא יודעת בדיוק מי המעצב הראשי באיזה בית אופנה ומה ההשפעה שלו על הסגנון האמנותי של המותג לאותה שנה. זה גם מה שגרם לה להתאהב בחדש בדיור וברוח הפמיניסטית החדשה שאופפת אותם הודות למינויה של מריה גרציה כמעצבת הראשית.

עופרי רבן היא הרבה דברים: אמא, אישה, קרייריסטית, יוצרת תוכן, חברה. בעיניי היא קודם כל תופעה, “פיל בחנות חרסינה” במובן הכי טוב של המונח, Queen Elephant. 

מוזמנות לעקוב המדיות של עופרי: ביוטיוב, ממש כאן ובאינסטגרם, ממש כאן.