אוקיי, יש לי כמה המלצות צפייה רותחות עבורכן לאחרונה אבל גם כמה דיס-המלצות עגומות, אז בואו נתחיל מהטוב ומשם נידרדר אל הרע ואל המכוער, שנתחיל?

Fleabag

Fleabag היא סדרת מופת ואל תסמכו על מי שיאמר לכן אחרת. כך בדיוק טלוויזיה צריכה להיראות: שנונה, כתובה היטב, נוגעת ללב ומשעשעת. בסדרה מככבת Phoebe Waller-Bridge שכתבה אותה וגם ידעה לסיים אותה בזמן: מדובר בממתק טלוויזיוני בן שני עונות בלבד, במקור של ה-BBC ובהמשך נקנה על ידי אמאזון. רק בתחילת אפריל הסדרה הסתיימה סופית וכבר הספקתי לצפות בה פעם נוספת. הסדרה מדברת על מערכות יחסים בצורה הכי פתוחה ונטולת צנזורות שרק אפשר וספציפית על ההתמודדות עם מוות במשפחה ואיך הוא מחלחל לכל תאי הלב. פיבי סיכמה היטב את הצער הזה כשאמרה באחד הפרקים בסדרה “יש לי כל כך הרבה אהבה שהייתה מיועדת לאדם הזה ועכשיו אין לי מושג לאן לנתב אותה”.

Flowers

אנחנו נדלג מרשת לרשת כי הפעם אנחנו בנטפליקס, עם קומדיה שחורה נוספת כמו שרק הבריטים יודעים לייצר. אוליביה קולמן מככבת בשתי הסדרות האחרונות שהזכרתי, מה שמוכיח שהיא כנראה אחת מהשחקניות העסוקות בבריטניה ואחת משחקניות הטלוויזיה האהובות עליי. גם הסדרה הזו מתמודדת עם מוות אבל מנקודת מבט שונה, מכיוון שהגיבור של הסדרה מנסה להתאבד בפרק הראשון ונכשל. סדרה משונה מאוד שלא תתאים לכל אחת, אבל מי שאוהבת את הז’אנר תגלה ממתק עשוי היטב, מגוחך עד כדי צחוק וכתוב נהדר.

Chernobyl

אני זוכרת תמיד כילדה את אמא אומרת לי “אני חושבת שגרנו מספיק רחוק מאזור האסון”, מה שכנראה אומר שגם באוקראינה האסון הגרעיני הכבד הזה היה בגדר תעלומה. אני זוכרת שהאירוע הזה תמיד סקרן אותי ואחרי שצפיתי בכמה סדרות דוקומנטריות בנושא, כולל אחת העוקבת אחרי אנשים שחזרו לחיות שם עד עצם היום הזה – הגיע הזמן למיני סדרה מתוסרטת ומשובחת מבית HBO. אומרים שזה האסון האקולוגי הכבד ביותר של המאה ה-20 ומעניין לצפות בתיעוד השקרים, ההסתה והמניפולציות שנעשו סביב הפיצוץ בצ’רנוביל. 

Dead To Me

בחיזרה לנטפליקס ולסדרה שקיבלה הרבה הייפ בכיכובה של כריסטינה אפלגייט. על אף שאני מלאת הערכה על כך שיצרו סדרה שבמרכזה עומדות שתי דמויות של נשים בוגרות, מאורע נדיר בימינו – קשה שלא לחוש אכזבה לעומת האתגר האינטלקטואלי המוגבל מאוד שהסדרה מספקת לנו. אם אתן מחפשות נקודה להשוואה, הייתי אומרת שזו גרסת 2019 לעקרות בית נואשות. הסדרה עוקבת אחרי חיה של ג’ן שאיבדה את בעלה בתאונת פגע וברח – ויש בה את כל האלמנטים של טלנובלה עם משהו אקסטרה סטייל עקרות בית. אני יכולה לציין לטובה את המשחק של אפלגייט ואת העובדה שהחלק הראשון של הסדרה טוב מהשני, כך שבסך הכל היא מהנה לצפייה ויש בה רגעים טובים, אך האם זו סדרה מוצלחת? רחוק מכך.

Wine Country

הרבה גירל פאוור יש בפוסט הזה, כאשר חלקו מתממש באופן מושלם כמו ב- Fleabag וחלקו נופל צניחה עמוקה כמו סרט המקור של נטפליקס, Wine Country. אי אפשר שלא להימשך מיד לקומדיה בכיכובן של כמה מהקומקאיות הגדולות של ימינו: איימי פולר, טינה פיי, מאיה רודולף ועוד. הקאסט של הסרט הזה הוא לא פחות ממרהיב ועם זאת, כנראה שזה ממש לא מספיק כי גם קאסט משובח עם דינמיקה טובה יכול ליפול בפח של כתיבה גרועה ומלאת קלישאות. Wine Country אמור לעקוב אחר מסע של כמה חברות בנות 50 שהחליטו לצאת לטיול משותף ולטיול של גילוי עצמי כל אחת עם עצמה. כמה חבל שלמרות כל הפוטנציאל הזה, נראה שפשוט אספו לכדי סרט אחד נשים באמת מצחיקות ולא ממש ידעו מה לעשות איתן – והתוצאה בהתאם.

יש לכן המלצות צפייה בנטליקס? שתפו אותי!

When They See Us

עוד הרבה משפטים ייכתבו על המיני סדרה שהושקה בנטפליקס ביום האחרון של מאי ובצדק – היא מתארת את אחת הפרשיות המקוממות ביותר של מערכת המשפט האמריקאי וכידוע, לא חסרות לה כאלה. הסדרה מתארת מקרה אמיתי שהתרחש באפריל 89′ הידוע כ- The Central Park Five ובמסגרתו חמישה נערים ממוצע אפרו אמריקאי והיספני הואשמו באמצעות טקטיקות של אלימות וכפייה בגין אונס ופשע שנאה נגד אישה לבנה והושלכו לכלא לתקופות מאסר בין 6-14 שנים. הסדרה כתובה, מתועדת היטב ופשוט מרתיחה את הדם, בצורה שאי אפשר להישאר אדישים לעוול שנגרם לנערים שחלקם היו ממש ילדים כשהאירועים התרחשו. צפייה לא פשוטה אבל בגדר חובה לדעתי.