מי מאיתנו לא נוגעת מדי פעם בעור ומשתוקקת לפוצץ את החצ’קון הזה שנדמה שממש צועק “תחסלי אותי!”? אחרי הכל, יש סרטונים שלמים שמוקדשים עכשיו לפיצוץ חצ’קונים באקסטרים קלוזאפ והם הופכים לויראליים כי אנשים מוצאים בזה משהו מאוד מספק! גם אני חוטאת בזה, לעתים מאוד קרובות אפילו ולכן כתבתי את הפוסט הבא כתזכורת עבורי ועבורכן.

למה אנחנו נוגעות בעור?

אני לא איכנס יותר מדי לעניינים פסיכולוגיים כי זה תחום שאני ממש לא בקיאה בו, אבל כדאי להתייחס לכך שעבור 3-5% מהאוכלוסיה, נגיעה בעור היא לא אקט רנדומלי שעוסקים בו מדי פעם אלא זו אובססיה ברמה הקלינית. יש שקושרים את ההתעסקות בעור כניסיון להתמודד עם מצבי סטרס ויש כאלה שחושבים שזה ביטוי לדימוי עצמי נמוך יותר: הצורך “לתקן” פגמים בעור כדי להשיג נראות מושלמת. במצבים מסוימים ההתעסקות בעור היא אפילו סימפטום של OCD. חיטוט כפייתי יכול לגרום לנזק של ממש לרקמות העור וברגע שפוצצתן לעצמכן חצ’קון עד זוב דם (סליחה על התיאורים הגרפיים) – הוא ישאיר לכן סימן.

אז איך אפשר להפסיק?

חשוב לציין שאם אתן מזהות בעצמכן את הבעיה הזו: כלומר אתן לא יכולות להפסיק לגעת בעור באופן כפייתי, הפוסט הזה יכול להוות אינדיקציה לכך שאתן צריכות כדי לקבל סיוע מגורם מקצועי בתחום בריאות הנפש. Self Care ממש לא מסתכם בקניית מסיכה ב-300 ש”ח, כי אם אתן נוגעות בעור באופן אובססיבי – כנראה שזה סימפטום לעניין גדול יותר שמפריע לכן. 

דבר נוסף שאני ממליצה עליו בחום זה לפנות לקוסמטיקאית שדוגלת בגישה חיובית. למה הכוונה? קוסמטיקאית שלא תשפיל אתכן על כך שאתן נוגעות בפנים ותבייש אתכן על כך כי לא תמיד זה נמצא בשליטתכן – אלא תעזור לכן לנקות את העור כדי שמלכתחילה יהיו לכן כמה שפחות פצעונים להתעסק בהם. מיציתי לגמרי את האינטרקציה עם קוסמטיקאיות שרק מדגישות עד כמה אתן לא בסדר כשאתן מגיעות לטיפול ולכן אני תמיד ממליצה על הקוסמטיקאית שלי, גאל לוי, שיודעת להכיל, לפרגן ולנקות היטב את העור.

תדבקו בשגרה מינימלית

אם מרבים לצאת לכן פצעונים שמעודדים חיטוט מתמיד, ההמלצה שלי היא לנקוט בגישת הפוך על הפוך ודווקא לדבוק בשגרת טיפוח מינימלית: ניקוי כפול ולא מייבש, טונר (גם זה אופציונלי), סרום, לחות וסיימנו. ממליצה לדבוק במוצרים שאתן כבר יודעות שעובדים טוב עבורכן ולא לחפש תמיד את הדבר הבא שינטרל את הפצעונים לגמרי, כדי לצמצם את ההתעסקות בעור כמה שיותר. החיפוש המתמיד אחר רוטינת טיפוח לעור עם פצעונים יכולה להיות יקרה ומתסכלת, מה שיכול בסופו של דבר להשיג לכן את המטרה ההפוכה.

טיפול נקודתי? לא ולא

גם כאן אני נוקטת בגישת ההפוך על הפוך: נכון שזה הגיוני להמליץ למישהי שמחטטת כל הזמן בעור בטיפול נקודתי נגד פצעונים? אז אני בעיקרון לא ממליצה. טיפולים נקודתיים סטנדרטיים בדרך כלל מייבשים את הפצעונים ולדעתי הופכים אותם למוקד עניין גדול עוד יותר עבור מי שמרבה לחטט בעור ממילא. אם כבר טיפול נקודתי, אני ממליצה להזמין מדבקות שקופות שמניחים על העור ומנקזות את הפצעון, מכיוון שהחסימה הפיזית הזו מהפצעון יכולה לגרום להפסקה בהתעסקות בו. 

ערכת חירום לפצעונים

אם אתן יודעות שיש לכן נטייה לחטט בפצעונים בצורה מזיקה, אני ממליצה בחום להחזיק במין ערכת SOS למצבים שבהם אתן מרגישות את הדחף הזה גובר. אלה יכולות להיות המדבקות שהזכרתי או למשל קרם שמרגיע מאוד את העור (אני ממליצה על הסיקאפלסט של לה רוש פוזיי אותו ניתן להזמין כאן). ערכת ה-SOS לא חייבת לכלול אך ורק מוצרים לעור שנועדו להקל על הרצון לחטט, אלא זה יכול להיות גם שיעור יוגה שאתן יכולות להזמין או כדור לחץ, כלומר כל דבר שיכול לעזור לכן לנתב את האנרגיות האלו למקומות בריאים יותר עבורכן.

הבעיה לא בכן

המוח שלנו פועל בדרכים מעניינות וכן, לפעמים הוא גורם לנו לעשות דברים שמתפרשים כמזיקים כחלק ממנגנון התמודדות עם לחץ. אחרי הכל, מי מאיתנו לא חיטטה בעור במצב של לחץ בעבודה או תקופת מבחנים? זה נורמלי לגמרי. אז קודם כל צריך להכיר בכך שזה נורמלי, גם אם אנחנו לא מבינות עד הסוף את צורת ההתמודדות הזו. אם דרושה עזרה חיצונית, בין אם קוסמטיקאית ו/או פסיכולוגית, לא לחשוש לקבל אותה וגם אם לא – לפתח מנגנונים שיעזרו לנו לטפל בזה באופן עצמאי וחיובי בבית.