אני רוצה להחזיר אתכן שניה אחורה בזמן, לשנת 2009 ליתר דיוק. אני מוצאת שזה בערך הזמן שבו תעשיית האיפור הפכה למפלצת שהיא היום עם כמה מוצרים שהשאירו את חותמם לעד, אך לעתים גם נעלמו. באופן הולם זו גם שהשנה שבה התחלתי את דרכי כבלוגרית, מה שאומר שהרבה מהמוצרים האלה ממש חרוטים אצלי בתודעה כנוסטלגיה מתקתקה. בפוסט הזה נעלה מהבוידעם כמה זכרונות בני עשור ונבחן האם המוצרים הללו שרדו את מבחן הזמן או שקמו להם מתחרים ראויים.

+ Urban Decay Naked – לא זכור לי שעד לאותו שלב היה מקובל לעשות שימוש בפלטות עם סיפור מסוים או צבעוניות מוגדרת. למעשה עד הנייקד, זו המחרודה עם הקטיפה החומה והכיתוב הזהוב, זכורות לי בעיקר פלטות להרכבה עצמית של מאק. מרגיש לי כאילו אורבן דיקיי היו הראשונים שבאו ואמרו “חיברנו עבורכן את כל הגוונים הניטראליים שאתן צריכות, קחו, תשתמשו!”. לאחרונה נפל דבר כשאורבן דיקיי הפסיקו לייצר את נייקד 1 המיתולוגית. מבין השלוש הראשונות לטעמי היא הייתה הכי מספקת, אלו שבאו אחריה לא הצליחו לשחזר במדויק את האפקט של המקורית. במבחן הזמן כמובן, לפלטות של נייקד לא היה כבר מקום בתעשיית הביוטי ששיפרה את פורמולת הצלליות שלה באופן דרסטי – עד אשר שחררו אורבן דיקיי את ה- Naked Heat שהוכיחה שאם ממש מתאמצים, בסוף מצליחים. 

+ YSL Touche Eclet – אמנם כבודו של מותג כמו YSL בכבודו מונח אך בואו נודה באמת: זה לא מותג שיש לו המון מוצרים שהצליחו לעורר קונצנזוס בתעשיית הביוטי, שלא לדבר על לחולל מיני- מהפכה של ממש. עד אז הקונסילרים היו בעיקר כאלה מהז’אנר הכבד, המגיעים בטיובה או בצנצנת ונועדו לכסות פגמים וכהויות. פתאום בא קונסילר הטוש בעל הצליל המספק של ההקלקות ויצר כיסוי בעל גימור הרבה יותר קליל ומואר. מודה שלקח לי כמה שנים טובות להבין בכלל את הפואנטה במוצר כזה וגם עכשיו אני מרגישה שזה לא הכי הכרחי, אבל ניחא, בהחלט נחמד שיהיה. אמנם קמו הרבה דיופים לטוש הזהוב של YSL אבל אני בכל זאת מרגישה שהוא שרד את כולם.

+ מאק סטרוב – 2009-2010 היו ה-שנים של מאק וגם אני הייתי בטרפת אחר הקולקציות המוגבלות והאריזות המיוחדות. מאז ההתלהבות הזו קצת התפוגגה וזה הרגיש אפילו שמאק נותרו מאחור לכמה שנים, אך אני תמיד חוזרת למאק עבור הבייסיקים – כאשר הסטרוב הוא ביניהם. מאק היו בעצם בין הראשונים למיטב ידיעתי שהפכו את הקונספט של “פריימר מאיר” לשם דבר, כאשר יצרו מוצר מולטי טסק שניתן להניח כבסיס לאיפור, לערבב יחד עם המייקאפ או לעשות בו שימוש להארות והאמת? הוא אחד הטובים בתחום בעיניי עד עצם היום הזה.

+ Nars Orgasm: מדהים איך סומק מכוער בסך הכל, יכול לעורר כזו סנסציה אבל זה בהחלט מה שקרה לנארס. לא יודעת מדוע דווקא הגוון הזה ספציפית, הקורלי הזהוב הוא שהפך לכל כך מזוהה עם המותג שיש לו מוצרים וגוונים טובים בהרבה – אך כנראה שזה היה ההיבט החדשני בו. עשרות מותגים ניסו לייצר אלטרנטיבה לסומק הזה ועד היום כל גוון קורלי זהבהב מיד זוכה להקבלה עם האורגזם.

+ The Balm Mary Lou Louminizer – אני מודה שזה היה קרב צמוד בין המרי לו של דה באלם לבין ההיילייטרים של בקה, אבל החלטתי בסוף שהבחירה בדה באלם היא עוד יותר נוסטלגית. אלה אמנם הואילו בטובם לעלות רק לאחרונה לארץ, אבל אני מרגישה שבסצינה העולמית הם לא מעוררי הייפ כפי שהיו פעם. המרי לו לעומת זאת, היה ההיילייטר שכיכב בכל סרטון יוטיוב אפשרי בתור ההברקה האולטימטיבית (תרתי משמע). מאז היילייטרים הפכו לכזו סנסציה שהם אפילו הצליחו קצת להמאיס את עצמם עליי אבל המרי לו היה ונותר מוצר אייקוני.

+ Benefit Hoola Bronzer – למרות שאני לא מחבבת את בנפיט כמותג, אני חייבת להודות שהם וטו פייסד מצליחים לשמר בצורה יפה את המוצרים האייקוניים שלהם כרלוונטיים עד היום היכן שהרבה מותגים אחרים כשלו. יחד עם זאת, הקופסאות העצומות של בנפיט הכי נותנות לי ווייבז של 2009 כי אני מודה שמאז לא חזרתי אליהן. אז כפי שרמזתי, הולה די רלוונטי בעולמנו עד היום ויותר מכך: לאחרונה אפילו יצאה המהדורה הבהירה שלו גם לחיוורות כמוני. מדובר באחד המוצרים היחידים ברשימה שבהם ספציפית לא השתמשתי בעצמי ולא מרגישה בחסרונם. 

+ L’oreal Infallible – זכור לי שזה בין המוצרים היחידים שבאמת אספתי בהתלהבות מהסופר פארם ולא הזמנתי אונליין. למעשה, זו היה מסורת להוסיף כל פעם גוון חדש כדי להשלים את הסדרה, כי זה היה כל כך זול ונגיש. אני לא חושבת שהצלליות הללו קיימות עדיין, אבל אני בהחלט מתגעגעת אליהן כי הן יצרו ז’אנר חדש של צלליות קרמיות דחוסות משונות ופיגמנטיות להבהיל – ועד היום יש לי קראש על הקונספט הזה.

+ NYX Soft matte lip –  כשחושבים על זה, NYX בעצם היו הראשונים לייצר גרסה לשפתוני מאט נוזליים, עם כל שפתון בהשראת עיר אחרת מסביב לעולם. אני ממש זוכרת איך חיפשתי סווטצ’ים של כל הגוונים בשיגעון ברשת ואיך היו גוונים שהיה בלתי אפשרי להשיג, כמו קופנהגאן או טרנסילבניה – מה שגרם לי רק להיות אובססיבית לגביהם עוד יותר. הנה דוגמה למוצר ששרד יופי את מבחן הזמן: ממשיך להימכר באתרי הביוטי הכי גדולים במחיר נגיש ועדיין מצטיין בפורמולה שלו.

+ Stila Glitter & Glow – מדובר בהברקה של השנים האחרונות אמנם אבל היא לגמרי הצליחה לשנות את מה שאנחנו חושבות על גליטר. אם פעם גליטר היה שמור לאירועים מיוחדים או למופעי דראג ודרש היערכות מיוחד, הרי שסטילה הצליחה לייצר פורמולה ש”מדביקה” את הגליטרים בצורה עדינה אך נוכחת וללא מאמץ לעפעפיים. זה גם לחלוטין המוצר שהחזיר את סטילה למשחק אחרי כמה שנים בינוניות שבהם Kitten הייתה הצללית הנמכרת היחידה שלהם.

+ Hourglass Ambient powder – עוד הברקה יחסית חדשה במונחים של שאר האזכורים בפוסט הזה. אמנם אי אפשר לקחת את הקרדיט של מאק על כך שיצרו את פודרת ה-Skinfinish בעלת הקונספט הדומה, אבל האורגלס לטעמי לקחו את זה לצעד הבא כשיצרו פודרה שגרוסה דק במיוחד ומעניקה מראה מפולטר במיוחד. במותג היו הראשונים ליצור את ההבנה שפודרה לא חייבת להיות כבדה, מאט וקייקית אלא אפשר גם אחרת ועד היום מדובר באחד ממוצרי הדגל שלהם.

+ Dior lip glow-  מותג שמצליח לשכנע אותנו להוציא סכום של שלוש ספרות על באלם במשך שנים חייב להיות אייקוני ובכל זאת, יש כנראה סיבה שבגללה אני נשבעת בליפ גלואו של דיור שנים. מוצר נוח, מחמיא, לחותי עם גוון בדיוק במידה הנכונה. כן, המחיר מופרך עבור מה שזה אבל בת’כלס? לאור העובדה שזה כנראה אחד ממוצרי השפתיים הכי שימושיים שיש, כנראה שיש הצדקה להייפ המתמשך.

+ Lancome Hypnose: לדעתי המסקרה היפנוז זו המסקרה הכי אייקונית של השנים הקודמות ושל לנקום בכלל, אם כי יש סיכוי טוב שלאחרונה היא התחלפה ב- Monsieur Big שגם סביבה יש קונצנזוס לא קטן אך אליה לא הצלחתי להתחבר אף פעם. ההיפנוז לעומת זאת זכורה לי כבר שנים טובות, אולי אפילו מהתיכון, כך שללא ספק מדובר במוצר עם פז”ם מרשים. 

+ Estee Lauder Double wear – קצת מבאס אותי לכלול את המייקאפ של אסתי לאודר ברשימה כי זה מייקאפ מבאס בעיניי באופן כללי, אבל בואו נודה באמת: הוא תמיד שם. למעשה, הוא שם עוד מימי האקנה שלי של גיל הנעורים וזה תמיד המייקאפ שיציעו לכן הדיילות לנסות אם כיסוי זה מה שאתן מבקשות. מעולם לא הצלחתי להתחבר אליו או לגרום לו לעבוד עליי אבל היי, כשזה עובד כנראה שזה עובד וכשזה עובד: בקבוק של הדאבל וור נמכר כל 12 שניות בעולם. נסו להתווכח עם הנתון הזה.

+ Kat Von D Tattoo eyeliner – מדהים איך אדם אחד יכול להחריב לעצמו את המותג ולקט וון די ללא ספק מגיע מלוא הקרדיט על עבודת היח”צ האיומה שעשתה לעצמה בשנתיים האחרונות. משתמשים רבים שאהבו את האייליינר של וון די במשך שנים לבסוף החרימו אותו לאור סקנדל החיסונים שלה – אך אין עוררין שעד לפני כמה שנים, זה היה נחשב לאייליינר השחור האולטימטיבי. הקונספט של המוצר והאריזה שלו התמזגו מאוד יפה עם כל הפרסונה של וון די, לפני שכאמור גילינו שלא הכל איתה 100% אבל המוצר עצמו? נותר אייקוני. 

מהם המוצרים הכי אייקונים שזכורים לכן?