לאחר שסיימה את עבודתה הראשונה וכשהקאמרי כבר סימנו אותה, טיילה יהודית עם בתה בפסאז’ היחידי שהיה קיים בתל אביב בתקופתו ופגשה את מנהל התפאורה.
“את יודעת ליצור מסיכה?” שאל אותה מנהל התפאורה
“לא” היא ענתה מיד,
ותגובתו היחידה הייתה “אז תעשי”.
חשבתי לעצמי כמה תעוזה ואפילו חוצפה, כפי שהגדירה יהודית בעצמה, דרושים כדי לצאת פתאום למסע יצירתי כזה. העכבות שמלוות אותנו לא מעט כיום, כנראה לא היו קיימות בזמנו: אז לא הייתה ברירה ולא היה מי שיעשה זאת במקומה. מתוך מקום של הכרח נוצרה עשייה נהדרת.
Comments
קרן
30/04/2019
פוסט מרתק ומעורר השראה עם קורטוב נוסטלגיה לקינוח
hadaskellner
25/04/2019
מדהים!! איך הצלחתן להגיע אליה?
luba Fashion Tails
25/04/2019
הדס שר עובדת בתיאטרון וקישרה בינינו 🙂