עד לפני כמה שבועות סברתי שאני האדם היחידי עלי אדמות שהביא את הבית שלו למצב שהוא מוכן. מדובר באותו מצב חמקמק ששום חובבת לייף סטייל לעולם לא תסכים להודות שאליו הגיע הבית שלה, כדי שלא יגזול ממנה חלילה את הלגיטימציה לקנות עוד שיט לבית ולהזיז רהיטים ממקום למקום. אז הנה, “מוכן!” הכרזתי והייתי כה שמחה ממראה הבית. זה החזיק מעמד פחות משנה.

זו הייתה טעות קלאסית של טירונים: “רק שינוי קטן אחד”, הפך פתאום לפרויקט אביבי מפלצתי, עד כדי כך שהיום אני כבר שוקלת לקנות שידה חדשה לחדר הכניסה (אל תספרו לנתן). זה התחיל בשינוי כריות, ממש בקטנה. המשיך בעציץ חדש, גם כן בגבולות הסביר, מה שהתגלגל כמובן למעמד לעציצים כי זה חובה, לא? ואז עוד לפני שהצלחתי לאיית “אורבן אאוטפיטרס”, מצאתי את עצמי נסחבת הביתה עם שולחן שיש. לכו תבינו.

אך הפעם היו לא רק חפצים שנכנסו הביתה אלא גם חפצים שיצאו ממנו לאחר שנים של חברות אמת. זה מה שעלה בגורלו של שולחן הבר, שחדות העין ביניכן בוודאי זוכרת מסיור הסלון הקודם. הוא היה שולחן נאה שקניתי לפני שנים בסופי, עוד כשהאמנתי שאני מסוג הטיפוסים שיכינו לעצמם קוקטייל משובח ערב ערב. בפועל אני יותר טיפוס של תה יסמין והשולחן הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה הפריט הכי שימושי בבית שכבר מלא בפריטים לא שימושיים. סמכו עליי, התחרות הייתה קשה אך לבסוף הוחלט: היה שלום שולחן יקר.

אם אתן תוהות מה קרה לכל מיני עציצים שאתן זוכרות מסיור הבית הקודם, אז דעו שגם אני תוהה בעניין – השם יקום דמם. אבל בואו נתרכז בחיובי, בעציץ הפיקוס הכינורי החדש ושלי ובמונסטרה המפוארת, שמלווה אותי מאז שעברנו לגור כאן ואני מאחלת לה אריכות ימים.

כמו תמיד, בסוף הפוסט ייחכו לכן לינקים של הפריטים שנמצאים בבית ואספתי אונליין, לצד הצעות הגשה דומות. אך אני מזכירה לכן שלא חובה לקנות רהיטים של ממש כדי לרענן את הבית לקראת האביב: גם עציץ חדש, נרות אביביים ומוצר טקסטיל קטן (כמו למשל כרית) יכולים להעניק לסלון תחושה מחודשת.

אם גם אתן מתכננות שינויים בבית לקראת האביב, הכי אשמח לקרוא היכן אתן מחפשות השראה.