באחד הסשנים האחרונים שלנו הפסיכולוגית הראתה לי ספר ילדים, שמציג בתחילתו פרספקטיבה צרה מאוד וככל שמדפדפים בעמודים מגלים שהתמונה מתרחבת עוד ועוד, עד שמתגלים בה היבטים שונים לגמרי. אני מזכירה לעצמי את הספר הזה כשאני הופכת לאובססיבית על פרטים קטנים ומנסה לשכנע את עצמי שהם נחוצים. כשאני חושבת על התמונה הגדולה, אני מבינה שהפרטים הללו נחוצים רק לתחושת הביטחון שלי ואז אני בוחרת לשחרר את האחיזה, לפרסם את מה שעבדתי עליו ומקבלת את זה שבתמונה הגדולה, העשייה מעניקה את התמורה הגדולה ביותר והפגמים, גם אם ישנם, הם חלק מהתהליך.
Comments
Elinor Barash Orr
14/04/2019
פוסט מעולה אהובה !!! מזדהה לגמרי
נועה
4/04/2019
ואוו, איזה פוסט. למדתי המון! עלייך והעיקר על עצמי. (והאתר החדש נראה מ ד ה י ם!)
נועה
4/04/2019
בעיקר על עצמי, לא העיקר (אופס!)