זו הייתה הפעם הראשונה שבה המדור הזה באמת חייב אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. עצם הפנייה לנשים מסקרנות והרצון לבקר אצלן בבית הוא לא טריוויאלי עבורי, מודה, אבל עד כה עשיתי את זה עם נשים שהכרתי בדרך כזו או אחרת. את סמדר מעולם לא פגשתי מחוץ לגבולות העולם הוירטואלי ובכל זאת משהו משך אותי אליה.

אני בוחרת לציין את זה כי אני והיא לא נראים כמו שילוב מובן מאליו: אני באה מעולם החומר, כותבת ועוסקת כל יום בחפצים והיא? בדיוק להיפך. בהמשך הפוסט ובהמשך לביקור שלי אצלה, למדתי להכיר בכל זאת היכן אנחנו משיקות וגיליתי מכנה משותף מפתיע.

דווקא מעבר לקו הבטוח של אזור הנוחות שלי התעוררה בי סקרנות צלולה וגדולה, כזו שאיפשרה לי לחזור מהביקור הזה מוצפת במחשבות. אך לא נקדים את המאוחר, כי קודם מצפה לנו היכרות עם אחת הנשים המרתקות ביותר שיצא לי לפגוש ועם הבית הפסטורלי שלה במושב מגשימים ומה שהפך לסלוגן שלו בזכות סמדר – “רק 20 דקות נסיעה מתל אביב”. עשרים דקות נסיעה, אבל עולם אחר לגמרי.

עד לפני כשנתיים סמדר לקחה חלק במירוץ החיים שבו כולנו משתתפים, בין אם באופן מודע או לא. היא הייתה אישה קרייריסטית צעירה ועתיד מקצועי מבריק ציפה לה: עם רקע בעבודה סוציאלית בהוספיס ובמוסדות לטיפול באלצהיימר ודצמנציה, סמדר התקבלה לתפקיד ניהולי נחשק במוסד יוקרתי עד שלפתע הבינה שהתבנית הזו שמנסה להכיל אותה כלל לא בנויה למידותיה.

נדרש טיול ארוך בן שלושה חודשים שהתפרש על פני למעלה מ-30 מדינות בארה”ב כדי לחזור לארץ עם ההחלטה להתחיל בדף חדש, אבל לא סתם דף חדש: דף נקי שממנו הוסרו הסחות הדעת וכל ההבניות החברתיות אליהן הורגלנו וכך גילתה סמדר את אמנות ההאטה. המינימליזם המחשבתי, כך קוראת לו סמדר, זו היכולת לשים את כל המחשבות על השולחן ולהתמקד בעיקר.

לא עוד הרגלים ומעשים שאין להם מטרה ברורה אלא התמקדות בדברים שעושים לנו טוב. מדוע זאת אמנות? “אנחנו חיים בתקופה שבה אין לנו את הפנאי לשאול את עצמנו מה חשוב לנו ומדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, קצב החיים לא תמיד מאפשר את זה. היכולת לעצור ולשאול את השאלות הנכונות זו אמנות בפני עצמה”. למרות השוני בינינו, לקונספט של לפשט את החיים ולקלף את השכבות שמכבידות אך לא מספיק חשובות – התחברתי יותר מכל.

אחד הדברים שהכי קשים לי כעצמאית וכאדם שבא מרקע של חוסר, זה לסרב לכסף. בתחילת דרכי כעצמאית הקושי לסרב לכסף ניהל לא מעט החלטות שלי אבל היום אני מבינה שהכסף הזה צריך להביא איתו גם ערך כלשהו ולשרת אותי בצורה ברורה. ועדיין, הקושי לסרב נוכח, החשש שמא אוותר הפעם על סכום מסוים ולהבא הסכום הזה לא יוצע לי כי אפסיק להיות רלוונטית, תמיד מצליח להתגנב פנימה ולעורר ספקות. ובכל זאת, עוד לפני שאני בוחרת לשרת את הפחד הזה, אני קודם כל בוחרת לשרת את הרצונות שלי.

על זה בדיוק מבוססת אמנות ההאטה לדברי סמדר. באופן ריאלי היא מכירה בכך שאי אפשר לנטרל לחלוטין כל גורם של סטרס בחיים שלנו והלא ידוע שכסף (או המחסור בו) יכול גם לשאת עמו לא מעט מטענים, אבל זה בהחלט עוזר לצמצם אותו למינימום האפשרי. כאדון לעצמי ולקריירה שלי, אני מבינה היום שהערך שהכי חשוב לי הוא ערך החופש ואני מבינה איך החופש הזה מתחבר לכל העקרונות בהם מאמינה גם סמדר. אני מבינה שסירובים הם חלק בלתי נפרד מאורח החיים כזה, אך גם יודעת שזה בא ממקום שלם ואמיתי.

החופש מחפצים

הנקודה שבה אנחנו לא משיקות היא כאמור המינימליזם החומרי. למרות השוני בינינו ואולי בזכות זה, הייתי מרותקת מאורח החיים של סמדר שדוגל באפס פסולת אבל גם בהכלה מוחלטת של אחרים. בשום שלב לא הייתה תחושה של ביקורתיות בחלל אלא להיפך: היא קוראת את התוכן שלי על אף שאני כותבת על נושאים שלא מהווים חלק מהיום יום שלה ואני הרגשתי מוקסמת מהאפשרות להחזיק במדף קטן עם שני מוצרי טיפוח רב תכליתיים, בתוך בית שמרוהט ברהיטים שבנו מאפס והרבה חום ומחשבה.

על כסף ותחושות בטן

אחד הדברים שעוררו הכי הרבה את יצר הסקרנות שלי היה עניין הקריירה. סמדר עוסקת כיום בליווי וייעוץ אסטרטגי לעסקים מקיימים, כלומר עסקים מקומיים שהפעילות שלהם מבוססת על אג’נדה. אם יש משהו שאני יודעת לעשות, זה לזהות מצוינות מקצועית באחרים. את המצוינות הזו זיהיתי בסמדר ותהיתי איך כסף, שהרבה פעמים מהווה מדד למצוינות, פוגש אותה באורח החיים הנוכחי שלה.

היא הודתה שהשילוב הוא לא נטול דילמות ובסופו של דבר היא מתבססת על תחושות הבטן שלה. לנתק את עצמי מהמירוץ ליעדים מקצועיים לא הצלחתי אבל התחברתי מאוד לקונספט של להכניס את הלב ואת תחושות הבטן כחלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות בעסק, מה שמנחה גם אותי בלא מעט מהבחירות שלי. התחברתי יותר מכל לגישה הפרקטית והריאלית שלה, לפיה אורח החיים שלה לא יכול להוות את הפתרון לכל הדילמות שלה – אלא להעניק לה את הכלים הדרושים לה כדי לחיות את החיים שהיא רוצה.

פוטותרפיה

אחד ההיבטים המרתקים בחייה של סמדר הוא העיסוק בפוטותרפיה, כלומר טיפול באמצעות צילום – קונספט עליו שמעתי באופן מפתיע רק אצלה לראשונה. היא דיברה על כך שבאמצעות ניתוח תמונה שלנו וניתוק עצמי מהסיטואציה גם אם אנחנו המצולמים, מאפשר ללמוד הרבה על נבכי הנפש. אני חייבת להזכיר באותה נשימה את האינסטגרם של סמדר, “שופאלק” כי משהו בו מרגיש לחלוטין כמו פוטותרפיה.

אחד המשפטים הכי חשובים שלקחתי מהמפגש עם סמדר הוא “המורה מגיע כשהתלמיד מוכן”. אני לגמרי חושבת שזה פגש אותי בנקודה המדויקת בחיי ושזה לא אקראי שכל כך רציתי להכיר אותה במציאות ולפגוש מקרוב באורח החיים שלה. אני לא יודעת אם מינימליזם אי פעם יהפוך לחלק מהחיים שלי או של הבלוג, אבל בהחלט קיבלתי נקודות חשובות למחשבה בזכותה. אחרי שביקרנו כל כך הרבה קול גירלז נהדרות וצפינו באוספים שלהן – היה חשוב לי להציג גם פרספקטיבה אחרת.

גם אתן יכולות להכיר בלייב את סמדר ולהיחשף לאורח החיים המרתק שלה בשיחת סלון חינמית שתתקיים ב-1.3 בבית חנה תל אביב, פרטים נוספים על האירוע תוכלו למצוא כאן.

תערוכה של סמדר בשם “לאט. המדבר” תתקיים ב-5.4 בבית חנה, פרטים נוספים יתפרסמו בהמשך (אעדכן אתכן על כך כמובן). התערוכה תעקוב אחר דרכה של סמדר להאטה ואת התהליך שהתחיל, ממשיך ופוגש אותה כל הזמן במדבר, המקום האהוב ביותר בעולם. הפתיחה החגיגית תהיה בשישי בבוקר וכמובן שאתן מוזמנות להגיע.

אתן יותר ממוזמנות לבקר באתר של סמדר ובאינסטגרם שלה.

להיכרות עם הקול גירל אסתי ביטון

להיכרות עם הקול גירל שרון כהן

להיכרות עם הקול גירל יעל רגב

להיכרות עם הקול גירל טל אטרקצי

להיכרות עם הקול גירל דר דימנט

“כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב”