בוטיק ראשון של שאנל נפתח בארץ. אני מניחה שחסידות המותג מתעלפות מעצם הידיעה אבל הנה האנטי קליימקס הגדול: הבוטיק כולל בעיקר בישום, איפור ומעט אקססוריז (בעיקר משקפי שמש). כמו כן, רף המחירים בארץ למיטב ידיעתי גבוה מחו”ל או מהדיוטי פרי אבל חכו! לפני שאתן מאבדות עניין, בואו נדבר על הבוטיק עצמו: הלוקיישן המתבקש הוא בקניון רמת אביב ובקרוב ייפתח גם ב-TLV Fashion Mall. המקום מסודר בצורה אסתטית וניתן למצוא בו לצד הבשמים האייקונים של שאנל, גם בשמים שהם בלעדיים לבוטיק לצד עם עשרה ניחוחות חדשים יותר שהתווספו לסדרה ב-2007.

מה חשבתי על הבוטיק הראשון של שאנל בארץ?

האהוב עליי בסדרה היה ה-Sycomore שמבוסס על תווים עציים וארומטיים, שבעיניי הוא יוצא הדופן של הליין. לומר ששלפתי את הארנק כדי להוציא תמורתו כ-1000 ש”ח? פחות. הנה הבעיה שלי עם שאנל כבית בישום: הניחוחות הקלאסיים של המותג כבדים ומבוגרים מאוד לטעמי ואילו הנוכחות הבוטיקיים יותר שהם אמנם משמעותית טובים יותר, לא טובים מספיק כדי להצדיק את תג המחיר בהשוואה למותגי נישה שאפשר למצוא היום בשוק ואפילו בפחות (כמו לדוגמא טום פורד שחביב עליי בהרבה).

סדרת בישום חדשה – Les Eaux De Chanel

מה חשבתי על הבוטיק הראשון של שאנל בארץ?

בניסיון להקליל קצת את המיתוג הכבד של הבשמים, שאנל השיקו ב-2018 שלישיית בשמי יוניסקס בהשראת ערי חוף בצרפת ואיטליה. כל בושם מגיע בגודל מכובד של 120 מ”ל. הבקבוקים מינימליסטיים מאוד ומעוצבים בהשראת פלאסקים של אלכוהול, משדרים את סגנון היוקרה הרגיל של שאנל שמוצא חן בעיניי מאוד, מודה. הבשמים הם או דה טואלט ולכן הם מתפוגגים מהר מאוד,  לכן צריך ממש להתקלח בהם כדי להרגיש אותם לאורך זמן – מה שכנראה מספיק מדוע הם מפצים בבקבוק גדול מהממוצע ובגודל לא סטנדרטי.

שלוש הערים שמככבות כשמות הקולקציה, מעבר לכך שהן ערי חוף, הן גם ערים שקשורות להיסטוריה האישית של שאנל. הבושם ביאריץ שהגיע לידיי הוא על שם העיר בצרפת שבה קוקו שאנל הקימה את אחת החנויות שלה. אני מודה שאני מאוד אוהבת את ההיסטוריה של שאנל ולכן גם הסיפור מאחורי הבשמים מאוד מצא חן בעיניי אבל שוב יש כאן מקרה קלאסי של אנטי קליימקס: הבשמים עצמם, על אף שהם טובים בסך הכל, מאוד פשטניים.

מה חשבתי על הבוטיק הראשון של שאנל בארץ?ביאריץ שנמצא אצלי הוא בושם הדרי מאוד בייסיק, שילוב של תווי סיטרוס יחד עם קצת נרולי. סתם כדי לסבר את האוזן: שאנל מכניסים כ-7 מיליארד דולר בשנה מכלל המוצרים שלהם (!) ולטעמי קולקציית הבישום הזו נועדה למקסם את שורת הרווח שלהם עוד יותר: בשמים קלילים, יוניסקס, שפונים למכנה משותף רחב ולא יקרים כמו סדרת האקסקלוסיף (בקבוק של 120 מ”ל עולה 620 ש”ח ובמונחים של בשמי בוטיק זה מחיר לא רע בכלל). הביצועים? לא הייתי אומרת שבאמת אפשר לשייך אותם לז’אנר עולם בשמי הנישה החביב עליי עקב מחסור במורכבות ובהשראה כללית.

אז מחלקת הבישום של המותג לא טלטלה את עולמי אבל אני מודה שמחלקת האיפור נראתה מעולה ויש משהו נחמד ביכולת להתמקד במותג אחד כדי לבחון אותו לעומק. למרבה הצער (שלי) ולמרבה השמחה (עבור המותג), הרבה נשים התגודדו מסביב לסטנדים של האיפור, אז בחטף ראיתי כמה השקות שעניינו אותי וסימנתי לעצמי לחזור לשם בהמשך, אם כי אני מודה שאני סקפטית מאוד אם אכן אקנה אותן כאן בארץ.

לסיכום, אם אתן חובבות המותג אז הביקור בבוטיק של שאנל זו חוויה מאסט כמובן, כל השאר – אין כאן באמת בשורה ממשית.

שילובי ריחות בג’ו מלון

להבדיל אלף הבדלות, באותו ביקור בקניון רמת אביב הוזמנתי גם לקפוץ לג’ו מלון. שמורה לי פינה חמה בלב לג’ו מלון כי הם מצליחים לייצר תווים מרוכזים שלא מריחים עליי טוב באותה במידה בבתי בישום אחרים וכאן מצליחים אפילו להפוך לסימן ההיכר שלי, כמו בושם הורדים שקיבלתי זו הפעם השניה וכמו תווי השקד, שבושם במהדורה מוגבלת המבוסס על שקד ירוק ודומדמניות קניתי לפני שנה בלונדון ומאז אני בחרדות שיסתיים.

מה חשבתי על הבוטיק הראשון של שאנל בארץ?

אגב, להבדיל מפער המחירים של שאנל בארץ ובחו”ל, ראוי לומר שהמחירים של ג’ו מלון אחידים גם בארץ וגם בחו”ל. הם אמנם לא זולים, אבל בעולם בשמי הנישה נחשבים לסבירים בהחלט: בקבוקון של 30 מ”ל עולה 275 ש”ח ובקבוק של 100 מ”ל עולה 530 ש”ח. במותג מעודדים את הלקוחות לעשות שילובים בין כמה בשמים ומספרים שיש להם גרעין של חובבות וחובבי בישום שנוהגים לעשות את זה כדי ליצור קוקטייל אישי שייחודי להם.

אני מודה שמעולם לא התנסיתי בשילובי בשמים וזה סוג של מחדל, כי בתור הבעלים של עשרות בקבוקי בושם זה רק הגיוני שהשלב הבא יהיה לעשות מיקס ביניהם ובכך ליצור ניחוחות חדשים. אינני יודעת איך זה עובד היטב גם במותגים אחרים, אבל כל השילובים שהרחתי בג’ו מלון אכן התחברו היטב זה לזה: חלקם היו שילובים מתבקשים וקלאסיים יותר וחלקם היו שילובים חריגים, שתפורים עליי כמי שתמיד נמשכת לניחוחות לא שגרתיים.  בחנות אגב יותר מיישמחו להתאים עבורכן קוקטייל שכזה או כל בקבוק בושם בנפרד.

בחרתי את ניחוח ה-Red Roses כאמור כי סימנתי לעצמי גם ככה לקנות אותו מחדש ובחרתי לשלב אותו עם ניחוח האינטס החדש Bronze Wood & Leather שזה בושם מעושן, גברי ועצי, יש בו אפילו ריח רפואי קצת, בהחלט מאוד יוצא דופן – מה שמתחבר מאוד לבשמים החריגים שאני אוהבת בדרך כלל. אני גם מוצאת שבהשוואה לבשמים אחרים מהז’אנר, שיש לי הרבה מהם – יש בו משהו רך יותר, פחות משתלט, אפילו קצת מתקתק יותר. דווקא הבחירה בין שני קצוות שונים יצרה תערובת מאוד מעניינת: ניחוח הורדים עדיין מאוד דומיננטי עליי אבל הברונז ווד מעניק לו טוויסט שלא מצפים לו והשניים משתלבים היטב וגם מתפתחים היטב יחד לאורך זמן.

מה חשבתי על הבוטיק הראשון של שאנל בארץ?

אז מה דעתכן? תקפצו לבוטיק של שאנל או שאתן מעדיפות את ג’ו מלון כמוני?