פעם, כשהייתי קונה מוצר טיפוח שהיה מבטיח להיעלם סימני גיל, סימני אקנה או לפרקונים לצורך העניין – הייתי מקבלת את זה כפי שזה, כמו תורה משמיים. מידת אמינותו של מוצר טיפוח הייתה נמדדת בכיתוב שמופיע על גבי האריזה כי זה היה הפרמטר היחידי שסייע לי הבין האם כדאי לקנות את המוצר או לא. כיום, אין דבר כזה שאקנה מוצר חדש מבלי שאנתח, מבעוד מועד, את רשימת הרכיבים שלו אונליין ואבין בדיוק למה מתייחס כל רכיב ומה תהיה התועלת שלו לעור הפנים שלי.

על פניו זה נראה כאילו אנחנו עושות כיום חיים קשים מאוד למותגי הטיפוח, אשר פעם היו יכולים לפזר הבטחות והיינו קונות אותן בלי לשאול שאלות אבל זה לא בהכרח נכון: הרי הטכנולוגיה והמדע כבר קיימים, אבל כדי לפנות לליבם וכיסם של לקוחות שלא יודעים לשאול את השאלות הנכונות – צריך להוציא הרבה יותר כסף. Brandon Truaxe המנכ”ל לשעבר של DECIEM צוטט בימים טובים יותר ואמר “להגיש מוצרים ללקוחות שלא קיבלו את החינוך המתאים זה עסק הרבה יותר יקר כי דרושה השקעה כלכלית מאסיבית יותר בהיבט השיווקי, מה שמתורגם באופן ישיר גם למחיר המוצר. הפנייה שלנו ללקוחות בעלי הנכונות לשאול את השאלות הנכונות גורמת לכך שהם מפיצים את הידע שלהם גם לאחרים ותורמים באופן כללי להפיכת השוק למיודע יותר”.

שום דבר לא מובן מאליו

ההתעסקות הכל כך מאסיבית שלנו בטיפוח הטביעה מושג חדש בקרב דור המלניאלז – הסקין-טלקטואלים, הכוונה לקהילת אנשים שלא בהכרח אוחזים בתואר שני בכימיה ובכל זאת מסרבים לקבל כמובן מאליו שום גזרה מחברות הקוסמטיקה ושואלים מה עומד מאחורי הפורמולות והרכיבים שמוכרים לנו. אפילו באריזות מטילים היום ספק, כי הרי אם פעם היינו קונות צנצנות בשמחה ובששון – היום אנחנו שואלות מדוע מוצר מסוים נארז בצנצנת במקום שייארז בצורה סטרילית יותר שתגן עליו מפני נזקי הסביבה.

האינטרנט כמרקחה

אין ספק שמה ששתל את גרעין הספק הזה בכל הקשור להרגלי הביוטי שלנו, הוא האינטרנט. לפתע מחקרים מדעיים הפכו לזמינים יותר למיטיבי הלכת אבל לא רק הם, כי אם בעיקר אתרים שמפשטים את ההיבטים המדעיים של עולם הטיפוח כמו למשל CosDNA, ביוטיפדיה וגם בלוגים כמו של יורז טרולי שנועדו להעניק לכן את הכלים לשאול את השאלות הנכונות ולבצע רכישות מושכלות בהתאם לכך.

היום עלוני המידע של המוצרים הם לא הגושפנקא הבלעדית ובוודאי לא הדרך היחידה להבין את מידת אמינותם. קהל הביוטי שואב בעיקר מידע זה מזה וזו גם הסיבה שבכל אתרי ה-E-Commerce מסתמכים באופן כל כך מאסיבי על דיעות של צרכנים אחרים. כל לקוח יכול לנתח את רשימת הרכיבים של המוצר שקנה ולהעביר את המידע הלאה ללקוח הבא בתור המתלבט האם לקנות אותו או לא.

חכמות יותר מאי פעם

לקוחות ביוטי ב-2018 לא רק מודעות לסוג האריזות ולהטיל ספק בהבטחות שעל גבי האריזות, אלא גם לסדר הופעת הרכיבים, לריכוזים ולרכיבים שהם שם רק כדי לשפר מרקם או ריח – ואין להם באמת תכלית פרופר. גם אם הלקוחה הממוצעת עדיין לא יודעת לנתח באופן עצמאי לחלוטין רשימת רכיבים שמתקבלת מולה, היא יודעת כיצד לפנות לאתרים ובלוגים שיעשו זאת במקומה וייספקו עבורה את השורה התחתונה.

מותגים שמסתירים את רשימת הרכיבים שלהם זה כבר קונספט שכמעט פס מן העולם ולמעשה, אלקסיה אינג, הבעלים של קאלט ביוטי מודה שהם דואגים לספק את רשימת הרכיבים לכל עמוד מוצר גם אם זה אומר שהם צריכים לשבת ולהעתיק את הרשימה באופן ידני מתוך האריזה. לנסות למכור מוצר טיפוח מבלי לספק את כל הפרטים הרלוונטיים לגבי הפורמולה שלו? זה כבר לא עובר בעידן הסקין-טלקטואליים שבו אנחנו רק צמאים לדעת עוד ועוד.

לאחרונה נוצרה שערורייה בתעשיית הביוטי כשהתברר כי מותג הטיפוח סאנדיי ריילי שלח בריף עם הנחיות מפורטות לעובדי החברה שהתבקשו לשתול תגובות אוהדות עבור המוצרים שלהם. הסיבה שהאקט הזה כל כך חמור, מעבר להיבטים הברורים של חוסר האתיות, היא שהם מפרים את העיקרון של השיתוף ההדדי עליה מתבססת כיום הסקין- טלקטואליות ועל היכולת שלנו לשאוב מידע אותנטי מלקוחות אחרים.

מה ידענו על זה פעם?

תחשבו על הידע שיש לכן בעולם הטיפוח כיום: גם אם אתן לא שוחות בתחום, סביר להניח ששמעתן על תמציות, אמפולות, סרומים, פילינגים כימיקלים, בוסטרים והרשימה נמשכת עוד ועוד. תארו לעצמכן את עולם הטיפוח לפני כמה שנים? אני מתקשה להאמין שהלקוחה הממוצעת ידעה לדקלם מה זה BHA ורטינואיד כפי שאנחנו יודעות לעשות זאת כיום.

למה זה חשוב כל כך?

אז למה בעצם אנחנו מעניקות חשיבות רבה כל כך לקונספט של סקין-טלקטואליות? אז קודם כל, אין להכחיש שזה הטרנד החם של הדור שלנו. אם פעם היה מקובל פשוט להתאפר יותר, הרבה יותר, היום שימת הדגש היא קודם כל על נראות העור ורק אחר כך על כל השאר. שנית, אפשר גם להניח שזה מתכתב עם הצימאון הכללי שלנו לידע והרצון להבין מה אנחנו מכניסים לגוף שלנו. כפי שאנחנו הופכים להיות יותר מודעים עם הזמן לנזק של המזונות המעובדים, כך אנחנו גם הופכים להיות מודעים, יש לשער, לכל אותם מוצרים פסודו-מדעיים שמוכרים לנו רכיבים משמרים במסווה של טיפוח אפקטיבי.

מה הופך אתכן לסקין-טלקטואליות? ספרו לי בתגובות!