במטוס בחזרה מאמסטרדם, הבחור במושב לידנו צפה בסדרה החדשה של נטפליקס, Maniac, המבוססת על סדרה נורווגית בעלת שם זהה. בזווית העין קלטתי את אמה סטון וג’ונה היל בתפקידים הראשיים וחשבתי לעצמי שזה בוודאי משהו ששווה צפייה. אני מודה שהפיילוט לא הרשים אותי: הוא הציג הרבה אלמנטים של מדע בדיוני שזורים במציאות דיסטופית של ניו יורק.

עם האסתטיקה של הניינטיז שמככבת בפרק ורצון לשתול במוחנו מחשבה על מציאות מקבילה שהיא במובנים מסוימים מתקדמת משלנו ובמובנים אחרים מפגרת אחרינו, הרגשתי שהפיילוט היה מתאמץ, מתאמץ מדי. אני יכולה להעריך מורכבות של סדרות כל עוד יש בהן נשמה, אבל קשה לי מאוד עם תחכום יתר שנעשה לשם התחכום וחששתי מאוד ש-Maniac תיפול לקלישאה הזו. טעיתי ובגדול, כי המיני סדרה בבימויו של Cary Joji Fukunaga (הבמאי שאחראי לעונה הראשונה והמופתית של “בלש אמיתי”) גרמה לי להתאהב בה החל מהפרק השני והלאה.

הפיילוט נועד לשמש רקע לעתיד לבוא ולא הפך לנושא העיקרי של הסדרה: הוא הציג את העוני הקשה בניו יורק לצד המחסור בקשרים אמיתיים אותם מחליפים אנשים שמתפקדים כחברים בתשלום ומחקרים קליניים בבני אדם, כדרך להכין את הקרקע כאמור. העניין האמיתי בסדרה היא המורכבות של המוח האנושי ומערכות היחסים הכושלות שמנהלים אנני, אותה מגלמת אמה סטון ואוון, אותו מגלם ג’ונה היל. אנני היא מכורה לסמים עם עבר קשה ואוון הוא סכיזופרן פרנואיד מתבודד שהקשר היחידי שלו לעולם הוא משפחתו רודפת הבצע שמנצלת את החולשות שלו ללא היכר.

שניהם מחליטים לברוח מהמציאות שלהם, כל אחד מסיבותיו שלו ונרשמים למחקר קליני שמטרתו מציאת פתרון לסבל האנושי, המכנה המשותף המובהק של אנני ואוון. אלא שבעוד אנני בוחרת להתמודד עם המציאות שלה בצורה מורדת ובועטת, העצב השקט אך הנוכח של אוון פשוט מפלח את הלב לאורך כל הפרקים. למרות זאת, אל תטעו לחשוב שזו סדרה מדכאת כי להיפך, היא כל כך משונה וסוחפת שהיא מצליחה לספק הרבה אתנחתות קומיות. האחראי לרוב האתנחתות הללו הוא ג’ייסון ת’רו בתפקיד ד”ר מנטלריי, אדם סבוך בפני עצמו שיצר את המחקר הקליני במטרה לפתור קודם כל את התסבוכות שלו עצמו ואת הקשר המורכב אך משעשע שלו עם סאלי פילד, אמו הפסיכולוגית.

כמה מילים על המשחק בסדרה: לדעתי כל השחקנים כאן נתנו את תפקיד חייהם ועשו זאת דווקא כשנבחרו לגלם דמות שונה לחלוטין מהטייפקאסט הרגיל שלהם. בולט לטובה ג’ונה היל המוכר יותר בזכות תפקידים קומיים ונתן כאן משחק מופלא בתור דמות דרמטית ושוברת לב. גם אמה סטון שרגילה לתפקידים של הגיבורה ההוליוודית הוציאה מעצמה איכויות שונות לגמרי והייתה משכנעת בתור הווירדו עם העבר הבעייתי.

ג’סטין ת’רו שכבר נחקק אצלי בתודעה כאדם שבוחר פרוייקטים משונים אך מעולים, רבות בזכות התפקיד הראשי שלו ב”נותרים”, הוכיח שהוא גם יכול להיות אמן קומדיה כשהוא רוצה וסאלי פילד, טוב, היא תמיד גדולה מהחיים וזה לא היה שונה גם כאן. ארחיק לכת ואומר שהסדרה הזו היא פסגת הקריירה עבור כל המשתתפים בה שעשו עבודה יוצאת דופן במשחק רגיש ומדויק.

נגיעה באזורים רגישים

לא איכנס לפרטי העלילה של הסדרה כדי לא לספק ספויילרים, רק ארמוז שהמחקר הקליני שבו משתתפים אנני ואוון בניצוחו של ד”ר מנטלריי לא בדיוק מתקדם כמתוכנן. אהבתי את הבחירה האמיצה של הסדרה להתרכז לא רק במערכות היחסים של הדמויות הראשיות אלא באופן כללי בתת ההכרה של המוח האנושי, במחלות נפש ובסכיזופרניה בזווית חדשה ומרעננת.

לסיכום, לסדרה יש את כל המאפיינים להפוך לסדרת קאלט והיא מרגישה לי כמו הסרט “שמש נצחית בראש צלול” פוגש את כריסטופר ווקן. מדובר בעשרה פרקים בלבד העשויים בצורה מבריקה ולגמרי משאירים טעם לעונות הבאות (בתקווה שאכן יהיו). או במילים אחרות: המלצת צפייה רותחת! Maniac היא סדרת מקור של נטפליקס וכל הפרקים זמינים לצפייה כעת.